מצג שווא בתקציב הביטחון
יש דיבורים על בזבזנות במערכת הביטחון, אך הם אינם מוכחים שחור על גבי לבן
בעת הרכבת הממשלה, מישהו שכנע את אומלרט ש"ראש הממשלה ושר האוצר צריכים להיות מאותה המפלגה", ולכן אל לו למסור את תיק האוצר ליו"ר העבודה עמיר פרץ. מישהו אחר (אולי אותו מישהו) שכנע באותו הזמן את ח"כ עמיר פרץ להעדיף את תיק הביטחון על תיק האוצר או על תיק חברתי מקיף, שהרי "הגיע הזמן שיהיה לנו שר ביטחון אזרחי". כיום שניהם מצטערים על החלטותיהם. פרץ כשר האוצר - או כשר לביטחון חברתי - היה מתפקד מצוין במלחמה הזאת, מתרוצץ בצפון ממקלט למקלט, מביא מזור וסיוע לנזקקים, מארגן תקציבים נוספים ונחשף במלוא יכולותיו האמיתיות. מנגד, אילו היה לאולמרט שר ביטחון עם עבר צבאי מוכח, אפשר שלפחות חלק ממחדלי המלחמה בצפון היה נמנע, ומעמדו בציבור כראש ממשלה לא היה מידרדר כה מהר.
האנשים שהוליכו שולל את עמיר פרץ הציגו לפניו, בין היתר, מצג שווא של תקציב הביטחון. יהיה לך שם מה לקצץ ולהעביר לחברה, הבטיחו לו. עכשיו כבר ברור שהייתה זו הבטחת שווא. כאשר תקום ועדת חקירה למלחמת לבנון השנייה, היא תתייחס במלוא כובד הראש לסוגיית הקיצוצים בתקציב הביטחון. נקודת מוצא לדיוניה בנושא ישמש דו"ח מבקר המדינה מס. 56, שיצא לאור בדיוק כיום לפני שנה. על פני 32 עמודים מתאר המבקר את המציאות הסוריאליסטית, הבלתי מתקבלת על הדעת, שבה מתקבלות ההחלטות הגורליות על גודל תקציב הביטחון - ובמיוחד על הקיצוצים בו. משרדי האוצר והביטחון מתקוטטים ביניהם, כשהראשון מפתיע במכוון את השני, והשני מתעלם מהראשון. פקידים עושים טריקים לגנרלים וגם להיפך.
מבקר המדינה מתאר את התהליך כ"לקוי מעיקרו". כיום הדו"ח שלו נקרא קריאה מצמררת, כטרגדיה של טעויות. במציאות עגומה זו, כשעל גודל התקציבים של מדינת ישראל מתקיים במשך שנים מיקוח נוסח רוכלים בשוק, לא ייפלא שהתוצאות הן כפי שהן.
יש דיבורים בציבור על בזבזנות במערכת הביטחון, אך הדברים אינם מוכחים שחור על גבי לבן ולא באו לידי ביטוי בדין וחשבון של מבקר המדינה. נכון שצה"ל יכול למכור עוד שטחים בקריה בתל-אביב, לפנות עוד מחנות ממרכז הארץ, להדק עוד קצת את חגורת ההטבות שכבר הודקה. אבל מידת הגמישות האמיתית בהוצאת הביטחון כיום מאוד מוגבלת: רק תשלומי השכר, ההוצאות הנלוות לשכר ומימון אגף השיקום נוטלים כ-60% מהתקציב השקלי. האם ניתן להפחית משמעותית את השכר וההטבות של המשרתים בקבע - 7.5 מיליארדי שקלים השנה? כבר לא, ובכך מודים כיום גם הנוקשים שבאנשי האוצר. הקיצוצים הגדולים בשכר ובהטבות במערכת הביטחון נעשו בעבר. סדר הכוחות של צה"ל נגזר מתפיסת הביטחון הלאומית, והפניית המשאבים לטכנולוגיה נחשבת לכורח איכותי שאין לוותר עליו. מה נותר? שוליים.
מנגד, אין סימוכין לטענת מערכת הביטחון כאילו תקציבה קוצץ בשנים האחרונות ב-17 עד 18 מיליארדי שקלים. בניירות העמדה שמכין שר האוצר לשעבר נתניהו (ועדת חקירה, אמרנו) הוא מראה ש"תקציב הביטחון בשנים 2002 עד 2005 גבוה באופן משמעותי מתקציב הביטחון בשלוש השנים שקדמו לו". החישובים של נתניהו קצת מסורבלים, אך המסר נכון: ההפחתה הגדולה הראשונה בתקציב הביטחון הכולל, בסכום של 3.5 מיליארדי שקלים, הייתה רק ב-2005. הקיצוץ ל-2006 לא הספיק להתממש. בסדר העדיפויות של התקציב ניתנה בכורה לגדר הביטחון ולפינוי עזה.
ועדת החקירה הממלכתית תחקור ותמצא שבסוגיית תקציב הביטחון, הכשל לא היה ב"כמה" אלא ב"איך" ו"מתי": מתי הונחתו על משרד הביטחון ההצעות לקיצוצים תקציביים, ואיך השרים, הקצינים והפקידים התקוטטו זה עם זה ועשו מניפולציות זה על זה. והכל, כאמור, כבר כתוב בדו"ח מבקר המדינה.
עוד בבלוג: הפקודה הפיננסית של חלוץ
לפנייה לכתב/ת 
הוליכו אותו שולל: פרץ
צילום: אלי אלגרט
מומלצים
