קשה להיות סטודנט בישראל

מחרתיים, יום ראשון, נפתחת שנת הלימודים האקדמית. הסטודנטים חוזרים לספסל הלימודים, ומתחילים מחדש בהתמודדות היום יומית של לימודים ופרנסה. סטודנטים בישראל עובדים קשה כדי לשרוד, חלקם בשתי עבודות, מתרוצצים בין הלימודים לבין העבודה, כמעט ללא זמן פנוי ומנסים לממן את ההוצאות הרבות של יוקר המחייה בנוסף לשכר הלימוד הגבוה - כ-8,000 שקל בשנה באוניברסיאטות.

ואכן, לסטודנט הישראלי הוצאות גדולות פרט כאמור לשכר הלימוד - שכר הדירה, תחבורה ציבורית או אחזקת כלי רכב, ספרי לימוד, אוכל, הדפסות, צילומים, מחשב, אינטרנט, טלפון ועוד.

עובדים ב-2 עבודות

"אין ברירה אלא לעבוד אם רוצים לעמוד בשכר הלימוד הגבוה", אומר נתנאל (23), סטודנט  להיסטוריה באוניבסיטת תל אביב. "בסמסטר הקרוב אלמד ארבע ימים בשבוע ואאלץ לתת ארבע משמרות בעבודה, כולל לילות וסופי שבוע. גם אם בשבוע היו שמונה ימים עדיין הייתי מתקשה לעמוד בזה. ובסופו של דבר, אנחנו נפגעים מכל הצדדים: העומס הקשה יוצר מצב שאנחנו עובדים פחות טוב מצד אחד, ומקבלים ציונים פחות טובים מצד שני.

"אני גר בדירה קטנה וקלסטרופובית בתל אביב עם שני שותפים נוספים. 90% מהמשכורת הולכים על שכר דירה, חשבונות ואוכל. אני יודע שכל הוצאה, בסיסית ככל שתהיה, באה על חשבון משהו אחר, בסיסי גם כן. ובילויים? אין לי לא את הזמן ולא את הכסף", אומר נתנאל.

שירי חי, סטודנטית למדעי ההתנהגות וכלכלה מספרת שהיא עובדת בשתי עבודות ובפרויקט פר"ח, ישנה מעט, ובכל זאת לא יכולה לשכור דירה. "ההוצאות רבות וזאת פשוט מלחמת הישרדות", היא אומרת.

מיטל רייכנר, מארחת במסעדת "דיטה" בתל אביב, שלמדה תיאטרון בבית צבי, אומרת כי "יש מסלולי לימוד אינטנסיבים שאינם מאפשרים לעבוד, ולכן רבים נוטלים הלוואה מהבנק ומחזירים לאחר 4-3 שנים".

הסטודנטית מורן לביץ, ברמנית בבית קפה דיניץ במרכז תל אביב, מצליחה להתקיים כי עבדה לפני תחילת הלימודים וחסכה. במהלך הלימודים היא ממשיכה לעבוד כדי לממן את ההוצאות השוטפות. "עובדים קשה, עובדים כל הזמן, משמרת מסתיימת בשלוש או ארבע לפנות בלילה ואז אני קמה בבוקר ללימודים", היא מספרת.

מנתוני סקר של ארגון הסטודנטים בישראל עולה כי סך ההוצאות של הסטודנט הישראלי בשנה מגיע לכ-32.5 אלף שקל. ההוצאות גבוהות יותר למי שאינו גר במעונות, אלא שוכר דירה ולמי שיש בבעלותו כלי רכב. 

הסקר בחן את רמת ההוצאות הבסיסית ביותר כדי להתקיים, אך כדי לחיות ברמה סבירה ישנן הוצאות נוספות: בילוים, טיולים, ביגוד, הנעלה אירועים משפחתיים וכו'.

גל דאי יו"ר ארגון הסטודנטים בישראל: "אנו נחשפים מדי שנה למצוקות הכלכליות של הסטודנטים. מנתוני המועצה להשכלה גבוהה עולה כי 18% מהסטודנטים נושרים במהלך הלימודים, ומסקרים נוספים עולה כי רבע מהמבקשים ללמוד באקדמיה מוותרים מסיבות כלכליות. סך ההוצאות של הסטודנט בחודש שווה לשכר המינימום במשק, מה שמצריך את הסטודנט לעבוד קשה במקביל או להתמך על ידי ההורים".

אי אפשר בלי עזרה מההורים

סטודנטים רבים נאלצים להיעזר בהורים, למרות שהם עובדים. "סטודנט שלא עוזרים לו אז מאוד קשה לו להסתדר ולמי שלומד במכללה זה למעשה בלתי אפשרי", אומרת נעה סעדיה, סטודנטית למדעי ההתנהגות וניהול משאבי אנוש במכללה למינהל. היא עובדת בשתי עבודות - בבוקר בקופת חולים מכבי ובערב פקידת קבלה בחדר כושר. ובכל זאת היא נעזרת כספית בהוריה. רק שכר הלימוד השנתי שלה עומד על 29 אלף שקל.

ניסים סלומון, סטודנט להנדסת תעשייה וניהול במכללת אריאל, עובד כמאבטח. "ההורים חייבים לעזור אחרת אתה לא יכול לפרנס את עצמך לבד", הוא אומר.

לעומתם לירן נעמן, סטודנטית למשחק, מספרת שההורים לא עוזרים לה, משום שאינם יכולים. לכן היא עובדת משמרות רבות ככל האפשר בתור מלצרית במסעדת "הג'חנון של אמא" ומצליחה לממן את כל ההוצאות בכוחות עצמה.

מתחילים ללמוד מאוחר

איתי שונשיין, יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית, אומר כי "הסטודנטים בארץ מתחילים לרוב ללמוד לאחר שירותם הצבאי, להבדיל מרוב מדינות העולם אשר בהן הסטודנטים מתחילים בדרך כלל את לימודיהם האקדמיים בגיל 18 (הולכים לקולג'). הם קודם כל חוסכים כסף מעבודות מזדמנות ורק לאחר מכן מתחילים את לימודיהם. בנוסף, במרבית מדינות העולם המערבי, שכר הלימוד אינו גבוה כמו בישראל, וזה הוכח במחקרים שבוצעו".

לדוגמה, בשבדיה, גרמניה ואירלנד הלימודים הם חינם. לעומת זאת בישראל שכר הלימוד גבוה במיוחד במכללות הזוכות לפופולריות רבה בשנים האחרונות. מתברר, כי מספר הנרשמים לאוניברסיטאות ירד השנה ב-1.3%, לעומת מספר הנרשמים למכללות שעלה ב-5.3%.

"לא נשאר לנו כוח וזמן למחאה"

למרות שמספר הסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה יגיע השנה ל-250 אלף, כוח אלקטורלי רב ללא ספק, כוחם דל ואינו נשמע. גם הפגנות שהם מקיימים מידי פעם, ומעלות אותם לכותרות, לא גיבשו עדיין כוח סטודנטיאלי בעל עוצמה פוליטית שיש בכוחו לשנות את המצב. אולי בגלל שהסטודנט הישראלי טרוד בהישרדות בחיי היום יום - למודים קשים, עבודה, מילואים שכר דירה וכו'.

נעה, סטודנטית לתואר ראשון במשפטים במכללת רמת גן מספרת: "3 שנים אני מרגישה שאני חיה מתחת לקו העוני, ואני יודעת שעוד 5 שנים לפניי. היו תקופות שעבדתי בשלוש עבודות בו זמנית, אז איפה יש זמן ואנרגיה לסטודנטים למחות? ככה הממשלה שלנו מסרסת אותנו. סטודנטים זה הכוח החברתי החזק ביותר לאורך ההיסטוריה כולה, אך בישראל הם קבורים תחת עבודות, עוני ועיגולים שחורים מתחת לעיניים".

גם לירן נעמן מיואשת מכך שאין מחאה בישראל ואומרת "זה נושא גדול מדי, אין פנאי. לא נשאר כוח אחרי העבודה ולכן אין אנרגיה לצאת למחאה".

"סטודנט צריך לקבל תנאים של אברך"

מה עוד אפשר לעשות כדי להקל על הסטודנטים שלנו?לרבים מהם יש כמה רעיונות: להוריד את שכר הלימוד ובמיוחד במכללות, להעניק יותר מלגות ולהנמיך את הרף לקבלתן, לתת הלוואות בתנאים מועדפים, להוזיל את התחבורה ציבורית לסטודנטים, לסבסד עלויות ספרים, הנחות בתשלומים לביטוח לאומי והטבות בארנונה.

רק נציין, כי בשנת 2001 קבעה ועדה בראשות השופט בדימוס אליהו וינוגרד (כן, זה שעומד עתה בראש ועדת החקירה הממשלתית למלחמת לבנון השנייה) שיש להפחית את גובה שכר הלימוד ב-50% באופן הדרגתי, אך בפועל חלה הפחתה של כ-25% בלבד.

"יש התאמה בין היקף העוני לרמת ההשכלה"

מדוע במדינה קטנה כמו שלנו, שאינה עשירה באוצרות טבע, מזניחים את הנכס הגדול ביותר שיש לנו - ההשכלה?.

פרופ' משה קווה, נשיא אוניברסיטת בר אילן ויו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות אומר כי "תקצוב ההשכלה הגבוהה היא הבעיה העיקרית. תקציב אוניברסיטה בינונית בארה"ב שווה לתקציב של כל 7 האוניברסיטאות ו-18 המכללות המתוקצבות על ידי ממשלת ישראל. כתוצאה מכך אין די כסף עבור מלגות לסטודנטים ובכך נפגעת הנגישות להשכלה הגבוהה. הקיצוצים גורמים להחמרה בתנאי הלימוד של הסטודנטים - כיתות צפופות, מעבדות מתיישנות, ספריות לא מעודכנות ועוד. הנפגעים העיקריים הם הסטודנטים".

מה הנזק שנגרם למדינת ישראל בעקבות הקושי הרב של צעירים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה מסיבות כלכליות?

קווה: "חוסר יכולת ללמוד בהשכלה הגבוהה מגביר את העוני. יש התאמה בין היקף העוני לרמת ההשכלה של האוכלוסייה. ככל ששיעור המשכילים גדל - מצטמצם העוני. יש לשנות את סדרי העדיפות של הממשלה ולהשקיע יותר בהשכלה הגבוהה.

"יש להגדיל את תקציב מערכת ההשכלה הגבוהה בכ-30% שזה אומר תוספת של 1.5 מיליארד שקל. הכסף נועד בעקרו למחקר ולמלגות לדוקטורנטים, יצירת סלי קליטה של מדענים חדשים, תוכנית להחזרתם לארץ של 100 מדענים צעירים מדי שנה, תוכנית מלגות לסטודנטים והלוואות כך שכל סטודנט יוכל ללמוד בלי עול כלכלי".

יו"ר שדולת הסטודנטים, ח"כ מילר: "סכום מטורף"