שתף קטע נבחר

כך נתקעתי בסין

רחל בית אריה לוקחת הפסקה מהחוויות האישיות ועונה לגולשים על שאלות בוערות כמו איך היא בכלל הגיעה לשם? האם היא תשאר שם לתמיד? ומה באמת חושבים עלינו הסינים?

בימים טרופים אלה, כשכלי התקשורת כולם מצווים עלינו לצאת מהבועה, תל אביבית או אחרת, המדור החליט לעשות מעשה ולענות לשאלות הקוראים וגם לסקרנותם של ישראלים מזדמנים בליג'יאנג.

 

נתחיל מהשאלה הנפוצה מכולן – "איך הגעת לכאן בכלל?"

 

טעיתי בדרך, ואחר כך נתקעתי. סין הייתה חלום רחוק מאז הילדות, ותמיד חשבתי שאני אגיע לכאן בפנסיה או כשיהיה כסף, אחרי הזכייה בלוטו ואולי בגלגול הבא. אחרי סיום התואר והתברגות במשרה בטוחה בחברת תוכנה קטנה, היה קצת כסף. החלטתי להגשים חלום, לקחתי שבוע חופש ונסעתי. לאירלנד.  


אישה בסין. חידה מרתקת (צילום: איי פי)

 

טוב, זה לא ממש היה קשור, אבל הנסיעה ההיא העירה בי יצר נדודים חבוי היטב. בתזמון מופלא, קיבלתי מכתב פיטורין חודש אחרי החזרה מאירלנד. בפיצויים קניתי כרטיס פתוח לשנה, לאסיה, עם כוונה לעבור בטיבט ובסין ולהמשיך לעוד כמה מקומות לפני החזרה לארץ ולחיפושי העבודה. התכנית הזו עדיין בתוקף, אלא שנתקעתי בסין קצת יותר זמן מהמצופה.

 

סין, מהיום הראשון, הייתה חידה מרתקת בעיני, ואחרי כמה חודשים של טיול רציתי להבין יותר, ללמוד ולשמוע ולראות יותר מאשר נופים מחלון של אוטובוס. לימדתי אנגלית כדי להתפרנס, התחלתי ללמוד סינית, ואז עברתי לאן שהלב משך, אל ההרים של יוננאן ואזור המיעוטים הכפרי. עבדתי בהתנדבות והמשכתי לעיסוקים של היום, כתיבה עיתונאית והדרכות טיולים ועבודה למען הסביבה והטבע המתכלה של יוננאן. עיסוק בענייני איכות הסביבה בסין המכורה לתיעוש, אגב, הוא משימה חסרת תוחלת וחסרת תכלית שרק מטורפים מתפתים להתחיל בה.

 

"לא חסר לך לדבר עברית?"

 

כל-כך חסר. בגלל זה יש לי מדור ב-ynet.

 

"ואיך הסינית שלך?"

 

משתפרת בהדרגה ועדיין עלובה למדי. כל סיני שפוגש אותי מתפעל מקץ כמה דקות שיחה, ואומר: "הסינית שלך כל כך טובה". אני לא מאמינה להם. בשביל רוב הסינים שפגשתי, לאו-ווי שמסוגל לומר שלוש מילים רצופות בסינית הוא שווה ערך לאיינשטיין לפחות. שהרי כידוע, סינית היא שפה נורא קשה.

 

"זאת לא שפה נורא קשה?"

 

היא בעיקר נורא שונה. לא רק הדקדוק וההגייה, אלא כל עולם הדימויים, מטבעות הלשון, אופן החשיבה, כל הדברים שמרכיבים שפה שונים מאוד וצריך להתרגל אליהם. הדקדוק הסיני פשוט בהרבה מזה של השפות האירופאיות, ובוודאי שיותר מהדקדוק העברי.

 

והטונים, טוב, צריך להתרגל אליהם, אבל זה מה שעושה את החיים כאן למעניינים, למשל כשלאו ווי פנג יואו (חבר זר) אחד, שעדיין לא שולט היטב בטונים, מתכוון להגיד לנהג המונית: "רק תעז" (לרמות אותנו במחיר) ויוצא לו: "אני רוצה לז...ן אותך".


סין. חיים מעניינים ומתסכלים (צילום: אלון מרדכי)

 

כל האמור לעיל נכון לגבי השפה המדוברת. לימוד קרוא וכתוב בסינית זה אכן נורא קשה, ואפילו נורא נורא קשה. זה מה שהופך את החיים כאן למעניינים, ומתסכלים להפליא גם כן.

 

"אז תישארי כאן לתמיד?"

 

בשום אופן לא. לאו ווי בסין נשאר לאו ווי לעולם. גם אם תדבר סינית באופן מושלם ותצליח להתאזרח במדינה, כולם ימשיכו להצביע עליך ברחוב, ולי יש כל כוונה לחזור לחיים של אנונימיות ברוכה.

 

"את באמת כל כך אוהבת את סין?"

 

זה לא עניין של אהבה אלא יותר עניין של עניין. כששואלים אותי למה אני נשארת כאן אני בדרך כלל עונה: כדי לראות מה יקרה. סין עוברת תהליכים של שינוי ששום מדינה בהיסטוריה לא עברה מעולם, בוודאי שלא בקצב הזה. היא יכולה לפנות לכל כיוון שהוא, וזה הופך אותה למקום מבלבל מאד בשביל הסינים, אבל מרתק מאין כמוהו עבור משקיפה זרה.

 

"מה הם חושבים עלינו?"

 

הם מתים עלינו. באמת. כמעט כל סיני יגיד לכם בלי למצמץ שהיהודים הם הכי חכמים בעולם. ראיתי לאחרונה כריכה של ספר עבור הורים טריים (שצריכים למהר ולהכין את הרך הנולד לקראת מרוץ הבחינות המצפה לו בהקדם): "איך הורים יהודים מלמדים את ילדיהם".

 

"מרגישים שם את המלחמה?" (מוקדש לע. מהגליל המערבי)

 

לא באותה צורה שתושבי נהריה מרגישים אותה. אחרי הכל, לא נופלים כאן טילים. כלי התקשורת מקדישים מקום די נרחב לסיקור המלחמה, וסיקור די מאוזן, יש לציין. ועלי, כמו על כל ישראלי באשר הוא, נדמה לי, המלחמה משפיעה כך שאלמלא פחד העורכת עלי, הייתי ממלאת את כל השטח המוקצב למדור (ומבחינתי גם את עמודי חדשות הפנים, חדשות החוץ והכלכלה) במילים "רק שאסף ואיתי יחזרו מהר ובשלום". ושיהיה שקט לכולנו ושלום על ישראל.

 

  • לחוויות וסיפורים נוספים על החיים כישראלית בסין - לחצו כאן

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: איי פי
שנגחאי. בין המודרניות
צילום: איי פי
מחוז יוננאן. חיים ישנים
צילום: רחל בית אריה
מנסים לשמור על הטבע
צילום: איי אף פי
מומלצים