ארבע שאלות סביבתיות בשולי "המצב"

1. אסון אקולוגי חמור בים התיכון

 מדינת ישראל אחראית לאחד האסונות האקולוגיים החמורים במרחב הים התיכון, אם לא החמור שבהם. זה קרה ממש בשבועות האחרונים, כתוצאה מהפצצת תחנת כוח על ידי חיל האוויר שהביאה להזרמת כעשרות אלפי טונות של נפט לים. מה שלא זכינו לראות על מסכי השידור החדשותי האינטנסיבי (זוכרים את תמונות הציפורים בשלוליות הנפט במלחמת המפרץ הראשונה?) מעיד לאן המלחמה לוקחת את כולנו.

לא הייתה התנצלות רשמית ולא לקיחת אחריות. גם אנחנו, אנשי התנועה הסביבתית, נדמנו. המשרד לאיכות הסביבה שיחרר תגובה רפה שדיברה על מענה במידה וכתם הנפט האדיר, במושגי הים התיכון הקטן והסגור, יגיע לחופי ארצנו. מבחינת המשרד, הסביבה מסתיימת במים הטריטוריאליים של ישראל. המקום שאחריות המשרד מסתיימת הוא רק נקודת פתיחה לצבא שעושה כבתוך שלו במרחב הימי הלבנוני, אך התייחסות בפועל בנושא- בעשייה או אפילו בדיבור- אין. כעת כתם הנפט נדד לחופי סוריה. אולי גם זו טקטיקה ישראלית שאמורה להביא ללחץ עקיף על חיזבאללה?

2. להעביר את פי גלילות לטווח הטילים בדרום?

הקואליציה לבריאות הציבור בצפון ניצלה, ובצדק גמור, את המצב המלחמתי להעלות את נושא החומרים המסוכנים במפרץ לסדר היום. אולם ההתכנסות סביב דרישה להעברת החומרים לאזורים מדוללי אוכלוסין בעייתית וההשוואה, שנעשתה בידי מובילי המאבק, לסיפור פי גלילות מדגימה יפה את הבעייתיות. הפינוי של הגז מפי גלילות הביא כמויות גפ"מ גדולות לפריפריה הדרומית, גם שם בטווח הטילים. בעבר, מעברים שכאלו הביאו למפגעים מרוכזים שפגעו בחיי תושבי הנגב, דוגמת דודאים ורמת חובב. כל אילו מדגימים את חוסר האיזון והצדק הסביבתי שמאבקים של קבוצות מאורגנות "על הבית" מביאים. לכן, כדאי שהדרישה תהיה ממוקדת בצמצום החומרים למינימום, מיגונם והפחתת הפגיעה המזהמת הקבועה מהם, זו שבטווח הארוך מביאה לנזק רב יותר מאשר נזקי המלחמה, קשה ככל שתהיה.

3. אירופה: גל החום הקטלני נשכח

אירופה מלקקת את פצעיה מעוד גל חום קטלני, שזכה כאן לסיקור מינימלי בצוק העיתים. אם ביוני קורבנות החום העיקריים היו כדורגלני המונדיאל שסיפקו לעצמם תירוץ חיצוני טוב ליכולת הדלה, הרי שביולי חזרו המראות המוכרים של מאות אנשים הרוגים כתוצאה מהגל הקטלני שהגיע, בשיאו, לארבעים מעלות צלזיוס ויותר. ההתחממות הגלובלית ממשיכה, לצערנו, להראות שהיא כאן ובינתיים מאוששת את התסריטים הפסימיים יותר של קצב האסון האקלימי. ההתחממות מהווה סכנה אסטרטגית גדולה בהרבה מן הטרור והופכת לא רק לבעיה חשובה ביותר, אלא לבעיה דחופה בצורה בלתי רגילה. ובכל זאת היא לא הביאה עדיין לכינוסים מהירים של מדינות ולתוכניות חירום ואף לא לגיבוש כוחות רב לאומיים ומסעות דילוגים דיפלומטיים. הטיפול (הכושל, לרוב) במחלה האנושית הכרונית, מלחמה, בא על חשבון הטיפול באקוטי המסוכן פי כמה.

4. האג'נדה החברתית-פוליטית התפוגגה

תקציב 2007 כבר בפתח והאג'נדה החברתית הפוליטית, שגם כך השמיעה קולות גסיסה, התפוגגה ברעם התותחים. שינוי סדרי עדיפויות משמעו בשפה המלחמתית החדשה- ישנה, יותר כסף לביטחון ופחות לחינוך, רווחה ותעסוקה. פחות גם לנושאים סביבתיים. היכונו לקרב מאסף על שאריות התקציב,

אבי דבוש מרכז את "הפורום לסלולריות שפויה" מטעם שתי"ל