מצעד הפשקווילים
בעודנו מתחרים מי מגדף יותר את ה"תועבה", נגררנו אחר המיעוט הקיצוני ואיבדנו את החילונים
רגע לפני קיום מצעד הגאווה בירושלים, ולפני הניסיונות האחרונים שלנו לעצור אותו, ניתן להודות כי נכשלנו. נכשלנו ביכולת לחבר למאבק ציבורים רחבים ומגוונים אשר מתנגדים לו. נכשלנו כי הפכנו את המאבק למלחמת "בני האור" ב"בני החושך".
כל איש תקשורת מתחיל יודע כי לפני שמתחיל קמפיין או מאבק, חובה להגדיר קודם כל את קהל היעד. אל מי אנו פונים, את מי אנו רוצים לגייס. המאבק ההסברתי-חרדי התנהל כאילו מדובר בוויכוח פנימי: האם לאפשר או לא לאפשר את קיומו של המצעד בירושלים. הדוברים למיניהם התחרו מי מקלל, מנאץ ומגדף באופן בוטה יותר את הקהילה ההומו-לסבית. מדי לילה הודבקו פשקווילים ברחבי ירושלים כנגד "מצעד התועבה", כאשר הטונים והביטויים מחריפים מיום ליום.
ההפגנות האלימות, הצתת פחי האשפה ותקיפת השוטרים, כמו גם הביטויים המציגים את חברי הקהילה ההומו-לסבית כחולים, סוטים וככאלה שזקוקים לטיפול פסיכיאטרי, הרתיעו והרחיקו רבים. הם בעיקר הרחיקו את אלה, וישנם רבים, אשר סבורים כי יש לאפשר קיום של מצעד - אולם בתל-אביב, ולא בירושלים.
היו גם רבים שלא הייתה להם עמדה מובהקת בנושא. חלקים נרחבים בציבור היו אדישים לסוגיית המצעד ההומו-לסבי. ואולם, טרמינולוגיית המאבק, כפי שנוהל, דחפה ציבורים חילוניים רבים אל "הצד שמנגד". ברגע שהמשוואה היחידה שהוצגה הייתה מצעד הגאווה = מצעד התועבה, חשו רבים בציבור החילוני כי הם חלק מן התועבה. באופן אבסורדי ומקומם, דחפנו רבים לחיק המצדדים בקיום המצעד בירושלים. רבים מחבריי הטובים (מתנצל) הם חילונים המתנגדים לקיום המצעד בבירה, ואולם במהלך השבועיים האחרונים רבים מהם הפכו דעתם בעקבות המאבק האלים.
מצעד הגאווה הוצג על-ידי מארגניו כמפגן למען זכויות אדם. זו אחת מיני קלישאות רבות, שההסברה החרדית נכשלה להפריך. הרי הקרנבל בברזיל הוא פסטיבל הכליזמרים בצפת לעומת מצעדי הגאווה הישראליים. הבוטות, הפרובוקטיביות, הלבוש, או שמא יש לומר אי-הלבוש המאפיינים אותו מדי שנה חורגים גם את גבולות המוסר של החילוניים הליברלים. טיעון נוסף אשר הוצג על-ידי מארגני המצעד היה כי מסלול המצעד עובר במרכז העיר, ולא במאה שערים או בשכונות הדתיות האחרות בעיר. איני יודע כמה מביניהם אכן גרים בירושלים, אולם אין טיעון מופרך מזה. ירושלים היא כיום עיר בעלת צביון דתי-מסורתי ועומד בראשה ראש עיר חרדי. ירושלים הנה עיר המקודשת לשלוש הדתות הגדולות, וקיום המצעד בה, ולא משנה בכלל באיזה רחוב, פוגע לא רק בצביונה הדתי של העיר, כי אם גם בנוצרים ובמוסלמים החיים בקרבה.
מכיוון שנתנו למיעוט החרדי הקיצוני, קבוצה שממילא אינה מכירה במוסדות השלטון ובריבונות הממשלה, להוביל את המאבק, לא השכלנו להרחיב את המאבק ולרתום אליו רבים, גם חילונים שתומכים באי קיומו. בגלל זה נכשלנו. נגררנו במקום להוביל, ונכשלנו.
הכותב שימש כדובר מפלגת ש"ס
לפנייה לכתב/ת 
האמנם בני האור בבני החושך?
צילום: גיל יוחנן
מומלצים
