רמב"ם: שמים את הרגש בצד - ומצילים חיים

במהלך סוף השבוע, וקרוב לוודאי שגם ברגעים אלה ממש, לא פוסק זרם הפצועים מלבנון המגיע לבית החולים רמב"ם בחיפה. מאז ליל שישי טופלו בחדר המיון וביחידת הטראומה קרוב ל-70 חיילים. המסוקים לא פסקו מלנחות, ומאות בני משפחה, חברים לנשק ומתנדבים הגיעו לבית החולים. אך למרות הניסיון גם אנשי הצוות מוצאים עצמם במצוקה ריגשית קשה אל מול המראות.  

האחות הגר ברוך, האחראית על המיון והטראומה, מספרת כי צוות חדר המיון ברמב"ם מיומן בטיפול בנפגעים רבים, בין היתר כתוצאה ממלחמת לבנון הראשונה, תאונות דרכים ופיגועים שהיו בשנים האחרונות. "הצוות חדור מוטיבציה, למרות שיש הרבה אזעקות גם פה, וכמובן שיש דאגה למשפחה בבית. אנחנו מטפלים בחיילים פה, וממשיכים לעקוב אחריהם, מבקרים אותם במחלקות. היחס לחייל פצוע הוא כמו לנפגע תאונת דרכים או פיגוע, מנסים לתת את הטיפול הטוב ביותר.

"ברור שיש רגשות חזקים, בתור אמא לילד בן 13 שיום אחד יהיה חייל, יש חשש שיום אחד אני עלולה להיות בעמדה הזו, עם ילד פצוע. ולמרות הניסיון, הצוות פה הוא לא חומה בלתי חדירה. אנחנו חווים חוויות קשות בעקבות המלחמה. יש רצף של פצועים מאוד מאוד קשים, ומראות מאוד קשים. זה יוצר איזושהי מצוקה רגשית של הצוות. אבל לא מדובר במצוקה משתקת, אלא מצוקה רגשית שמתפקדים איתה. זה בא עם כל ה'חבילה' של המלחמה".

בין העומדים בחזית קבלת הפצועים נמצאים גם המש"קים של ר"מ-2, יחידה שעוסקת בתיאום בין החיילים לבין המערכת האזרחית בבית החולים. בימים כתיקונם קולטת היחידה מדי יום כ-15 חיילים שמגיעים מיחידותיהם לקבלת טיפול בבית החולים, בשל מחלות ופציעות שונות. אך מאז מלחמת לבנון לא הגיעה כמות גדולה כל כך של נפגעים בפרק זמן כה קצר, וב-48 השעות האחרונות הפך הטפטוף לשיטפון. "שום דבר שאתה לומד בקורס לא מכין אותך למראות שאנחנו רואים כאן בימים האחרונים", אומרים רב"ט גיא זאבי ורב"ט ליטל מרדכי, מש"קים ביחידה.

חדר מיון ברמב"ם. הצוות הוא לא חומה בלתי חדירה (צילום: דורון גולן)

המש"קים מלווים את הפצועים מרגע הגעתם לחדר המיון, כשהם אוספים את מירב הפרטים האישיים מכל חייל, במטרה להעבירם לריכוז הנתונים, ואחראים גם על איסוף ציודו האישי של החייל המגיע עמו משדה הקרב, המדים, הנשק וכן מסמכים סודיים במקרה ויש כאלה. "במקרים הקלים אנחנו מלווים לאחר מכן את החייל למחלקה או עוזרים לו בשחרור. כשהם במיון אנחנו מנסים לעזור להם להתקשר הביתה, כי ברגע שהם מדברים עם ההורים גם ההורים יותר רגועים כי הם שמעו את הבן מדבר בקולו, וגם הוא יותר רגוע. במקרים קשים יותר, קצין העיר מגיע לעדכן את ההורים ומלווה אותם לפה. אנחנו עוזרים להם כשהם מגיעים לפה, עם כל הניירת והדברים שהם צריכים כדי להיות עם הבן בצורה הנוחה ביותר, עוזרים להם להתמקם באזור ועוד".

את חדר הטראומה בבית החולים רמב"ם מנהל ד"ר משה מייקלסון. לדבריו, רוב הפצועים שהגיעו לבית החולים סובלים מפגיעות רסיסים. הרוב הגיעו במצב קל וחלקם שוחררו לאחר טיפול. "אחרים

 הגיעו במצב קשה הרבה יותר, חלקם סובלים מפגיעות אורתופדיות ואחרים מפגיעה בכלי דם גדולים, ואלה הוכנסו מיד לחדרי הניתוח. כל הפצועים שהגיעו במהלך סוף השבוע נמצאים כעת בתהליכי החלמה", ציין ד"ר מייקלסון.

ליטל זוכרת במיוחד את אחיו של אחד מהחיילים שנפצעו באורח קשה. "מדובר בילד בן 10 שחזר בדיוק מחופשה באילת ונקלע לסיטואציה מביכה וקשה, כשאח שלו מאושפז במחלקה לטיפול נמרץ. הוא פשוט היה בהלם רוב הזמן", סיפרה. "ויש כמובן מצבים קשים בהרבה, כשחייל פצוע שאנחנו מלווים נפטר במהלך הטיפול. ואז הדמעות פשוט יורדות. אפילו שאני לא מכירה אותו, לא יודעת עליו שום דבר, אבל אלה רגעים קשים".