רכב

כתבים מצייצים - לכל הציוצים >

היום השישי - רואים את הסוף

היום השישי עבר, והצוותים הישראלים כבר רואים את סוף ראלי הפרעונים באופק. במקרה של רז והלל יש אפילו סיכוי טוב לגביע, ניצן וגיתאי נותנים מאמץ אחרון

אלי פנגספורסם: 08.10.06 , 22:09

יום ראשון, 08.10, קטע תחרותי שישי בין סיווא לבחרייה.

הקטע השישי והלפני אחרון יצא בבוקר מנווה המדבר סיווא, על הגבול הלובי, וחזר על מסלול שהיה מעין תמונת מראה של מסלול יום האתמול - התחיל מדרום לכביש ועבר באמצע הדרך אל עברו הצפוני. רז והלל מתארים את המסלול כקשה ותובעני - קטע עם אתגרי נהיגה, לעומת קטעים רבים אחרים שהיו פשוט "רגל בפח" עם מצערת מלאה.

המסייעת של המסייעת זקוקה לסיוע. הלנד קרוזר החלופי טובע בדיונה על הדרך לסיווא. בתמונה העליונה: גלוסקא, בתלבושת מקומית, נמנע מלעודד את המתחרים (צילומים: אלי פנגס)

צוות הסיוע העמיס בבוקר את הציוד על שני רכבי השטח החלופיים שנשכרו אתמול בבוקר, ויצא במירוץ נגד השעון ונגד רז הימן אל נקודת הביקורת והטיפולים, שהייתה במקום בו חצה המסלול את הכביש (אם אפשר לקרוא למסלול העבירות שבין סיווא לבחרייה "כביש").

איפה כולם?

ואכן מירוץ זה היה. כשהגיע הצוות לנקודה היא הייתה כמעט נטושה. אף אחד מצוותי הראלי עוד לא הגיע והמכונית היחידה שעברה הייתה הב.מ.וו המושקעת של הקבוצה המובילה. חשבנו שיש לנו קצת זמן להתארגן, אז המכונאים נשארו להמתין ליד עמדת ההחתמה וצוות העיתונאים נכנס כקילומטר אל השטח בכדי לתפוס זווית קצת אחרת. בדרך לשם הופיעה הבאגי-זיל, המפלצת הרוסית, וראינו אותה נעמדת באזור הטיפולים. רגע אחרי שהתמקמנו בעמדת הצילום יכולנו לשמוע רכב מגיע מהמרחבים.

הב.מ.וו השנייה חשבנו לעצמנו. יש זמן להתמקם ולצלם את הצוותים במהירות מרבית, לפני שהם בולמים בנקודת ההחתמה. אבל המכונית ששמענו הייתה שקטה. רק רעש של צמיגים על האבנים ואיוושת מנוע חלשה. יכול להיות שאלה... כן! הגג הצהוב-בננה הופיע במהירות אדירה על קו האופק. רז והלל. לא רק שהם על דוכן המנצחים בקטגוריה, הם איכשהו מגיעים לפני הב.מ.וו השנייה. ממש רצינו להביא לכם תמונה של הרגע ההוא, אבל רז - שמח וטוב לב - החליט לעבור מטר מאיתנו ולעשות לנו מקלחת חול. תאלצו להאמין לנו, זה היה על הצד ובמהירות אדירה.

מצב הרוח בעננים. הם לא עצרו לטיפול, פשוט החתימו בנקודת הביקורת ועפו במורד הדרך - עוקפים בתוך כך את הזיל שעמדה בצד ועולים למקום השני בקטע הנוכחי. הזיל אמנם תעקוף אותם כמו רחפת מהגיהנום אחרי כמה דקות, אבל

היא לא באותה הקטגוריה, אז למי איכפת.

לא רק מכונות צריכות סיוע. גלוסקא ברגע של מכונאות סינית על הלל סגל

עכשיו ידענו שיש זמן עד שיגיעו רז וניצן אל עמדת הצילום המשופרת שלנו. בכדי למנוע את מקרה רז המופרע, התמקם יובל סייג (צלם הטלוויזיה שמלווה אותנו מתחילת הראלי) בצידו השני של תוואי המסלול. כמה דקות אחר-כך הגיע עדר של חמישה אופנועים ושתי מכניות, דוהרים בקרב-רב אל נקודת ההחתמה. בגלל האבק הם התפרסו לרוחב המסלול. האופנוע הראשון עבר מימין ליובל - מחוץ לתוואי - השני משמאלו והשלישי כבר מיסך אותו לחלוטין באבק. השאר כבר לא ראו אותו.

ברגע שיובל הבין שתוואי המסלול התרחב בזה הרגע וכלל גם אותו ואת שאר המדבר שבקושי הכיל את כל המשוגעים, הוא רץ אלינו - עשרה מטרים מהאף של מרצדס ML עם מאות כוחות סוס שטסה במהירות 160 קמ"ש. באותו הרגע גם החלטנו שהמקום הכי בטוח הוא על הגג של הטויוטה לנד קרוזר שלנו.

מעל שעה ישבנו שם וחיכינו לניצן וגיתאי. ואז עוד חצי שעה. כל האופנועים עברו, אחר-כך כל המכוניות ואפילו המשאיות הכבדות. משהו לא בסדר. אי-אפשר היה להימנע מהמחשבה שאולי משהו מתסכל קרה והם נכנעו מסיבה כל שהיא רגע לפני סיום הראלי. חיכינו עוד קצת אבל הם לא היו באופק. חזרנו אל איציק וצביקה, שבינתיים התעדכנו דרך הארץ על המיקום שלהם. הם נמצאים במרחק ארבעים קילומטרים ומזדחלים. אבל הזוג הנחוש הזה, אלה שהלכו כל הראלי הזה עם הראש בקיר ועבדו קשה כל מטר, הגיע לבסוף אל נקודת ההחתמה. מותשים.

מצטערים, אין הנחות

כבר על הבוקר הם גילו שגם היום הקצה המזרחי של הסהרה לא מתכוון לתת להם שום הנחות בגלל שהם חדשים. אם את הדיונות של אתמול הם חצו עם כיוון הרוח והגיעו אל הסכינים (או ה"קרבולות", כפי שהם מכנים אותן) מהצד המתון, אז היום הם תיקלו את הדיונות מהצד ההפוך. זה שבו הסכין היא קיר חול אנכי ורך בגובה עד שני מטרים. את הראשונות הם ריחפו, מתרסקים במורד הדיונה. אחר-כך הם חששו לשלמות המיצובישי והתחילו להסס. וכאן התחילו השקיעות והחפירות על השיאים הרכים של הדיונה, שקשה אפילו ללכת עליהם.

הם נתקעו ארבע פעמים על שיא דיונה. פעמיים הם נתקעו שוב בשקע שבתחתית, אחרי חילוץ לאחור. בכל פעם קרוב לחצי שעה של חפירות ודחיפות בשמש הקופחת של אמצע היום. גם כשהפאג'רו היה בתנועה הם זכו למקלחות חול בתוך תא הנהג, בגלל קילוגרמים של חול שחדרו דרך פתח האיוורור בגג. עד כדי כך הייתה הנסיעה אלימה.

רואים את הסוף. בתמונה: נווה המדבר בסיווא, מקום קסום בסוף יום מתיש

בנקודת הטיפול הם רוקנו חול מהכיסים של סרבלי הנהיגה. שם גם הסתבר שהמשאבה שמובילה דלק מהמיכל הרזרבי למיכל הדלק הראשי אינה עובדת. עכשיו אסור להם לתדלק והמיכל הראשי כמעט ריק. איציק וצביקה מיד התלבשו על הפאג'רו המוכה וחיפשו את התקלה. איציק מצא חיבור חשמלי שהתנתק כנראה באחת הנחיתות. כמה דקות אחר-כך המשאבה עבדה והם יצאו לדרך. לא לפני שכל אחד מאיתנו הזכיר להם שמחר הקטע האחרון, הגשמת החלום בהישג יד ושהם חייבים לשמור את עצמם על הגלגלים. הם הגיעו לחניון הלילה בבחרייה ואל המשאית האהובה שחזרה אלינו אחרי יותר משמונה שעות מייגעות. פוש אחרון מחר והם שם.

רואים את הסוף

מחר הראלי הפסיכי הזה מסתיים. קטע קצר יחסית, קצת יותר מ-200 ק"מ של מדידת זמנים על תוואי מהיר מאד. הספרינט האחרון אל קו הסיום. ניצן וגיתאי

מתכוונים להיות שם, איך שלא יהיה. כולם כאן מחזיקים להם אצבעות. רז והלל רוצים את הגביע שלהם. המתח וההתרגשות אינטנסיביים; המנוע רועש וגם אוזן לא מיומנת כשלי יכולה לשמוע את הצליל המכאני החולה מאותו שסתום פגוע. מקום רביעי בקטגוריה נמצא שעה וחצי אחריהם ונראה שיש להם מספיק מרווח ביטחון.

האתגר הבא שלהם, גם בשלב המתקדם הזה בראלי, הוא לכבוש גם את המקום החמישי בדירוג הכללי, שנמצא רק 2.5 דקות לפניהם. ואז יש עוד גביע על הכוונת (חמישה גביעים לדירוג הכללי). מדיניות המהירות-המרבית-כל-עוד-טמפרטורת-המנוע-מתחת-למאה-מעלות ממשיכה גם למחר.

בכל הקבוצה עובר הערב רטט. הראלי כולו מרגיש כאילו עומד להתפקע מרוב התרגשות. מחר יום חשוב, אחד כזה שיש בו את הפוטנציאל להפוך ליום גדול בליבם של כמה ישראלים שנתנו את הנשמה.

ועוד אחד שעוקב אחריהם בהשתאות, במשאית חילוץ.