הודו: חשד לשוחד בעסקת נשק עם ישראל

מחלקת החקירות ההודית הודיעה כי פרננדס וקומאר דחפו לביצוע העסקה למרות התנגדותם של אנשי מערכת הביטחון, משום שהושפעו על ידי מתווכים בעסקה שקיבלו שוחד על פועלם. שוויה של העסקה, שנחתמה בין הודו לתעשייה האווירית בישראל, מוערך ב-269 מיליון דולרים, ועל פיה אמורה ישראל לספק להודו מלאי של טילי "ברק", שנועדו להגנה על ספינות חיל הים.

משרד הביטחון בישראל אישר את הדיווחים, על פיהם נבדקות עסקאות הנשק. עוד נמסר ממשרד הביטחון כי לא הייתה כל פנייה אליו מצד צוות החקירה בהודו וכי ככל הידוע, החברות הישראליות אליהן הייתה פנייה משתפות פעולה עם החוקרים.

שיתוף פעולה פורה בין ישראל להודו - כבר למעלה מעשור

מכירת נשק וידע צבאי הוא תחום מרכזי ביחסים בין ישראלי להודו. הקשרים הביטחוניים בין שתי המדינות החלו בתחילת שנות התשעים והתפתחו בצורה משמעותית, כאשר משלחות רבות של אנשי ביטחון מישראל הציפו את הודו והציגו את מרכולתם. כמעט ולא נמסרו פרטים על עסקאות שנרקמו, אבל היה ברור כי מתנהלת תנועה דו סטרית של מכירת אמצעי לחימה וציוד בין שתי המדינות.

שיתוף הפעולה עם התעשיות הבטחוניות בישראל כלל מכירת מידע ונשק, ספינות מלחמה, מטוסים ללא טייס, טילים, תותחים וציוד אלקטרו-אופטי. על פי ההערכות, לקראת שנת 2000 עמד היקף העסקאות על מאות מיליוני דולרים.

גם בשנים האחרונות המשיך שיתוף הפעולה בין המדינות בכל הקשור למכירת אמצעי לחימה להיות פורה ומשמעותי. רק בימים האחרונים דווח כי בכיר בצבא ההודי סיפר על כך שארצו תקנה מספר מערכות נ"מ מתוצרת ישראל. מדובר במערכת המיוצרת על ידי רפא"ל והתעשייה האווירית. העסקאות שנרקמות בין המדינות חייבות לעבור דרך משרד הביטחון המאשר כל צעד ועוקב אחר המשא ומתן.

בזמן שהודו הפכה להיות אחד השווקים החשובים ביותר לייצוא נשק וציוד ביטחוני מישראל, החלו הבעיות דווקא מצד ארצות הברית, שם פחות התלהבו מן העסקאות ושאפו לצמצמן. זוהי למעשה אחת הסיבות המרכזיות לכך שהעסקאות נעשות הרחק מעיני התקשורת ופרטיהן לא מתפרסמים. גם בישראל מתייחסים לנושא בזהירות וחוששים כי פרסומים בכלי התקשורת יפגעו בשיתוף הפעולה.

במסגרת המתיחות עם ארצות הברית בכל הקשור לעסקאות הללו, הביעו האמריקנים בשנת 2002 התנגדות לכך שישראל תמכור להודו מטוסי התרעה מסוג "פאלקון" בהיקף של כמיליארד דולר. עיקר ההתנגדות האמריקנית הייתה סביב המתח הביטחוני בין הודו לפקיסטן והחשש כי העסקה תגרום לפגיעה באיזון הכוחות, אינטרס אמריקאי מובהק. רק באמצע 2003 הסירה ארצות הברית את התנגדותה והחוזה בין הצדדים נחתם.