שתף קטע נבחר

חודש אחרי המלחמה: זה מה שנשאר

חודש אחרי שקול הקטיושות נדם ועשן השרפות התפוגג, נוסע אמיר פלג לצפון ומגלה תושבים שמחפשים אוזן קשבת ואתרי תיירות שמתאוששים, ובעיקר לא מצליח להבין איך בתוך כל השקט והיופי הזה התחוללה מלחמה נוראית

למרות שרוב אתרי התיירות בצפון לא נפגעו מהתקפות הטילים, הלב מרגיש שיש שם משהו אחר באוויר. אבל לא היו אלה המבנים והאתרים המופגזים, שרובם כבר שופצו, ולא שריפות החורש והיער האדירות שהותירו חבל ארץ חרוך, מה שהדהים אותי ביותר בביקור בצפון היה רצונם של תושבי המקום, הרגילים באירוח מבקרים, לספר על המלחמה שלהם. לפרוק את כל מה שצברו בלבם במשך המלחמה. כיצד עמדו חסרי אונים, הן מול הקטיושות והן מול הממשלה, שדיברה יותר משעשתה, כשבמקביל, באין תעסוקה אחרת, הם נרתמים לעזרת חיילי צה"ל, במגורים, במזון ובכביסה.

 


אייל צעיר באגם חי ביראון (צילום: אמיר פלג)

 

בעודם אוספים את השברים, מספרים אנשי התיירות בגליל העליון כיצד עזבו התיירים בחופזה את אתרי הנופש עם פרוץ המלחמה. בני נוער יהודים מצפון אמריקה, שבאו במסגרת פרויקט "תגלית" ונדרשו על ידי הוריהם לעלות על המטוס הראשון לאמריקה, מיד עם פרסום הידיעה על חטיפת החיילים (הם כנראה ידעו שתפרוץ מלחמה עוד לפני הרמטכ"ל). תיירים אחרים עזבו עם פרוץ הקרבות, והיו גם כמה אמיצים שביקשו להישאר עוד מספר ימים, אולי כדי להוכיח שהם לא פוחדים. אבל כבר ביום השני למלחמה נסגרו כל אתרי התיירות בצפון ולא נפתחו, אלא לאחר כניסתה לתוקף של הפסקת האש.

 

מטולה: מטע התפוחים שהציל חיים

המושבה מטולה, השוכנת בקצה אצבע הגליל, היא היישוב הצפוני ביותר בישראל, ולמרות שלא נפגעה מהקטיושות, היה לה תפקיד חשוב במלחמה. גופי תקשורת רבים פעלו ממנה, ובעיקר שימשה כתחנת מעבר לכוחות צה"ל בדרכם לדרום לבנון.

 

בלב המושבה הוותיקה ניצב מלון הבוטיק של חיימ'קה ומרים בית-שלום. במקום גינה מרהיבה שעציה הנשפכים גזומים ישר כפלס, ולובי בעיצוב אירופאי קלאסי. במשך כל המלחמה, מלבד כמה עיתונאים, היה המלון ריק מתיירים, ובמקומם אימץ הזוג בית-שלום גדוד חיילי מילואים ודאג לכל מחסורם.

 

בזמן ארוחת הבוקר שמכין חיימ'קה במו ידיו, הוא מבקש לספר לאורחיו את קורותיו בזמן המלחמה. כמטולאי ותיק שראה כבר כמה דברים בחייו, הוא בוודאי שלא ירד למקלט, ורק הצטער שנאסרה עליו הכניסה למטע התפוחים שלו שעמד עזוב במשך חודש ימים. בעצב גדול מדבר חיימ'קה על הפגישה המחודשת עם המטע בתום המלחמה. לאחר שראה את שעוללו הטנקים של צה"ל לשורות העצים פרץ בבכי עז, והתעשת רק לאחר שנודע לו כי הצירים החדשים שפרצו הטנקים ייתכן שהצילו חיי אדם.

 


מטע תפוחים פגוע במטולה (צילום: אמיר פלג)

 

בימים אלו לוקח חיימ'קה בית-שלום את אורחיו לסיור במטעים שנפגעו. למרות שבין כפר קילה (מצידו השני של הגבול) לבין מטולה מפרידים מטרים ספורים, ואפשר להריח מה מבשלים השכנים לארוחת הצהריים, ניכר שהגבול שקט כבעבר והחיים חוזרים אט אט למסלולם.

 

 

כפר גלעדי - תל-חי: צלקת בחצר המוזיאון

מעט מדרום למטולה, על הכביש היורד לקרית שמונה, שוכנים סמוכים זה לזה קיבוץ כפר גלעדי ואתר תל-חי. ברחבת הכניסה לבית העלמין של הקיבוץ, עליה משקיף פסל האריה השואג, ובה נהג סבי לפקד על טקסי י"א באדר בשנות ה-50 של המאה שעברה, נפלה ב-6 באוגוסט קטיושה שהביאה למותם של 12 חיילי מילואים.

 


הקטיושה בחצר המוזיאון בתל-חי (צילום: יפה רזיאל)

 

מאז תום המלחמה הפך מקום הנפילה לאתר עלייה לרגל. בסמוך למכתש שפערה הקטיושה באספלט הוקם גלעד זמני ולצידו הוצבו תמונותיהם של 12 הנופלים. קטע האספלט החרוך מהווה צלקת מכאיבה למה שהתרחש. יש גם כאלה המוצאים קשר סמלי בין מלחמת לבנון השנייה לבין נפילתו של טרומפלדור בחצר תל-חי הסמוכה, לפני כמעט 90 שנה.

 

מעט דרומה, מעברו השני של הכביש מטולה-קרית שמונה, שוכן המוזיאון הפתוח לצילום תל-חי. זהו המוזיאון היחיד בישראל המוקדש לנושא הצילום. גם הוא היה סגור בעת המלחמה כששתי קטיושות נחתו בתחומו: הראשונה פגעה ישירות במבנה, והשנייה קבורה עד היום בתוך מכתש בכר הדשא שבכניסה למוזיאון, ואם תגיעו לאזור בזמן הקרוב תספיקו לראות אותה.

 

עם פרוץ הלחימה הורדו כל המוצגים במוזיאון למקלטים. בשבת הראשונה, אחרי המלחמה, הוחזרו התמונות והמוזיאון נפתח בחינם לקהל הרחב. לא לפני ששופץ, נוקה וסולקו ממנו כל ההריסות, למעט טיל הקטיושה שבחזית. ביום שבת, ה-15 בספטמבר, תפתח בו תערוכה חדשה, "בין גבולות המרחב לגבולות המקום", הכוללת צילומי נוף של ארץ ישראל מאמצע המאה ה-20 ועד זמננו.

 

 

שמורת החולה - אש בשדרת המייסדים

על כביש 90, מדרום לקרית שמונה, נמצאת שמורת החולה, מפניני הטבע הנדירות בארץ. "במלחמת לבנון השנייה שילמו החי והצומח בשמורה מחיר כבד", מספר בצער דודו פרו, מרשות הטבע והגנים. בין השאר, הבעירו מטחי הקטיושות את "שדרת המייסדים", חלקה מרשימה של עצי אקליפטוס ותיקים שעמדו זקופים וגאים למעלה ממאה שנה, מאז ניטעו בשמורה על ידי דור המייסדים של המושבה יסוד המעלה. כבאיות ארכאיות של רשות הטבע והגנים, בסיוע נציבות כבאות והצלה, ניסו להתמודד עם השריפות, שחלק מהן בערו במשך שבוע ימים ויותר.

 

במהלך המלחמה, בהנחיית פיקוד העורף, נסגר האתר למבקרים, ורק צוות של שני אנשים נשאר לטפל בחיות הנמצאות בשבי. חלק מהמינים המצויים בסכנת הכחדה אף הועברו לשמורת חי-בר הכרמל. אך בעלי חיים רבים, שהשמורה הייתה ביתם, מצאו את מותם בשריפות.

 


ג'מוסים באגמון החולה (צילום: באדיבות קק"ל)

 

למרות הפגיעות שספגה, מדובר בשמורת טבע של ממש. במקום פועל מרכז המבקרים "עופוריה" ובו מספר מיצגים אור-קוליים המספרים את סיפורם של העופות הנודדים ושל יתר בעלי החיים בשמורה, כמו גם את סיפור ייבוש עמק החולה. לאחר מכן מתקיים משחק טריוויה לכל המשפחה, בו נבחן הידע של המשתתפים על סמך המיצגים בהם צפו.

 

הדובדבן שבקצפת הוא בית קולנוע תלת-ממדי בו מוקרן סרט המתאר נדידת ציפורים, מצפון אירופה דרך עמק החולה ועד לאפריקה החמה. אמנם כדי לצפות בסרט יש צורך להרכיב משקפי תלת-ממד מגוחכים, "אייטיז סטייל", אבל הסרט מעניק חוויה על-חושית ויוצאת דופן השווה את המראה הטיפשי.

 

 

 

אגם חי ביראון: קטיושה ורק"ק נולדים

על כביש הצפון, ממערב למסלול היורד ממטולה לכיוון ראש פינה, לאורכו נסענו, שוכן קיבוץ יראון. בשטח הקיבוץ נמצא אתר הנופש "אגם חי" בו דרים בכפיפה אחת ברווזים, ברבורים ואווזים, קרפיונים, צבי ביצה ואיילים, לצד לאמות, אלפקות ואפילו איגואנות - כולם ידידותיים למבקר ונכונים לקבל ליטוף.

 

למרות שבאורח פלא לא נחתה בתחומי אגם חי אף קטיושה, לא פסחה עליו המלחמה,

ובמהלכה נסגר האתר למבקרים, ולמעט מאכיליהם לא ראו החיות, שהורגלו בזרם בלתי פוסק של מלטפים למיניהם, נפש חיה.

 

בלב אווירת הקרבות היה רגע של אושר באגם חי, כששני עופרים צעירים באו לעולם, וזכו לשמות המקוריים קטיושה ורק"ק (רקטה קרקע-קרקע). שלא לציטוט, נרמז לנו שהלמות הגיבורות נטלו ממש חלק במלחמה, אבל הן העדיפו שלא להגיב לשמועות.

 

 

סיורנו של אחרי המלחמה מסתיים באתר הכשרת דפנה, נקודת תצפית מרהיבה הנמצאת בכניסה הצפונית לקיבוץ יראון. כמו במרחק נגיעה משתרע לפנינו ג'בל אל-קוקז ועליו הכפר הלבנוני מרון א-ראס, שנצרב בתודעה כאחד המעוזים העיקשים ביותר של חיזבאללה, ושבו התנהלו כמה מהקרבות הקשים והכואבים שידע צה"ל במלחמה. קצת קשה להאמין איזו אש השתוללה כאן, בתוך השקט והשלווה והיופי הזה, אך לפני חודש ימים.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
כפר גלעדי. אתר עלייה לרגל
צילום: אמיר פלג
כפר קילה. פה ממש ממול
צילום: אמיר פלג
חיימ'קה ומרים בית-שלום. מתאוששים
צילום: אמיר פלג
מרון א-ראס. קרבות קשים ונוף מדהים
צילום: אמיר פלג
למה. חזרה מהמילואים
צילום: אמיר פלג
שריפה בהחולה
צילום: דודו פרו, מנהל שמורת החולה
מומלצים