"עכשיו יגידו שלא פלא שאחי סכיזופרן? שיגידו!"

"כשהתחלתי לעבוד על הסדרה שלי "שעות אמיתיות", החלטתי לבקר בגהה ולספר על אחי", משחזרת צופית גרנט. "אנשים מסביבי אמרו לי 'את משוגעת? התדמית שלך לא מספיק גרועה? הרי שתית שתן בשידור! עכשיו יגידו שלא פלא שיש לך אח סכיזופרן, שהשיגעון עובר בתורשה'. באותו רגע הבנתי שאין שום סיבה בעולם שאעשה סדרה על אשפוז בגהה מבלי שאחשוף את הסיפור שלי - ומבלי שאחי ישתתף בה".

הסיפור של גרנט הוא סיפורו של אחיה עמירם, שלפני כ-15 שנה חלה בסכיזופרניה. גרנט היתה לצדו כשחדל לאכול והיה משוכנע שהוא המשיח, ובהמשך סייעה לו להקים נגריה כחלק מתהליך השיקום שלו, אך לסובבים אותה סיפרה שהוא מאושפז כיוון שנפגע בתאונת דרכים. השבוע, עשור ומחצה לאחר שפרצה המחלה, היא הפנטה אולם גדוש בבני משפחה של פגועי נפש כשתיארה איך ההחלטה לנתץ את הסוד הפכה להארה.

"מחלות נפש אינן שונות מכל מחלה אחרת", גרנט הסבירה. "הגיע הזמן שהחברה תשתחרר מהדעות הקדומות ומהפחד מפגועי הנפש. בעבר החברה דחתה הומוסקסואלים ולסביות, והיום הם נמצאים בעמדות מפתח ופחות-ופחות

 צריכים להסתיר את זהותם המינית. אני מקווה שפגועי הנפש יעברו תהליך דומה. כל מה שהאנשים האלה צריכים הם תמיכה, טיפול רפואי וקבלה של המשפחה והחברה, שהיא לפעמים הצעד הכי חשוב לקראת ההבראה והחזרה לתפקוד. המחלה הזו קשה מספיק ואין צורך להמשיך ולהעניש אותם".

"כשאומרים 'חולי נפש' עולות בראשם של השומעים תמונות מפחידות של אנשים אלימים, מכות חשמל וחדרים מרופדים", אומרים פעילי עמותת "אנוש" שארגנה את הערב. "אבל במציאות מדובר באנשים הכי פחות אלימים, הכי רגישים והכי יצירתיים שיש. חלק מהפעילות שלנו מוקדשת לניסיון לצמצם את הסטיגמות החברתיות שכל-כך מפריעות להם בתהליך ההשתלבות מחדש בקהילה".

"אני מקווה שיבוא יום ופגועי הנפש ובני משפחותיהם יהיו אמיצים מספיק כדי לצאת מהארון ולמחוק את הסטיגמות המכוערות והעתיקות", סיכמה גרנט. "רק אז אנשים יבינו עד כמה אותם אנשים יכולים לתת לחברה".