לפני 24 שנים - איך שהזמן רץ ! - פרסמו שני פרופסורים צעירים למדעי התנהגות, ג'יימס ווילסון וג'ורג' קיילינג, מאמר מסקרן בכתב העת האמריקני "אטלנטיק", שכותרתו הייתה "חלונות שבורים". השנה היא 1982 והימים ימי פשיעה גואה באמריקה בכלל ובניו-יורק בפרט: שיכורים ומסוממים בכל קרן רחוב, פושטי יד תוקפניים, חבורות צעירים מטילות אימה על שכונות שלמות, רכבת תחתית מלוכלכת ומסריחה, שכל נסיעה בה היא בחינת סכנת נפשות. במאמרם דאז טענו שני הפרופסורים כי לנוכח מראות אלו של הזנחה עירונית ואוזלת יד, חייבת המשטרה לשוב במהירה לתפקידה המסורתי כשומרת ואוכפת הסדר הציבורי. לא להניח לאף עבריין המשליך אבן לעבר בניין ומנפץ בו חלון, כי מן החלון השבור האחד תיפתח הרעה. השבירה ללא עונש תיתן את האות להתרת הרסן של החוק ותכשיר מעשי פשיעה נוספים, עד החמורים שבהם. אם החלון השבור לא יתוקן מיד ואם המשטרה לא תתפוס את שובריו, ייפגעו לא רק חלונות נוספים אלא כל הסביבה. תושבים מודאגים יברחו ממנה והפשע ישתלט עליה.
ווילסון וקיילינג העלו במאמרם עצה לרשויות לאכיפת החוק: נא להתחיל את המלחמה בפשיעה מהמלחמה בעבירות סביבתיות ובהפרות סדר ציבורי, הנראות על פניהן כפעוטות, אך יוצרות מרחב אנושי בלתי נסבל. הם המליצו לראשי המשטרה לרדוף עד חומרה אחר מי שמתגנבים לרכבת התחתית בלא לשלם את דמי הנסיעה ואחר-כך משחיתים אותה בכוונה. "החזירו את רחובות הערים ואת התחבורה הציבורית לאזרחים המשתמשים בהם", כתבו.
עצותיהם אומצו תחילה בניו-יורק, שבה ווילסון הועסק כיועץ מיוחד לרשות התחבורה הציבורית. קרונות התחתית נוקו וצוחצחו, ובסדרת פשיטות מתוקשרת (תחת מפקד המשטרה ביל בראטון וראש העיר רודי ג'וליאני) נתפסו רבבות נוסעים-ללא-כרטיס. התברר שלמחציתם קשרים הדוקים עם פשיעה חמורה. במקביל הוצפו הרחובות בשוטרי מקוף אימתניים, שיחסם לעבריינים "קלים" לא היה סלחני. ההיפך לזה.
בגיליון האחרון של הרבעון "האינטרס האמריקני", סיכמו הפרופסורים ווילסון וקיילינג את התוצאות המעשיות ארוכות הטווח של מאמרם המהפכני ההוא. בהתבססם על היבול השופע של המחקרים, אשר עקבו אחר דעיכתה של הפשיעה באמריקה ב-20 השנים שחלפו, ניסו השניים בשיטות סטטיסטיות לחשוף ולהעריך את הגורמים שהביאו לכך. מסקירתם עולה שנמצא מתאם ברור בין ביעור העבריינות ה"מעצבנת" ברמה של רחוב, שכונה ועיר, לבין צמצום חריף בממדי הפשיעה המוגדרת כקשה. העובדות, בסופו של דבר, מדברות בעד עצמן: אימוץ מודל ה"חלון השבור" הקטין את הפשיעה בערים האמריקניות בעשרות אחוזים והפך את הרכבת התחתית של ניו-יורק, למשל, לבטוחה מסוגה בערי העולם הגדולות. "מתברר שכאשר המשטרה משיבה את הסדר הציבורי על כנו", מסבירים ווילסון וקיילינג, "היא פועלת גם להפחתתו של הפשע הכבד".
ה"חלונות השבורים" וה"נוסעים הסמויים ברכבת התחתית" הפכו למושגי יסוד בהתנהגות חברתית. הכוונה לסוג נפוץ של עבירות הנחשבות לקטנות, יומיומיות, שאינן מסתיימות במוות או פציעה ולא גורמות נזקים גדולים, ועל כן נוטות הרשויות, בעתות של מצוקה תקציבית במשטרה (ומתי אין מצוקה תקציבית במשטרה?), להתעלם מהן. אך זו התעלמות הרסנית. הפשע הקטן מוליד את הגדול ממנו וחוזר חלילה, עד שהחברה כולה נחנקת תחת עולו של פשע מאורגן ואלים.
ובישראל? אצלנו תסמונת ה"חלון השבור" היא תסמונת הבנייה הבלתי חוקית. הכוונה לבנייה פולשנית ועבריינית, המנוגדת לחוקי התכנון והמפקיעה את המרחב הציבורי מחזקת התושבים. הסלחנות כלפיה מוכיחה לכלל האזרחים שאפשר וכדאי לעבור על החוק מבלי להיענש, אפילו כשהעבירה מוחשית ומתמשכת. היא מזמינה אחרים לנהוג כך גם בשטחי החיים האחרים. בנייה לא חוקית הפכה בישראל של היום לכמעט נורמה. ומה עושים נגדה? מעט מאוד, אם בכלל. במשרד הפנים קיימת מאז 1988 ה"יחידה הארצית לפיקוח על הבנייה", האמורה לפעול - ליתר דיוק ליזום פעולות - לאכיפת חוקי התכנון והבנייה. סמכויותיה מוגבלות, והפיקוח על שטחים ציבוריים נמצא ממילא, לפי הפרסומים הרשמיים, במקום האחרון בסדר העדיפויות שלה.
חוקי התכנון והבנייה כשלעצמם מגבילים מאוד את היכולות של ועדות התכנון המקומיות או המחוזיות להוציא צווי הריסה למי שבנו "ללא היתר או בסטייה מההיתר". בשביל זה צריך לחשוף את העבריינים ולהעמידם לדין בבתי-משפט. ומי יחשוף אותם? הרשויות המקומיות? מול
השתוללות הבנייה הלא-חוקית, מרבית הרשויות הרימו ידיים ומסתפקות בקנסות או בארנונה מוגדלת. המשטרה? לפני שנים החליטה ממשלת ישראל להקים "משטרת אכיפה לחוקי תכנון ובנייה" ואף הובטחו לה משאבים מתאימים. ההחלטה, כמובן, נשארה על הנייר. כיום מטפלת במה שמוגדר "עבירות מקרקעין" היחידה המשטרתית למאבק בפשיעה כלכלית, כאחד מעיסוקיה הרבים. ידי היחידה הזו מלאות עבודה והיא סובלת ממחסור כרוני באמצעים ובתקציבים. ואם כבר נתפסים עבריינים, אין מי שיתבע אותם: רק בפברואר השנה הודיע משרד הפנים על הקמת מאגר תובעים ליחידות הפיקוח על הבנייה וביקש מועמדות ומועמדים.
הקשר בין בנייה לא-חוקית לפשע מוכח, ידוע, מאובחן, מתועד. קיים סיכוי של לפחות 70% לכך שעבריין בנייה מועד, הפולש לשטח ציבורי לא-לו ומשתלט עליו בכוח הזרוע (או בפרוטקציה ואיומים), יתגלה גם כפושע רגיל ואף מסוכן. הפעלה נמרצת ומאסיבית של צווי ההריסה לא רק תנקה את הרחובות והשכונות והשטחים הפתוחים של מדינת ישראל מפצעי עבריינות מתמשכים, היא גם תערער את ביטחונם העצמי של העבריינים, תדחק אותם לפינה ותפגע אנושות במקורות פרנסתם. הבנייה הלא-חוקית הבלתי מרוסנת, שרשויות אכיפת החוק בארץ מעלימות ממנה עין ומשלימות איתה, היא תסמונת ה"חלונות השבורים" שלנו. מבחינה זו, אנחנו עדיין ב-1982.
עוד בבלוג: בסוף במילא נרד מהגולן
