"לא כדאי לעצבן במאים"
זאת המסקנה של רמה מסינגר מההתנסות הראשונה שלה בבימוי במסגרת פסטיבל "פותחים מסך". "בסוף היום אני מסתכלת על עצמי ושואלת 'מי זאת האשה הזאת'?"
שם המשחק בפסטיבל הוא התנסות. המסגרת הזו מאפשרת בין היתר את החופש לטעות. הטעייה היא שלב הכרחי שמאפשר צמיחה והבשלה אבל האופציה הזו כמעט ואינה קיימת בתיאטרון הרפרטוארי הישראלי, מאחר ומצבו הכלכלי מחייב אותו לייצר רצף של הצלחות. בחממה היצרנית הזו בחרה השחקנית והזמרת רמה מסינגר להתנסות לראשונה בבימוי. מסינגר תביים את המחזה "מוארים" שכתבו העיתונאי אמיר רותם ועורכת הספרים יעל נאמן.
"אני נושאת עיניים אל הבימוי מזה זמן, והתאים לי הרעיון לביים מחזה מקורי שמטבעו מגיע פתוח וזקוק לעיבוד תוך כדי תהליך", אומרת מסינגר, "מחזאות מקורית מאפשרת לבמאי להשפיע על מהלך הכתיבה ולהיסחף לעבודה דרמטורגית, מה שלא קיים בעבודה על מחזות של שייקספיר וניל סיימון".
למרות שהפסטיבל מושתת בעיקרו על הפקות מינימליסטיות, מסינגר משתפת גלריה של כוכבים כמו אמיר פיי גוטמן, שירי גדני, גומא שריג, אורי רביץ, טל מוסרי, מיכל ינאי, אושרי כהן ואושיק לוי. סיפור המסגרת מלווה קבוצת צעירים, המתכננת נסיעה לסיציליה בעקבות הגורו שלה (אמיר פיי גוטמן). עלילת המשנה קשורה באביו של הגורו (אושיק לוי), שמנצח על חבורת זמר. "ישראל הישנה והטובה מול חלומות על דשא ירוק במקום רחוק", מתמצתת מסינגר.
כותרת המחזה, "מוארים", היא מן הסתם אירונית. את מתחברת לכל הממבו ג'מבו הרוחני הזה?
"איכשהו אנחנו תמיד מחפשים תשובות במקומות רחוקים כשהן מונחות לנו
מתחת לאף, כאילו הרוגע והשלווה חייבים להימצא בצד השני של היקום. אני לא שופטת את בני הדור שלי כי הקשיים שהמדינה הזו מערימה על צעירים הם בלתי אפשריים. יש ממה לברוח אבל הריחוק הגיאוגרפי לא פותר שום דבר, העבודה האמיתית היא פנימה. מעולם לא הבנתי את הנהייה האנושית להמליך מלך, להיות כבשה בתוך עדר. לא הבנתי את הנכונות של אנשים להכפיף את עצמם תחת גורו. המחזה חושף את התרמית הגורואית ומציג אותו כצירוף של כמה אינטרסים. הקבוצה עוברת תהליך יפה, כשבסוף הדרך ההתפכחות הופכת אותם להרבה יותר מוארים וחכמים".
בארץ מקובל לחשוב שרקדן, למשל, חייב להיות גם יוצר למרות שמדובר בשני מקצועות שונים. גם משחק ובימוי הם שני מקצועות שונים, למה לא להסתפק במשחק?
"זה ניסיון קטן וראשוני מאד בשבילי. מצאתי את עצמי בבימוי ואני חושבת שאני שואבת הנאה גדולה מהשליטה במספר מרכיבים בו זמנית ובתזמור שלהם. אני גם באה עקרונית מהאסכולה שאומרת שלא צריך להתמחות ב-700 מקצועות במקביל אלא להתמקד באחד ולעשות אותו טוב. אני זוכרת שכשעשיתי את 'צלילי המוזיקה', שהיה ללא ספק המחזמר הכי מצליח בארץ באותה התקופה, שאל אותי עיתונאי אחד איך זה שאני לא עושה טלנובלות. נורא התקוממתי. לא הבנתי למה מדברים איתי על מה שאני לא עושה, במקום להתייחס למה שאני כן עושה".
במאי הוא סוג של אלוהים, לפחות כך נהוג לחשוב. מוזר להרגיש את הכוח הזה בידיים פתאום?
"זה כוח שונה משל שחקן שעומד על במה. אני מוצאת את עצמי מורידה את הכפפות ומצד שני גיליתי שאני מרשה לעצמי לצווח אם מישהו לא נכנס בזמן למשל. התגליתי לעצמי במלוא התכונות של מורה. אני פחות מתייחסת לאלמנט של השליטה והכוח ומנסה להתמקד ביצירה, כשמה שמגניב אותי באמת זה להוסיף רבדים נוספים לעלילה הכתובה. אני מוכרחה לומר שבסוף יום חזרות אני מסתכלת על עצמי מבחוץ ומאד מופתעת לגלות דמות אחרת. כשאני מתפנה לנתח מה היה בחדר החזרות, אני שואלת מי זו האישה שעומדת ואומרת לאחרים מה לעשות, ועוד עם ביטחון".
אני משערת שיכולת לביים בתיאטרון הרפרטוארי או בבתי-ספר למשחק, אבל בחרת לעשות את טבילת האש בפסטיבל. זאת מסגרת מגוננת?
"זה נכון ולא נכון. המסגרת הזו מגוננת מבחינות מסוימות ומבחינות אחרות
היא מאד אכזרית. היא חושפת את המחזה בשלבים ראשוניים וזה עלול להיות בעייתי למחזה לא מבושל. המסגרת חושפת את הכל, לטוב ולרע. היא לא עושה הנחות כי אין לך אפקטים מיוחדים וגימיקים להסתתר מאחוריהם. מצד שני זה נכון שרציתי להתחיל בצניעות, זו בסך הכל עבודה ראשונה וחשבתי שמן הראוי להירגע עם היומרנות, מה שקצת קשה לומר על ההפקה הזו על התאורה המפוצצת שלה, הקאסט הענק וים הרקוויזיטים. שאלו אותי אם כבר מכרתי אותה לתיאטרון הצפון".
מה החשיבות של הפלטפורמה הזו?
"אני חושבת שהיא נותנת הרגשה של שותפות ביצירה גדולה, ואת האפשרות להשאיר חותם מבלי להיות מחויב לוועדי עובדים ולהיכלי תרבות. סליחה על המילה הגסה, אבל הפסטיבל הזה מאפשר ליצור"
את מתרגשת?
"מאד. אני לא יודעת אם השחקנים הרגישו אבל בחזרה הראשונה די שקשקתי. עכשיו אני מבינה שלא כדאי לעצבן במאים, צריך להיות איתם רחומים וחנונים".
מוארים - יום ו', 8 בספטמבר, בשעה 21:30 בצוותא 1; שבת, 9 בספטמבר, בשעה 15:30, בצוותא 1
