אתונה: היווניה הגדולה שמחה

ליגאל צור יש חיים קשים: מדי סוף שבוע הוא קופץ לעיר אחרת, בעיקר באירופה. אבל גם אתם מרוויחים מזה, כי מכל נסיעה הוא דואג להביא לכם מיני סובנירים קטנים ושימושיים - הצעות מקוריות לגיוון הטיול. התגליות הקודמות: איסטנבול , ורנה , ברלין .  

אתונה היא מקום שכולם היו בו לפני עשרים ושלושים שנה. ראשוני התרמילאים הישראלים, אי שם בשנות ה-60' וה-70' (כמוני) נסעו דרכה להודו ולדרום-אמריקה. היא היתה זולה וקרובה, וצומת אמיתית בין מזרח למערב - כמו בהיסטוריה. מאז לכל אחד יש דעה כלשהי על אתונה, אבל נדמה שאיש לא באמת חזר אליה.

אחרי שהאולימפיאדה נשכחה ואתונה נרגעה, זה הזמן לחזור ולפקוד אותה. אתונה השתנתה, השתנתה לטובה. היא נראית פחות כמו מחנה פליטים ים-תיכוני. העתיקות עדיין במקומן, אבל סביבן הרבה פחות ברדק והרבה פחות זיהום אוויר. ההפתעה האמיתית היא הרכבת התחתית, שכדאי לפרנסי ישראל (ובעיקר פרנסי תל אביב) לנסוע לראות אותה, כדי ללמוד איך עושים משהו כמו שצריך ומהר.

• המקום הכי חדש-ישן:  
  

פעם זאת הייתה הכיכר שכולם באו לראות ולהיראות בה. מאז סינטגמה (Syntagma) ירדה מגדולתה ובמקום בתי הקפה הקלאסיים נפתחו בה מזללות של מזון מהיר. פויה. הזוהר של פעם חי דווקא מתחת לקרקע, בתחנת הרכבת התחתית שהיא מוזיאון קטן בפני עצמו. במקום מוצגים ממצאים מהחפירות במקום, שמדגימים יפה כיצד רכבת תחתית חיה עם עיר מודרנית-עתיקה.

מגג לגג (צילום: יגאל צור)

• התצפית הכי יפה:
  

דווקא לא בראש גבעת ליקאוויטוס, אליה תעלו, כמו כל התיירים, ברכבל הקטן (פוניקולאר) תמורת 4.5 יורו. בעיניי זו תצפית מייאשת - כל כך הרבה גגות מכוערים, ודווקא באתונה, שם גגות הם מושג תרבותי של ממש וגם זירת ההתרחשות של חלק גדול מחיי האהבה של התרמילאים הוותיקים (אגב, בראש אותה גבעה, בנוסף לכנסיית ג'ורג' הקדוש, נמצאת גם אחת המסעדות היקרות בעיר - "דיוניסוס". ממוצע מחיר לארוחה: 150 יורו לאדם. לא חשבתי אפילו לנסות. טל'. 2107227065).

התצפית היפה ביותר היא מהגג של מלון יאסון, מלון קטן ופשוט הנמצא ממש מול בית הכנסת של העיר. מהגג יש מראה מרהיב לא רק אל האקרופוליס אלא גם אל הקרמיקוס, בית הקברות העתיק של העיר והכנסייה שבו.

Jason Inn Hotel, 12 Assomaton St., Tel: 2103251106.

• המקומות הכי טובים למשהו מתוק: 
  

דוכני הפירות הטובים ביותר נמצאים בכיכר שוק הפשפשים במונסטיראקי (Monastiráki). 

חנות הגלידה הטובה ביותר היא ג'לטומניה, חנות הגלידה היחידה בכיכר אומוניה (Omónia).

• המקום הכי טוב ליאסו:  
  

בחלקו התחתון של שוק הפשפשים יש הרבה חנויות מוסיקה, אבל מומלץ לחפש ולשאול עד שתמצאו את זו של זאכאריאס. למרות שהיא לא נראית 'משהו', יש בה מכל טוב מוסיקת יוון והיא יופי של מקום לנבור בו.

• המרכז הכי משתלם לשופינג:  
  

הונדוס (Hondos) הוא הכלבו הזול ביותר שתוכלו למצוא בתוך העיר עצמה, והוא נמצא בכיכר אומוניה. אולי לא המילה האחרונה, אבל שימושי.

עתיקות בתחנת הרכבת (צילום: יגאל צור)

• פסל החוצות הכי מפתיע:
  

הפסל הכי יפה שאפשר לראות בלי לשלם עבור התענוג הוא "דרומיאס" - "הרץ", פסל חדש עשוי לוחות זכוכית הניצב בכיכר שמול מלון הילטון (46 Vassilissis Sofias). אין לי מושג מי פיסל אותו, אבל הוא מקסים!

• בתי הקפה הכי מומלצים: 
  

את רזי הקפה היווני (שאנחנו קוראים לו טורקי) כדאי לפענח בחנות שנקראת "מוקה", בין שוק הפשפשים לכיכר אומוניה, ב-44 Athinas (טל': 2103216892). אמנם מוכרים שם גם ממתקים יווניים בסירופ מהאי איוס, אבל מומלץ לייחד את הביקור במקום לעשיית סדר בין כל סוגי הפרפה, הקפה הקר היווני, שהוא אובססיה לאומית במדינה. דרושות כ-5 שעות כדי לשתות כוס אחת ובסוף שואפים את כל הקצף מהקצוות.

המלצות נוספות: Coffee Room, שנמצא ב- Adrianou 52, במונסטיראקי, במקום שהיה ביתה של מלינה מרקורי, הזמרת ושרת התרבות לשעבר. את בתי הקפה של סינטגמה (ע"ע) החליפו אלה היוצאים מהמדרחוב של ארמו (Ermoú), השוק המקומי שעבר מתיחת פנים רצינית. כאן, למשל ב"לו-קפה", יושבים התיירים הממוסדים, אלו שיוצאים מחנויות המעצבים עם שקיות ממותגות.

מילון שימושי קצר: פרפה גליקו - עם סוכר, פרפה מטריו - עם מעט סוכר, פרפה סקטו - מר, פרפה מה גלה - עם חלב.

• האזור הכי פעיל בלילה:
  

פסירי (Psiri) הוא האזור של חיי הלילה לצעירים. ביום אתונה היא עיר של עסקים ותיירים, ובלילה היא חוזרת להיות של האתונאים. אין טעם להיות או לצאת לשם לפני 23:00.

במתחם תמצאו בוזוקיה סבבה שנקראת "פרי-פסירי" (Peripsirri) ונמצאת ברחוב TAKH 19 טל. 2103211995. בסופי שבוע כדאי להזמין מקום מראש.

• מסלול הטיול הרגלי הכי נעים:
  

מתחילים מהחלק הדרומי של שוק הפשפשים, עולים אל האקרופוליס לאורך החורשה ויורדים ממנו אל אנאפיוטיקה (Anafiótika), השכונה הקטנה שדבוקה לסלע הגדול שמתחת לאקרופוליס. בתים זעירים, ממש זעירים, לפעמים של חדר אחד, של תושבי האי אנאפי, שהובאו לאתונה כדי לבנות את העיר בשנות ה-30' של המאה הקודמת. משם ממשיכים אל הפלאקה וסימטאותיה, ומסיימים שוב בשוק הפשפשים. המסלול מעגלי ונוח.

מחפשים עוד כתבות, חוויות ומידע על יוון? לחצו כאן