וגר זאב עם כבש: סיפורה של ידידות מופלאה
חברות אמיצה בין אוגרת לנחש גדול מימדים, צב שאימץ היפופוטם צעיר, קופה שהתאהבה בחתלתולה, לביאה שעברה לגור עם כלב וקופים שחוטפים ומגדלים כלבים. סיפורי חברות יוצאים מן הכלל
סיפור הילדים "הצב וההיפופוטם" מאת קייט בנקס, מספר על צב שהתאווה להשיג צמחים הערבים לחיכו, אולם אלה גדלו רק בצידו השני של הנהר. במים השתעשע להנאתו היפופוטם גדול, והצב חשש לחצותם פן תתכעס עליו החיה המפחידה. הצב מבקש עצה מבעלי חיים שונים כמו מן הציפור, החגב, הנמלה והאופוסום, הכיצד להגיע לגדה השניה. הם אומרים לו שינסה לעוף, לנתר, אולי לבנות גשר, אך כל זאת ללא הועיל. לבסוף מנסה הצב להגיע באמצעות חבל כדרך הקופים, אבל לרוע מזלו הוא נופל מטה, הישר אל גבו של ההיפופוטם. החיה הגדולה מתבררת כידידותית והיא נעתרת לבקשתו של הצב להניח אותו על הגדה האחרת.
הסיפור הוא לכאורה בדיוני, אולם מסתבר כי המציאות עולה על כל דמיון. ב-26 בדצמבר 2004, היכה הצונאמי בחופי קניה. גור היפופוטם שאותה שעה נסחף בנהר סבאקי (Sabaki) ואיבד את אמו, הושב על ידי גלי הענק בחזרה אל היבשה. בטבע האכזרי נגזר היה גורלו של הגור למות, אך הוא נאסף על ידי הרשויות במומבסה, והושם תחת פיקוח במחסה לבעלי חיים. מאז המשיך לגדול ומשקלו כעבור שנה כבר הגיע לכדי שלוש מאות קילוגרם.
המופלא בכל הפרשה היתה הידידות האמיצה שקשר הגור עם צב ענק זכר בן יותר ממאה שנים. נראה שההיפופוטם הצעיר אימץ את הצב כאימו והשניים החלו לבלות יחדיו את כל שעות היממה, כשהם מתרפקים זה על זה. דומה שגם הצב נהנה עד מאד מן היחסים המשפחתיים ובמיוחד לנוכח ההגנה המפתיעה שלה זכה בערוב ימיו. מתברר כי כל מי שקרב אל הצב הותקף על ידי ההיפופוטם, שהיה מוכן לחרף את נפשו כדי להגן על "אימו" המאמצת.
נחש ואוגרת
בינואר 2006 פורסמה ידיעה על זוג חברים מוזר מגן חיות בטוקיו. אל תוך הכלוב של נחש העכברושים היפני הוכנסה אוגרת כדי שתשמש לו למאכל. למרבה הפלא, לא גילה בה הנחש כל עניין וגם האוגרת לא גילתה כל חשש מפניו. להיפך, האוגרת שאורכה תשעה סנטימטרים נהגה להתכרבל בחיקו של הנחש. מדובר בזכר בן שנתיים באורך 120 ס"מ, שעד אז לא בחל כלל במכרסמים שהוכנסו לתוך כלובו.
צילום: רויטרס
במרץ 2006 כבר התוודענו לחברתה החדשה של קופת אורנגאוטן בת 45 מגן החיות בפנמה. זו היתה בודדה מדי מאז איבדה את שותפתה לתא, ובכדי לשמח את ליבה הוחלט להכניס חתלתולה אל תוך הכלוב שלה. השתיים התיידדו חיש מהר ומאז אינן עוזבות אחת את השניה אף לא לרגע אחד. הן משחקות יחדיו ומתכרבלות זו עם זו בשנתן.
באותו חודש נמסר לנו מפי גן חיות בדרום קוריאה על קשר מפתיע בן שנתיים ימים שקיים בין לביאה לבין כלב מקומי. הלביאה שהיתה אז בת שמונה שנים לא היתה חברותית במיוחד. משום שאמה נטשה אותה בינקותה היא חשה חוסר רצון מוחלט לשהות עם בני מינה. במקום זאת העדיפה לחיות בגפה. אולם, אין זה מטבען של לביאות להתבודד יתר על המידה, ולכן החליטו המטפלים בגן לצרף אליה בעל חיים נוסף. בן הזוג שנבחר היה כלב חביב, ועד מהרה נתברר כי מצא חן בעיני הלביאה.
עדויות היסטוריות לידידות אמיצה
סיפורים על ידידויות מופלאות שנוצרות בין יצורים שונים מוכרים לנו כבר מן המיתולוגיה רומית. האגדה מספרת על האחים רומולוס ורמוס שנאספו בידי זאבה שהיניקה אותם. לא פחות מפורסם הוא "ספר הג'ונגל" מאת רודיארד קיפלינג המתאר את עלילותיו של מוגלי, ילד שאומץ על ידי להקת זאבים. במשך השנים ממשיכים להגיע דיווחים מפתיעים על סיפורי אימוץ דוגמת חתול שאימץ קנרית או כלב שהתיידד עם קרפדה. ברם, הפרשה המוזרה ביותר שנודעה מעולם הגיעה משמורת סמבורו (Samburu) בקניה. בשנת 2002 דווח על לביאה שהספיקה לאמץ עד אז חמישה גורי ראם - שמהווים בדרך כלל את מזונה הטבעי.
מן התצפיות נלמד שהלביאה היתה מרחיקה בכל פעם את האם מן הצאצא, ואז היתה נוטלת עימה את גור הראם, ודואגת לכל מחסורו ככל שיכלה. היא היתה מגנה עליו מפני טורפים מזדמנים, ופעם אחת אפילו ויתרה על מרדף אחר טרפה, כשהבחינה שגור הראם נתון לסכנה. למרבה הצער, כל אחד מן הגורים מת משלא בא אל פיו חלב אימו. למרות אהבת האם שהפגינה הלביאה כלפי גורי הראם, היא לא בחלה לאכול את גוויותיהם בסופו של דבר.
האימוץ הידוע ביותר של מין אחד על ידי מין אחר מתחיל בחטיפה. במערב סעודיה חוטפים זכרים מבוגרים נקבות צעירות ולא משחררים אותן עוד לעולם. מדובר בקופי בבון מצרי החיים בשולי העיר טאיף. הזכרים נוהגים לחטוף את הגורים מאמותיהן כדי לאלצן להתמסר למאווייהם בבואן לטפל בצאצאיהן. שיטת הסחיטה הזו נפוצה ביותר בקרב הבבונים, והאימהות נאלצות לשלם את "דמי השתיקה" על מנת שתוכלנה לדאוג לגורים. במידה שנחטפה נקבה צעירה, יגדל אותה הזכר עד אשר תגיע לפרקה, ואז יהפוך אותה לאחת מבנות זוגו הקבועות. מעשה החטיפה כה השתרש אצל הבבונים עד שהחלו נוהגים לחטוף מדי פעם גורי כלבים.
לא הרחק ממקום הימצאם של הבבונים חיות גם להקות של כלבים משוטטים. זכרי הבבון התרגלו לחטוף כל עולל קטן בעל זנב, וכך הם גוזלים מלהקת הכלבים את גוריה. הבבונים מגדלים את הכלבים כאילו היו בני משפחה, וכשהכלבים גדלים הם אינם שבים עוד ללהקתם המקורית, אלא מצטרפים לחיי החברה של הקופים. הם אפילו שומרים על הוריהם המאמצים מפני סכנות אפשריות, ומרחיקים באומץ רב כלבי פרא המתנכלים לקופים אחרים. הדבר דומה לכלבים המגנים על בני האדם מפני זאבים. הכלבים המבויתים רואים בזאבי הבר אויבים של ממש על אף שהם בני מינם. וכמו במקרה חטיפת הנשים להרמון, אולי הגיעה העת לחדול מלומר "קוף מחקה בן אדם".
לפנייה לכתב/ת 
