יד לשחיתות מהפרופסורים
במקום לתקוף את הנבחרים והפקידים הפוגעים בטוהר המידות, "סימנו" מומחי המשטר והמשפט את השליח
מדינת ישראל נגועה בשחיתות. בשנים האחרונות חלה הידרדרות מסוכנת בתשתית הערכית של נבחרי ציבור ונושאי משרה בשירות הציבורי, הידרדרות המחבלת בדמוקרטיה הישראלית עד כדי חשש לעצם קיומה. מוסד מבקר המדינה הוא הקבוע בחוק לבדיקת תקינות המערכת השלטונית ולמיגור השחיתות השלטונית. במודעה חסרת אחריות
שפרסמו בתקשורת חמישה פרופסורים למשפט ולמדע המדינה, תחת הכותרת: "השופט לינדנשטראוס פוגע בסדרי השלטון בישראל", הם מודיעים לציבור כי אין זה מתפקידו של המבקר למגר את השחיתות, וטוענים עוד כי הוא "מוליך שולל ביומרה שהוא יוצר כי בכוחו ובסמכותו להביס את השחיתות".
סמכותו של המבקר לחשוף את השחיתות השלטונית ולבחון "כל עניין שיראה בו צורך" בתפקוד הרשויות, מעוגנת בחוק יסוד: מבקר המדינה. מוטל עליו לבדוק את תקינות התנהלותם של כל גורמי השלטון, לרבות כמובן מי שעומד בראש המערכת - ראש הממשלה עצמו. המבקר הוא הראשון במסכת אכיפת החוק ומיגור השחיתות, בניגוד גמור למה שנכתב במודעת הפרופסורים כי הוא "איננו, ולא יכול להיות ראשון". מתפקידו לערוך את הבדיקה הראשונית הן באופן שוטף ויזום מצידו והן כאשר גורמים שונים פונים אליו בתלונות לגבי התנהלות המערכת השלטונית.
הפרופסורים מלינים על כך שאין שיתוף פעולה מלא בין כל גורמי הבדיקה והאכיפה. אך את תלונתם עליהם להפנות לגורמי אכיפת החוק האחרים שאינם עומדים בקצב עבודתו של מבקר המדינה, ולצערנו, בקצב השחתת המידות בהנהגת המדינה. הפרופסורים אף מטעים את הציבור בביקורתם לגבי ביקורת בזמן אמת. אכן, ביקורת על מעשי שחיתות מתבצעת תמיד בדיעבד, אולם בדיקה שגרתית של פעילות הממשלה - רצוי שתיעשה בזמן אמת, כדי למנוע פגיעה שלא ניתן לתקנה או מחדל שמחירו יקר. כך, למשל, דרשנו בכנסת לתקן את הליקויים שהתגלו בביקורת בטיפול במפונים תוך כדי ההתנתקות. זה לא היה נוח למבוקרים, אולם זה היה הכרחי כדי לצמצם את המחדלים.
בהיות המבקר "חסר שיניים" לאכיפת תיקון ממצאיו, הכלי האפקטיבי העומד לרשותו הוא חשיפתם בתקשורת, כדי שיהיו לציבור הכלים להחליט אם הוא מעוניין להמשיך ולבחור באלו שמעלו באמונו וגזלו את הקופה הציבורית. חשיפה זו אפשר שתהיה אחת לשנה בדו"ח שנתי עב כרס, כפי שנהגו מבקרי המדינה קודמים, ואפשר שתתבצע גם בדו"חות מיוחדים המתפרסמים חדשות לבקרים. המקום לדיון בממצאים הוא בוועדה לביקורת המדינה בכנסת, שם גם נשמעות תגובת המבוקרים, דרישה לתיקון הליקויים או קריאה ליועץ המשפטי לממשלה לפעול, במקרים של חשדות פליליים. אך כאמור, הפרסום הפומבי חשוב לא פחות.
תמוה וחמור בעיניי כי חמישה פרופסורים מכובדים למשפט ולמדע המדינה נתנו ידם למודעה, המחבלת במלחמה בשחיתות השלטונית. במקום לתקוף את מעשי השחיתות ואת הפוגעים בטוהר המידות במוסדות הממשל, בחרו לפגוע בשליח. בכך הם מצטרפים למבוקרים ידועים, המנסים לפגוע באמינות המבקר באופן אישי, במקום להשיב על הביקורת גופה. במודעה יש משום פגיעה נוספת בתשתית הערכית של הדמוקרטיה הישראלית, ויש לגנותה. טוב תעשה התקשורת אם תישמר מלשמש שופר בידי המבוקרים נגדו ונגד אנשיו. לצערי הרב, יותר מדי עיתונאים מרשים לעצמם לאחרונה להשתלח במבקר במקום בנשוא הבדיקה.
הכותבת כיהנה כיו"ר הוועדה לביקורת המדינה בכנסת ה-16
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
