הביורוקרטיה היכתה בגליל
שנה אחרי פארסת ההתנתקות, שוב מתמודדת אוכלוסיית פליטים עם מינהל כושל ובריחה מאחריות
הלחימה בלבנון מעידה יותר מכל על הנתק הברור והחמור בין קובעי המדיניות לבין משרתי הציבור עובדי המדינה. חוסר היכולת של ממשלת ישראל להתמודד עם אספקת הצרכים המינימליים של ציבור פליטים מצפון הארץ לא ברור ומקומם. מנגד, יזמים בודדים מצליחים בנקודות מסוימות הרבה יותר, והצלחתם זו מעידה על חסר האונים של קובעי המדיניות.
רמז מהדהד לחוסר היכולת של הממשל בישראל לספק את המוצרים השונים שהוא אמון עליהם, היה בזמן ההתנתקות מגוש קטיף. כשליה של מינהלת סל"ע, הבזבוזים המשוועים של כספי הציבור, המלחמות בין הביורוקרטים מהמשרדים השונים על סמכויות, ובעיקר - גלגול האחריות מיד ליד ("זה לא אני, זה פופטיץ") לא נשתכחה. ועד היום ציבור גדול של מפונים חסר הסדר סופי.
האם חשבנו שהכל יישכח, ובפעם הבאה הממשל ייעשה את עבודתו בצורה אחרת, טובה יותר? הלחימה בלבנון הזכירה לנו יותר מכל כי הריקבון ממאיר והתחלואים גדולים מדי. סקרי ביצועי המגזר הציבורי בישראל מעלים באופן עקבי כי הציבור מוסיף להביע שביעות רצון נמוכה מהשירותים שניתנים לו על-ידי המדינה וסוכנויות המשנה שלה. הסימפטומים של הריקבון קיימים, אבל נדמה כי תוצאות אין.
למנגנון המבצע עוצמה רבה - הולכת וגדלה - בתהליך עיצוב המדיניות ויישומה. במשך השנים טיפחו הגופים הביורוקרטיים קשרים ישירים והדוקים עם לקוחות וקבוצות אינטרסים, ללא שירותי התיווך של המפלגות. בשנים האחרונות התעצמה בעיית המינויים הפוליטיים באמצעות מעורבות בלתי רצויה של שרים ועוזריהם במינוי עובדי ציבור, אם בשירות המדינה ואם בגופים ציבוריים, תאגידים סטטוטוריים וחברות ממשלתיות.
לדעת רבים, המינהל הציבורי בישראל גם לוקה באי-סדרים רבים וניפוח תקציבי. הבעייתיות הזו הובילה את קובעי המדיניות לבחון הנהגת שינויים, ובכללם הגברת השקיפות ביחס לפעילות הממשלתית, טיפוח אחריות אישית וישירה של מנהלים ומוסדות כלפי הציבור, החדרת טכנולוגיה חדשה ואמצעי תקשורת, אשר ישפרו את הקשר עם הציבור ויבטיחו מעורבות רבה יותר של ביקורת, ביזור סמכויות לשלטון המקומי, חופש פעולה רב יותר לניהול תקציבי במשרדי הממשלה, והפרטה.
ואולם הניסיון של קובעי המדיניות להוביל שינויים נתקל במוגבלותם של המוסדות הקיימים ביישוב סתירות מבניות במערכת השלטונית, בוויכוחים אין-ספור על סמכויות, בחוסר נטילת אחריות לביצוע תפקידים, בהיעדר מוטת שליטה ברורה בין משרדי ממשלה ומערכת הגדרת תפקידים ברורה, בהיעדר מערכת ענישה הולמת ובעיקר - בבריחה מאחריות.
"עת ליוזמה" הינה הכותרת שטבע ביוני 1982 פרופ' אמנון רובינשטיין, אז יו"ר "שינוי", כאשר ביקש לקדם רפורמה מבנית. נדמה כי המצב החברתי בישראל לא השתנה, והמדינה בבעיה חברתית-ממשלית חמורה. הקריאה "עת ליוזמה" יפה כעת שבעתיים וקריטית. כל שדרוש לנו הוא יזם פוליטי רציני, שיבהיר לכולנו כי המצב הקיים הוא בלתי נסבל, כזה המהווה עלינו איום. עליו להטריד את הזירות הציבוריות והקהל, ובד בבד להציע פתרון חלופה למדיניות הקיימת. וחלופות כאלה לא חסר.
אסף מידני, ד"ר לממשל ומשפט ציבורי במכללה האקדמית של תל-אביב-יפו
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
