דקארט: האבולוציה של התודעה

דקארט, שחי בצרפת ובהולנד במחצית הראשונה של המאה ה-17, נחשב לאבי הפילוסופיה והמתמטיקה המודרנית ולאחד מההוגים החשובים והמשפיעים בהיסטוריה המערבית. יש הרואים בו את ההוגה המודרני הראשון אשר סיפק מסגרת פילוסופית למדעי הטבע כאשר אלו החלו להתפתח.

בספרו "ההגיונות" הוא ניסה להגיע למערכת עקרונות אשר כל אדם יוכל להכירן כנכונות ללא כל ספק, תוך שימוש בשיטה הידועה בשם ספקנות מתודולוגית: הטלת ספק בכל רעיון שניתן להטיל בו ספק. באמצעותה דקארט הגיע לעקרון אחד: אני חושב – משמע אני קיים ("קוגיטו ארגו סום" – טיעון ה"קוגיטו").

אדם טננבאום, מורה לפילוסופיה של החינוך ופילוסופיה של המוסר במכללת לוינסקי לחינוך, מתרגם כתבים של היידגר ופרויד, פגש את עמיר פריימן ויעל טריידל, מנהלי מרכז EnlightenNext בישראל, לשיחה על פילוסופיה ומדע.

אדם: אם אנחנו מדברים על הרעיון של אבולוציה של התודעה, בהקשר המערבי המודרני, אפשר להתחיל עם דקארט ולסיים עם הגל. והסיבה לכך היא שבעצם לפני דקארט אין תודעה. זה נשמע אולי מוזר, אבל תבינו – בדרך כלל, כשאנחנו מגלים איזשהו יש חדש, אנחנו מניחים שהוא כבר תמיד היה קיים. אבל דקארט לא גילה איזה יש חדש. התודעה היא לא כמו גרביטציה, היא לא ישות פיזיקלית אלא היא שינוי מהפכני יסודי מאוד בצורת החשיבה שלנו, בצורת הדיבור שלנו.

אחרי דקארט אי אפשר לדבר כמו שדיברנו קודם. אף כי השפה של דקארט רחוקה מאתנו, בני המאה ה-21, הוא מספיק קרוב אלינו בנקודה הכי מרכזית – בעובדה שאנחנו תופסים את עצמנו כסובייקטים, כסוביקטים בעלי תודעה. אפשר לראות בכך את המהפכה הבסיסית ביותר שדקארט חולל – ההסתכלות על היחס בין האדם לסובב אותו כיחס של סוביקט מול אוביקט. במילים אחרות, פתאום האדם מסתכל על הדבר שממולו ומתייחס אליו כאל עצם שאפשר לעשות לו אוביקטיביזציה. והמהפכה הכי גדולה שהוא חולל, שאנחנו עדיין סובלים ממנה, היא ההפרדה בין גוף ונפש, בין המכונה המיכנית-הגופנית למכונה הסוביקטיבית-הנפשית – שתי המהפכות כמובן קשורות זו בזו.

אז ברור לגמרי שאם מדברים על אבולוציה של תודעה אז אנחנו מדברים בעצם על משהו שהתחיל בצורה הזו עם דקארט.

אדם: כן – אבל זה נכון לא רק לגבי דקארט, אלא גם לגבי כל מי שמחולל מהפכה פילוסופית, מושגית, במחשבה, בשפה. קח למשל את פרויד – פרויד לא גילה שיש לנו לא-מודע, הוא המציא את הלא-מודע, כלומר הוא המציא אונטולוגיה חדשה לנפש. ואחרי שפרויד המציא את הלא-מודע אנחנו כבר לא יכולים לחשוב על הנפש בלי הלא-מודע. כהוגה מודרני, בעקבות דקארט, הגל וניטשה, פרויד היה מודע לכך שהוא לא יכול היה להמציא את הפסיכואנליזה אלא ברגע שהוא המציא אותה – שאי-אפשר היה להמציא את הפסיכואנליזה לפני המהפכות במחשבה שחוללו ההוגים האלה.

ואם אי-אפשר היה להמציא את הפסיכואנליזה קודם זה אומר שגם אי-אפשר היה לגלות את הלא-מודע קודם. אז במובן זה הלא-מודע הוא לא דבר שהיה קיים מאז ומתמיד, אלא פרויד ממציא אותו ואז הוא מפרש את התרבות, את התפתחותה של התרבות, לאור השפעות הלא-מודע כפי שכבר פעלו מתמיד.

אדם: כן. הוא גילה שיטה שהיא ברורה ומובחנת, האור הטבעי. אם יש ניסוי שלא מסתדר איתה אז השיטה "מתקנת" את הניסוי, ולא הניסוי את השיטה. וגם אם יש מושגים עמומים, אם נמשיך לעבוד נוכל לבנות מכאניקה שתהיה רציונלית לחלוטין, וכל העמימות תעלם. היה לו בטחון מוחלט בכך.

בכתבה הבאה בסדרה: דיון בנושא משנתו של הגל ועיצוב התודעה האנושית