זה נחש או שאתה שמח לראות אותי?
הגיע הזמן להשאיר בבית את המצפון החברתי והחוש הפמיניסטי ולסור אל בית הקולנוע הקרוב המקרין את "נחשים על המטוס". אהרון קשלס על הסרט המהנה ביותר של קיץ 2006
אמאלה! זה קוברה או פיתון?
קרוב לשלושה חודשים חזינו בגיבורים מהורהרים ומיוסרים - החל בשוטריה של מיאמי הנוקטורנלית וכלה באיש בגלימה האדומה - והנה סופסוף ניתנת לנו הזדמנות לשזוף את עינינו בסוכן אף.בי.איי ואנשי מאפיה שמתהלכים ומתנהגים, כפי שאסכולת מנחם גולן את יורם גלובוס - הידועה גם בכינויה, "סרטי קאנון" - לימדה אותנו. השאירו את הממחטות בבית, כאן יורים, מענים, מקללים ומסננים שורות מחץ, עד שהגברת השמנה שרה, או במקרה שלנו, עד שחברו עב הבשר של הראפר השחור מזמר.
זה המקום להדגיש כי "נחשים על המטוס" לא מציע דבר מלבד המצויין בכותרתו החסכונית. סליחה, בתוספת סמואל ל. ג'קסון המופלא. אך בזאת הכל מסתכם. אין בכך כדי להלין על איכויותיו הבלתי מבוטלות של הסרט כי אם להציב תמרור אזהרה בפני הצופה המקומי שלא היה ער לטקס הפולחן האמריקני שליווה את הפקתו. ההתלהבות שתקפה את פוקדי האינטרנט הקבועים בארה''ב נבעה רק ממקום אחד: ערגה לעשייה קולנועית שחלפה לה מן העולם עם מותו של הדרייב-אין האהוב. או אז בימיו של גדול מפיקי סרטי ה"אקספלויטיישן", רוג'ר קורמן, חייהם של הזוגות הצעירים היו קלים יותר, הודות לשלושה חוקי זהב:
1. עלילות שדופות אותן ניתן לסכם באמצעות שם הסרט, דבר המאפשר לצופים לקחת חלק גם בפעילויות ליליות אחרות.
2. אלימות מזוויעה/הקפצות מבהילות כדי לחזק את אחיזתם של האוהבים.
3. קטעי עירום/מין בשביל ההשראה.
כיום תתקשו למצוא סרטים מן הסוג הנ''ל בקולנוע שכן מרביתם יוצאים היישר לספריות הוידיאו או לחלופין זוכים להקרנות מאוחרות בערוצי הסרטים. אולם, מדי פעם עדיין תזכו לראותם מרצדים על המסך הגדול, בעיקר הודות לבמאי שעומד מאחורי "נחשים על המטוס", דיוויד ר. אליס, שכבר ניסה את כוחו בשני מופעי דרייב-אין מהנים בעברו, "יעד סופי 2" ו"סלולר".
אקשן בלי להתנצל
ביצירתו החדשה אליס, בעזרתם האדיבה של צמד תסריטאיו, ג'ון הפרנן וסבסטיאן גוטיירז וחובבי האינטרנט, הקצין את עשייתו. "נחשים על המטוס" אמנם החל את דרכו כסרט פעולה בעל דירוג מקל, "PG-13", אך למן הרגע שבעלי בלוגים למיניהם, החלו להתערב בנעשה, נתקבלה ההחלטה ללכת עד הסוף, ובמילים אחרות, לזכות בדירוג "R" (מתחת לגיל 17 דרוש ליווי מבוגר). זוהי ללא ספק החלטה מבורכת בעידן שבו מרבית סרטי הפעולה מבקשים לחזר אחר הגילאים הנמוכים ומונעים מחובבי האקשן את הדבר שלשמו הם התכנסו.
בהקשר הזה בלבד, "נחשים על המטוס" הופך לגן עדן עבור כל מי שגדל על חזיונות הדמים של שנות השמונים. כמובן שיהיו אלה שיתורו אחר אליגוריות פוליטיות לאירועי ה-11 בספטמבר, בעיקר בשל העובדה שמוצאו של אחד הנחשים הוא מן המזרח התיכון, אך תהיה זו טעות מרה. הסיבה האמיתית נעוצה בכך שהסרט מבקש לאמץ לעצמו את רוחן של יצירות האקשן והאימה שקדמו לעידן התקינות הפוליטית. אז הנחשים לעולם הגיעו מארצות האיסלאם, הרעים היו אסייאתיים, הבריטים היו צנונים מיובשים, הגברים שוביניסטים והנשים קלות.
לפיכך כל מי שניחן במצפון חברתי ער במיוחד, או לחלופין נמנה על חברי וחברות החוג הפמיניסטי, רשאי לוותר מראש, ואילו מתפקדי הקבוצות הבאות מתבקשים לסור במהרה לדוכן הקבלה:
עמותת "צ'יצ'ולינה": הסרט אמנם מכיל סצינת מין אחת אך כמות כה רבה של הטרדות מיניות לא נרשמה בפרלמנט האיטלקי ואפילו לא בכנסת הישראלית. כאן ראוי לציין את פועלו של הטייס שמדמה את האסון הצפוי למטוס להתלהבותה של זונה תאילנדית העתידה לקיים יחסי מין אוראליים וכן הודות לדיאלוג הבא שהוא מקיים עם הדיילת:
דיילת: "תוכל להטיס את המטוס עם יד אחת?".
הקפטן: "את תתפלאי לדעת איזה דברים גבר יכול לעשות עם יד אחת".
ארגון "קוברה": רציתם נחשים - קיבלתם. קוברות. פיתונים. עכסנים. אמיתיים. דיגיטליים. כולם כאן. והמיתות? אולי אלו הזכרונות מכוכבת הפורנו הדגולה, אך מעולם לא נחזתה כזו התלהבות של נחשים נוכח איברי מין שלופים ועל כך יעיד הבחור בשירותים שהכאב המעוור אף גורם לו לבלבל בין נציגי ממלכת החי כשהוא מסנן בפני היצור הארסי את המשפט: "כלבה בת זונ@, רדי מהזי# שלי!".
חוג "סמואל ל. ג'קסון": עם כל הכבוד לנחשים, לעל ולמטוס, זהו סמואל ל. ג'קסון, האיש למשימות קולנועיות מיוחדות, שמחזיק את היצירה באוויר. נכון יהיה לומר שג'קסון מבצע תפקידים מן הסוג הזה כבר מתוך שינה, אך עשר דקות לסוף הסרט, כשנפשו קצה בנחשים והוא מסנן בעצבים את המשפט שכבר מזמן הפך אלמותי, "I've had it with these motherfucking snakes on this motherfucking plane!", אי אפשר שלא להיזכר בנאום יחזקאל מ"ספרות זולה" ולצדו הידיעה שהדבר האחרון שהייתם רוצים להיות כרגע זה נחשים על המטוס.
לפנייה לכתב/ת 
