הרקוויאם של העבודה
צירוף ליברמן חותם את נשף המסכות הפוליטי. האם תישמע האזעקה - או שנישאר בממשלה כעלה תאנה נבול?
"דיל הסוחרים" של ליברמן ואולמרט הינו צפירת אזעקה כמעט אחרונה למפלגת העבודה. אם לא תבחין בצלילים העולים ויורדים, הרי הצלילים הבאים שיישמעו במסדרונותיה יהיו הרקוויאם לאשכבתה. זוהי הזדמנות מאוחרת להיפרד מהממשלה וממורשתו של שמעון פרס - האיש שהוליך את המפלגה מממשלה כושלת אחת לאחרת, תוך תירוצי לשון המצדיקים שותפות בכל ממשלה ובכל מחיר.
כניסתו של ליברמן לממשלה מסמלת את קצו הקרב של נשף המסכות הפוליטי. מאשדות המילים הזכות שליוו את לידתה של "קדימה" נותר רק זרזיף עכור של פרפורי הישרדות בשלטון. במעשהו הפוליטי, מסיר אולמרט באחת את הרעלה שהעטה על פניו כמנהיג המרכז הישראלי. העמדת הפנים היחצנית של המנהיג, הנחוש להתיר באבחת חרב את הקשר הגורדי של הסכסוך הגיאו-פוליטי, מתפוגגת, ובמקומה עולה מן האוב דמותו האמיתית כמשפר דיור סדרתי, השואף לסגור עוד עסקה נכלולית.
הבוז המופגן של ליברמן כלפי קווי היסוד של הממשלה ("לכפרות", אמר עליהם) אינו מקרי; ה"דיל" שרקמו ראש הממשלה וסגנו לעתיד איננו מבוסס על מילים כתובות, אלא על הבנות שבשתיקה. ראש הממשלה ימשיך להצהיר על מחויבותה של ישראל לפינוי מאחזים בלתי חוקיים, על חתירה מתמשכת לצמצום הפערים החברתיים ועל פעולה נמרצת לסגירת הפער עם ערביי ישראל. בפועל, הוא ימשיך לבנות בהתנחלויות, ישמוט את רצפת הקיום מאזרחי ישראל המוחלשים וירחיק עוד יותר את אזרחי ישראל הערבים. ליברמן מצידו ידבר על איראן - וימשיך לחתור לקבלת לגיטימציה רחבה לעמדותיו הלאומניות.
רק לפני שנה בחרו חברי מפלגת העבודה בעמיר פרץ מתוך מאמץ עילאי של בחירה בחיים. זו הייתה בחירה בפיוס עם החברה הישראלית ובחירה בסדר יום חברתי נועז לצד סדר היום המדיני. דומה היה להם שהחלפת הראש מספיקה כדי להחליף גם את הדי-אן-אי הפוליטי שלה. אלא שכפי הנראה, לא די למפלגה זקנה בניתוח בזק להחלפת ראש. הכניסה לממשלה הפעילה "מחיקון" אצל צמרת המפלגה, נשתכח סדר היום החדש, וכבמטה קסם צצו להם הרגלים ישנים ומגונים.
כבר בהסכם הקואליציוני נבעו פרצות בהתחייבות העבודה לבוחריה, תוך סירוס מרצון של היכולת לקביעת סדר יום אחר לישראל. מאז נוהגים שרי העבודה במשרדיהם כאילו היו דני-דין האגדי, הרואה ואינו נראה. מדי פעם הם מתראיינים בנושאי השעה, אך גם מי שישתמש בזכוכית מגדלת לא יצליח למצוא את השפעתם על סדר היום המדיני, הכלכלי-החברתי או החוקתי של ישראל. תחת זאת הם עסוקים בתחביבם האהוב - התקוטטות על ההנהגה העתידית. חלקם מחזקים את גווני האפור של המפלגה, אבל רובם מעדיפים כפי הנראה את הצבע השקוף.
זו איננה שעת מדביקי הטפטים. את הפערים שהתגלו בין התחייבויות מפלגת העבודה לבוחריה לא ניתן להסתיר בטפט צבעוני של מילים ריקות אודות יציבות שלטונית, שכן מדינת ישראל נמצאת במצב יציב אך קשה. זו איננה שעת הנדבקים לכיסאות. לישראל אין צורך בקואליציות אד-הוק לשמירת השלטון, אלא בשינוי דרכה של הממשלה. אולמרט אינו יכול או אינו רוצה לפעול בכיוון הנכון, ואסור למפלגת העבודה להיות עלה התאנה הנבול שמסתיר את ערוותו.
הכותב הוא חבר מרכז במפלגת העבודה
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
