בשבילם, השלום נרצח
עבור תלמידי בית הספר הערבי-דמוקרטי ביפו רצח רבין הוא לא "מלחמת אחים" או "רצח פוליטי", אלא תחושה עמוקה של "החמצת השלום". יממה לפני הטקס הממלכתי לזכר ראש הממשלה שנרצח, ביקרו לראשונה ברחבת קברו בהר הרצל תלמידי בית הספר, וזכו למבטים משתאים
רבים מילדי בית הספר הערבי-דמוקרטי "יאפא" שביפו, ראו ביום רביעי בפעם הראשונה במו עיניהם את קברו של ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין. ספק אם ללא יוזמת בית הספר היה זוכה מי מהם לבקר במקום יום אחד בלבד לפני שנערך בו הטקס הממלכתי לציון 11 שנים לרצח.
"דמיינתי קבר רגיל, אבל בטלוויזיה לא יצא לי אף פעם לראות", הסביר ל-ynet יונס יאגי, תלמיד כיתה ז'. "התחושה כאן שזה עצוב. סיפרו לי שהוא רצה לעשות שלום עם הערבים ויגאל עמיר רצח אותו. חבל שככה סתם הלך שלום, חבל".
יארה גרר, גם היא תלמידת כיתה ז', מסכימה עם חברה. "דמיינתי את הקבר עם יותר קישוטים ושמחה, אבל כשמגיעים זה קבר עצוב, כי מתחילים לחשוב שאין שלום וזה עצוב מאוד". יארה הייתה בת שנה בלבד כשרבין נרצח. זיכרונות מהאירוע אין לה, וכמו יתר הילדים בגילה היא ניזונה בעיקר מהסיפורים. "לא מזמן, כשגדלתי, סיפרו לי איך הוא מת. הוא רצה שלום וזה כנראה לא היה מקובל על כל האנשים".
בית הספר "יאפא" מורכב במרביתו מילדים מוסלמים וממיעוט נוצרי. למרות זאת, ובהתאם ל"חוק יום הזיכרון ליצחק רבין" משנת 1997, הם עוברים פעולות שבהן מועלים דמותו ופועלו של ראש הממשלה לשעבר ופעולות שמוקדשות לחשיבות הדמוקרטיה בישראל ולסכנת האלימות לחברה ולמדינה.
רכזת הפרוייקט ב'מרכז רבין', מיכל סיוון, מסבירה שתוכניות הלימוד אינן שונות בין המגזרים והדתות, למעט השפה בה הן כתובות. "כדי שיתחברו לתכנים אוניברסליים אנחנו לא כל כך מספרים על רבין האדם, אלא שואלים שאלות הנוגעות להשלכות רצח, משמעותה של ישראל כמדינה דמוקרטית ומבהירים סכנות הטמונות בפתרון אלים של קונפליקטים".
"אין הבדל בין יהודי לערבי"
על רחבת הקבר, בעוד החיילים מתכוננים לטקס, בתרגילי הנשק ובצעדות סביבהחלקה, מופנים מבטי השתאות לעבר החבורה הצעירה ודוברת הערבית. "אצלנו לא נהוג לדרוך על קברים", רודה מפקד הטקס בתלמיד סקרן שמבקש להתקרב למצבת הזוג רבין. שאר הילדים מצדם בוהים מהופנטים בטקסיות החיילים, ואחדים מצלמים למזכרת.
המבטים הסקרנים לא מבלבלים את הילדים לרגע. יאגי אף נעלב כשואלים אותו אם יש הבדל במשמעות יום הזיכרון לילד מוסלמי לעומת ילד יהודי. "מה זה משנה ערבי או לא ערבי? זה שלום, הוא היה ראש ממשלה ורצה שלום. לכל אחד יש זכות, אז אין הבדל בין יהודי לערבי".
התלמידים הערבים, כך נראה, פחות מתחברים למונחים השגורים בשיח היהודי. "מלחמת אחים" ו"רצח פוליטי" הם ביטויים רחוקים בהרבה מ"החמצת השלום" שאיתו מזוהה בעיניהם הרצח.
בסיום ההרצאה בחלקת הקבר, בדרכם חזרה לאוטובוס ליפו, לחלק מהתלמידים יש גם תובנות על המצב ועל האופן בו השפיע הרצח על יחסי יהודים-ערבים. "המצב לא השתפר כי עכשיו יש גם מלחמה בין נאסרללה לישראל וקטיושות", אמר יאגי.
היידה אברומנה, תלמידת כיתה ח' מסכימה. "מאז שיגאל עמיר רצח את רבין נהייתה מהומה, ריב בין אנשים ונרצחו הרבה ילדים". מבין ימי הזיכרון הממלכתיים, אברומנה מזדהה עם יום השואה יותר אפילו מיום הזיכרון ליצחק רבין - הנחשב "אזרחי" בעיני רבים. "הסיבה שאני הכי מזדהה עם יום השואה היא ששם נרצחו הכי הרבה אנשים וילדים".
לפנייה לכתב/ת 
