שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: יערה בשן חכם
    היום השני: לישון עם היפופוטם
    "יש חילוץ! המלכות מתארגנות למבצע, ואחרי הנחיות, דחיפות ומשיכות, הן מצליחות במשימה. את סומק האושר שהציף את פניהן אפשר לראות אפילו לאור הירח. שרק יהיו עוד". תמונות מאפריקה, טייק 2

    6:00 בבוקר. השכמה מוזיקלית נמרצת מעירה את המחנה. אנחנו בעצם מתחילות את היום הראשון של המסע הזה. על קו המשווה, 6 בבוקר זה כמעט חושך, זריחה ראשונה באפריקה, והצוותים התורנים - שלוש וארבע - מתרוצים בין האוהלים לוודא שגם המתקשות יקומו במהירות לטקס הפתיחה של המלכות.

     

     

    צוות הצ'ופרים מקריא שיר מיוחד שכתבו לכבוד האירוע, וצוות 12 (שומרות מסורת) נותן את ברכת הדרך למסע. אחת המלכות הכינה, יחד עם כל המשפחה, דגלי אוגנדה - 19 במספר, גזורים, תפורים, ומצויירים ביד - לתלות על הג'יפים שממתינים לנו ליד האוהלים. אין לנו מושג לאן נוסעים או לאן נגיע.

     


    דימדומי שחר ותפילת הדרך (צילומים: איה בן-עזרי)

     

    7:00 בבוקר, ממש לפני היציאה. באור השמש הראשון יכולנו לראות שמחנה האוהלים הוקם בחצר בית ספר מקומי. בית ספר של כנסיה, המשרת את ילדי האזור. האוכלוסייה כאן גרה בפיזור גדול. פה כפר קטן, שם כמה בקתות. בית ספר יסודי, ילדים קטנים, והחצר מעוטרת בשלטים שמעבירים בנו צמרמורת:

    - Aids kills, keep safe

    - Stay in school at least until class 7

    - say no to sex gifts

    - send girls to school

     


    לומדים ממה שיש

     

    הכומר ועוד כמה גברים מסבירים שדווקא עכשיו הרבה יותר ילדים מגיעים לבית הספר. מאז 1997 יש באוגנדה חוק חינוך חובה. הבעיה העיקרית היא שלחלק מן הילדים קשה להתרכז בלימודים. הם רעבים. אפריקה.

     

    13:00 בצהריים, ארוחה. נסיעה בשיירה של 19 ג'יפים זה לא עניין פשוט. הדרכים לא קלות, קשה לשמור על רצף בשיירה ועל קיום הפסקות נכונות לסיגריה או פיפי. הדרך צפונה ארוכה, אפילו מאוד. פנינו מועדות לשמורת מורצ'יסון ואל הנילוס.

     

    אבל המלכות עליזות ורוחן טובה עליהן, והן משפיעות לחיוב על סביבתן. הן מלטפות ילדים בשוק קטן, מחלקות מתנות לחברותיהן, וצוות 3 (צוות הקפה) תולה להפסקת הצהריים שלט שיגרום לכולם להרגיש בבית - תמונה של הרצל מתנוססת על בד גדול (הוא הרי הציע לנו את אוגנדה) ולידה באותיות ענק "קפה אילו". כמו בבית. גם העוגות שהן סחבו מהארץ ועד לאפריקה.

     


    זוהי רק ההתחלה

     

    אחר הצהריים, כפר. באמצע דרך לא דרך, בשוליה, עומדות כחמש בקתות קטנות עשויות חימר. השטח שמקיף אותן נקי ומיושר. מחוץ לשתים מהבקתות מעין פינת בישול, ומחוץ להן תושבי הכפר. נשים, גברים, נערים, נערות, ילדים קטנים ותינוקות. המועט שבמועט לעיניים שלנו. מקבלים אותנו בחיוך ומדברים איתנו באנגלית ברמות שונות.

     

    כאן מתקיימים ממה שיש, וממה שמצליחים לגדל על האדמה. קצת ירקות, עז או פרה או שתיהן. אם רוצים לקנות משהו צריך להגיע לעיירה המרוחקת קילומטרים רבים ולמכור משהו מפרי האדמה. לעתים קרובות על גבי אופניים עמוסים. אפריקה.

     

    חושך, שמורת מורצ'יסון. הכניסה אל שמורת מורצ'יסון נותנת תחושה של כניסה לג'ונגל. צמחייה סבוכה, קולות של חיות ממלאים את האוויר ולאור פנסי הג'יפים והירח המלא מתגלים מדי פעם בבונים שנמלטים אל תוך הסבך.

     

    תקלה ראשונה במסע - קטע של בוץ על הדרך המפותלת - הג'יפ שבו נסעתי החליק והחליק אך הצליח, הודעה בקשר מכריזה על הבעיה, ומיד משתררת עליצות גדולה בשיירה. יש חילוץ! המלכות מתארגנות למבצע, ואחרי הנחיות, דחיפות ומשיכות מצליחות במשימה. את סומק האושר על הפנים שלהן אפשר לראות אפילו לאור הירח. שרק יהיו עוד.

     

    לילה, מחנה אוהלים על גדול הנילוס. מלכה אחת, אחרי מקלחת, הביטה מבעד לרשת שמכסה את דלת האוהל ונשמתה כמעט פרחה. שני היפופוטמים, ענקיים וממשיים מאוד, הביטו לה ישר בעיניים.

     


    ביקור כבד משקל

     

    לפני שיצאתי לאפריקה, הסביר לי ע', שהוא גם מומחה למדע וגם לאפריקה,
    שהסכנה הכמעט יחידה שממש צריך להיזהר ממנה הם ההיפופוטמים, ושממש לא כדאי, הוא הסביר והדגיש, לעמוד בין היצורים המגושמים האלה לבין מקור המים שבו הם חיים. חישוב מהיר הבהיר לי, שמחנה האוהלים שלנו ממוקם בדיוק בין ההיפופוטמים לבין מקור המים שלהם, ומיד גם נשמתי כמעט פרחה, בעוד היפופוטם ענק במיוחד מלחך לו עשב בנחת ממש בשולי האוהל שלי.

     

    אבל גם כאן הפכה הפאניקה הרגעית לגלי צחוק. לילה טוב. בלילה בלילה יבוא עוד היפופוטם.

     

    ודרישות שלום לסיום:

    • למיכה אהובי, שחר המתוק ונועל'ה המקסימה – אוהבת ומגעגעת ולא מפסיקה לחשוב עליכם. מרים.
    • רוני, אופירוש ארדוש ואביבון – אוהבת עד קצה השמים ובחזרה. לילך.
    • אפי, בנצ'וק, תום, ציון ולילך – אוהבת אתכם מקצה העולם ומגעגעת.
    • אבא, אמא, רז, לידן, אליאור, נונה ובונו – אוהבת אתכם מכל מקום בעולם, מתגעגעת, אתם בליבי תמיד. רחלי.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "היום השני: לישון עם היפופוטם"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    טקס ההשקה
    צילום: איה בן-עזרי
    חינוך בשלט קרוב
    צילום: איה בן-עזרי
    ילד של אפריקה
    צילום: איה בן-עזרי
    מומלצים