שתף קטע נבחר

היה נחמד ונחמד שהיה

השמועות על מותו של "פרפר נחמד" היו מוקדמות מדי - בטלוויזיה החינוכית מתכננים להקים לתחייה את אוזה, נולי, שבי ובץ. אבל את דור המייסדים קשה לרצות: הפרפר של היום זה לא מה שהיה פעם

 

 

מיהו הפרפר מ"פרפר נחמד" ולמה הוא נחמד? ילדי שנות השמונים שגדלו על הסדרה לא יוכלו לענות על כך ובאמת, אין תשובה אחת. ב"פרפר נחמד", כפי שעלתה לשידור לראשונה ב-1982 בטלוויזיה הלימודית (היום החינוכית), היה משהו מאוד מופשט, מסתורי ועם זאת ברור להפליא. "פרפר נחמד" – כמה פשוט. למה פרפר ולמה נחמד? ככה. לילדים שהיינו זה היה מובן מאליו. 

 

"חיפשנו שם ואני הצעתי את 'פרפר נחמד' כי באותה תקופה המשוררת פניה ברגשטיין היתה מאוד פופולרית והיה לה שיר בשם דומה", מספרת שושנה צחור, המפיקה האגדית של הסדרה בראשית ימיה. "חשבתי שזה לוגו נחמד שאף אחד לא יוכל לעמוד בפניו. היו לי על כך ויכוחים גדולים עם ההנהלה. הם הציעו הצעות רבות, ביניהן 'חמור נושא ספרים'. מזל שעמדתי על שלי, נכון?"

 

מה קרה ל"פרפר נחמד" מאז? יוצריה הראשונים עזבו וחדשים תפסו את מקומם. השנים האחרונות לא היו פשוטות. הצוות החדש ערך שינויים בתוכנית והגיבורים עברו ממגורים בערימת גלילים סוריאליסטית לבית אמיתי. אבל זה לא שיפר את מעמד התוכנית בקהל היעד, להפך. התוכניות צולמו בתדירות נמוכה עד שנעלמו כליל מהמסך לפני כשנתיים.

 

בטלוויזיה החינוכית מתכננים לשלוף את הרביעייה מהמחסנים ולהקים לתחייה את "פרפר נחמד". ההחלטה על כך תינתן סופית בעוד שבוע. בינתיים, עולה התהייה: האם יש מי שמצפה לה? יכול להיות שקמו לתוכנית תחליפים משובחים ושיש לקבל את חוק הטבע לפיו תוחלת החיים של פרפר מצוי היא בת חלוף. ריבוי הערוצים ונוכחותו המחייבת של המחשב במרכז חיינו שינתה את חילוף החומרים בין הילדים לטלוויזיה שלהם. האם משק הכנפיים של "פרפר נחמד" הוותיקה יהפוך להיות מהיר יותר? האם יהיה על הבובות לרכוש טלפון נייד?

 

לאריה בן ציון, הבמאי האחרון של "פרפר נחמד" ומי שקרוב לוודאי יביים אותה גם כשתחזור מהאיפסון, אין כונות לחזור אחורה. "בעונות האחרונות ניסינו להצעיר ולעדכן אותה, שתהיה יותר זורמת ומהירה. מבלי להיסחף לכיוון של 'ערוץ הילדים' כמו שהורו לי. כשעלתה התפאורה החדשה ביקשתי לא לשדר יותר את התוכניות הישנות, אלא רק את אלה עם הלוק החדש. אבל הגננות לא הסכימו לזה. הן דרשו, ובצדק, את התוכניות הישנות ואני נכנעתי. הבעיה היחידה בלהעלות שוב את הסדרה היא תקציב. אני חושב שצריך לחפש ספונסרים לתוכנית. למשל, חברת מזון, ואז נעשה תוכנית על הרגלי אכילה בריאים".

  

יש מי שמסכים עם אריה בן ציון וחושב שהשינויים היו טובים לתוכנית. "נכון, הבובות נראו מאוד קטנות בתפאורה החדשה אבל זה היה נכון יותר לבובות, הן הכי בלטו ככה, בעולם יותר מציאותי לעומת משהו אולפני מדי", אומר בובי לקס, הבמאי ששלף את "פרפר נחמד" מתפאורת הגלילים והוציא אותה לעולם מוחשי יותר. "אני אנגלי ומאוד הושפעתי מתוכניות ילדים בריטיות, אז האשימו אותי שהתפאורה החדשה לא ישראלית, כי בפנים הבית היה אח אבל אלה התמונות שיש לך בראש מהילדות. בכל מקרה התפאורה הקלה מאוד על הבובנאים, למרות שהם כבר פיתחו מיומנות אדירה ודוגמא לכך היא שפעם המפעיל של בץ נרדם על הסט עם היד למעלה בתוך הבובה. בגדול, כן ניסינו לשמור על הקווים של התוכנית, פרט לפינגי, שאותו שמחתי לחסל. הוא תמיד נראה לי כמו רוצח סדרתי שמחפש את הקורבן הבא, אז רצחנו אותו".

 

אבדה חרדת הקודש

אוהבי "פרפר נחמד" חושבים שהשינוי הדרמטי שנערך לאחרונה באבני הבסיס של הסדרה היה בבחינת תלישת כנפיים עצמית. ותיקי התוכנית מביעים מחאה רפה ועדינה נגד השינויים, ומביעים את דעתם (ודעת הצופים, כנראה) בזהירות. ייתכן שזה בדיוק פרק הזמן הנכון לקרוא לחורצי הגורלות בטלוויזיה החינוכית להחזיר את הפרפר למקורות, או לאחסן את הבובות ולשדר את "קנו פרחים קנו" בלופ לנצח. כן, חשוב שתעודכן כמתחייב מן הנסיבות, אבל לא באופן שמשנה סדרי פרפר.

 

ואת הסדרים קבע הדור המייסד. ארבע אימהות היו ל"פרפר נחמד": שושנה צחור, מפיקה, יעל גראף, בימאית, דתיה בן דור, תסריטאית, ויהודית גרינשפן, מעצבת בובות. הימים היו ימי ראשית עידן הצבע והטלוויזיה החינוכית שכבר תפסה אחיזה בילדי ישראל עוד בשדרה בגוונים כסופים, היתה בדרכה להפוך לאימפריה של צבעים, בובות וסדרות מצויירות.

 

דתיה בן דור, שכתבה תסריטים ושירים ל-80 התוכניות הראשונות של "פרפר נחמד", קובעת: "אבדה חרדת הקודש בעבודה על התוכנית. היום הכל נכנס. החיים יש להם דינאמיקה משלהם, אבל אנחנו שמנו את הילד במרכז ודיברנו מזווית ראייתו. הקונספציה הכללית היתה לא ריאליסטית בכוונה, והפרטים הם שהיוו את האחיזה במציאות. הרי ככה נראה עולמו של ילד.

 

"הבית אליו הועתקו הדמויות הוא אחד הסימפטומים שמגדיר את ההבדל במהות ובתפיסה בין 'פרפר נחמד' החדש לישן. במקורי, התפאורה היתה כמו קוביות וזה היה עולם של דמיון ומשחק בו הכל היה פתוח ואפשרי. בפשטות יש תחכום אז היא עובדת בלי שאף אחד מרגיש. אולי היתה בקרב החדשים איזושהי מבוכה כי התחכום הזה הוא קשה, לכן החליטו 'לשדרג' במרכאות, אך לדעתי גרמו נזק. זה כבר לא היה 'פרפר נחמד' אלא משהו שנפל בין הכיסאות. נשאר השם אבל לא

המהות.

 

"כל עוד לא היה בית בתוכנית, זה היה מצב מאוד גמיש בעקבותיו יכולתי ליצור כתסריטאית מיני סיטואציות שקורות בין הורים לילדים, לאחרים, לחברים, בלי להגדיר מי זה מה. הרי למה קראנו לה 'פרפר נחמד'? כי אף אחד לא יודע עליו כלום. יש בו המון מסתורין בפרפר הזה. הוא מטאפורה לקונספט. לא היה צריך לבנות מטבח - פומפייה ומערוך ייצגו מטבח. ואז הלכה הסמליות ובאו האביזרים. נעשה גודש נוראי על המסך שמחק את הכוונה המקורית שלנו שהמסרים יעברו נקי, בלי מסיחים שגונבים את תשומת הלב. כנראה שליוצרים קשה עם הדבר הפרפרי הזה שהולך וחוזר".

 

חשבו להמציא מחדש את הגלגל

רובנו מכירים את הפנים של התוכנית: הבובות, עוזי חיטמן ז"ל, אפי בן ישראל, עפרה ויינגרטן, דודו זר ובשנים האחרונות גם דרור קרן ואלינור אהרון. אבל לא רבים יודעים איך נראית שושנה צחור למשל. צחור, ילידת צ'כוסלובקיה, מולדת 'התיאטרון השחור' שבה מסורת מפותחת של תיאטרוני בובות, נחשבה למנוע שהוביל את התוכנית ביעילות ובשימת לב אוהבת לכל פרט ופריט. המפיקה האגדית של"פרפר נחמד" לא שמעה על הכוונות לחדש את התוכנית.

 

"אני חושבת שההחלטה להחזיר את הסדרה מאוד חיובית ומרגשת. עדיין משדרים בטלוויזיה תוכניות מצוינות בנות 20 שנה ואני מקווה שיעשו תוכניות חדשות באותה איכות. זו היתה התקופה הכי יפה בחיים שלי כי למרות ויכוחים פה ושם על תקציבים, זו היתה עבודת קודש עם מחשבה. עשינו משהו שהפך, בתיאור לא צנוע, לנכס צאן ברזל לילדים. הסדרה היתה מקורית מא' ועד ת': הטקסט, המוזיקה שהיתה של מלחינים מהשורה הראשונה. היא לא היתה חיקוי לא קנינו אותה. הכל היה לגמרי שלנו".

 

צחור, מורה וגננת במקור, הפיקה  את הקלאסיקות "רגע עם דודלי", "הבית של פיסטוק" ו"ציפיטפוט", ומאוחר יותר החלה לעבוד על "פרפר נחמד" ולמעשה הובילה את גיבוש הקונספט של התוכנית. "ככל דבר טוב 'פרפר' התאימה לגילאי 100-0. התוכנית היתה מתוסרטת עד המילה האחרונה כשהטקסט מדויק ואין לסטות ממנו. פה ושם חרגנו מאפיון הדמויות לצרכי התסריט, פינגי למשל (ע"ש בובה של דנה קסלר, בתו של אנדי, אחד הכותבים), הגיע אחרי מאה תוכניות. הרגשנו שהבובות עשו כבר הכל והיה צורך בחידוש הרפרטואר. אז אמרנו 'למה שלא נחפש דמות שבאה מעולם אחר?' פינגי בא מהקוטב ולכן היו לו הרבה מאוד שאלות. כך יכולנו לענות שוב על כל השאלות דרכו".

 


שושנה צחור. "נכס צאן ברזל לילדים" (צילום: אלי אלגרט)

 

מה לדעתך השתבש בעונות האחרונות?

 

"כשעזבתי, חשבו להמציא מחדש את הגלגל ולא שמרו על הקונספט. התוכנית היתה בנויה מהקל אל הכבד, מהמוחשי אל המופשט ולא מסתם קשקושים. אולי למי שלא התבשל בתוך הדבר עצמו היה קשה לפענח את הנוסחה ולא התייעצו בנו. עולם המושגים של ילדים קטנים מאוד מצומצם ויש טווח צר של גירויים אליהם הם מסוגלים להפנות את הקשב. לכן צריך להיות מאוד יצירתי כדי להיות מעניין, משעשע ונכון לימודית. כדי להגיע לשלמות עשינו עוד תיקון ועוד טייק. לא בטוח שהיום יש להם את הזמן הזה, אבל מה שבטוח הוא שצריך להשקיע בכתיבה ולא לפצות על כך בתפאורה".

 

אני רק האמא היולדת

"לא בכדי 'פרפר' הפך לקלאסיקה", אומרת בן דור, "הכל תלוי ביוצרים. לא יצרנו עם ציניות, לא חשבנו על רייטינג, התחנפות ופרחיות כי זה מה שמוכר, ולא התדרדרנו לזילות השפה. היום כולם נופלים לפח הזה, כולל תחנות שהיו פעם איכותיות. הם חושבים שהם מומחים למשהו, אבל בטח שלא לילדים. את רואה שמעורב שם המון אגו: 'אני הבמאי אני אראה לכם איך מביימים תוכניות ילדים'. יוהרה היא אחד החטאים הקדמונים. 

 

קיבלתי המון פידבקים מהורים: 'דתיה, איפה משדרים את התוכניות הישנות?'. ולראיה שהיום משדרים פחות את הפאזה החדשה ויותר את התוכניות הישנות. יש שאומרים שהן מיושנות, אבל מביני דבר מייד עומדים על ההבדל. אני מקווה שיתחילו ליפול האסימונים".

 

האם הילדים של היום לא חיים בקצב מהיר יותר?

 

"לא. בן שנתיים וחצי יש לו נפש אחרת היום? הוא נולד בהיי טק? להיפך, תלך עם הילד, תחוש אותו, אל תתנכר לו. שכחו את הילד וכאילו הגדירו אותו מחדש, אבל הילד לא הגדיר את עצמו מחדש - הוא נשאר אותו ילד".

  

ואין מי שהילדים אהבו יותר מאשר את הבובות של "פרפר נחמד". מי שבראה אותן היא יהודית גרינשפן, שבאה מהתיאטרון, שם היא מעצבת תפאורות , מסיכות ואביזרים ונחשבת למייסדת התחום בארץ. את גוף הגרב של שבי ("שמו תמיד הזכיר לי ידיד נעורים שלי, יעקב שבתאי") למשל, סרגה בלי תפר אחד. את דמותו של בץ פיתחה מבובות צבים שהכינה עבור מופע אחר. את הזכויות לבובות מכרה לטלוויזיה הלימודית: "אני רק האמא היולדת שלהן, אבל מי שעושה את הבובות זו המדיה. הכנתי יצירות הרבה יותר מורכבות טכנית להצגות של חנוך לוין למשל והן לא זכורות כמו בובות 'פרפר נחמד'. הדבר היחיד שחרה לי הוא שהשינויים בבובות, כמו הוספת רגליים לבץ, נעשו בבת אחת. אם מבצעים שינוי, עדיף שיהיה בהדרגה. שוש הקפידה על מקצועיות ואני מסירה את אלף הכובעים שאין לי בפניה. ריס זז מהמקום ישר היא אמרה 'תיקון'. שנים אחרי זה ראיתי שהיה להם פחות אכפת".

 


יהודית גרינשפן. "אחרי זה ראיתי שהיה להם פחות אכפת" (צילום: אלי אלגרט)

   

מבין הבובות, הדומיננטית ביותר היתה אוזה. עירית שילה דובבה אותה כמו גם את אוגי ב"נילס הולגרסון ואווזי הבר" וטיפטיפ ב"קטקטים". היא גם היד שמפעילה את המקור והנוצות וכיום היא כבר מומחית בהפעלת בובות וחיה את אוזה כאישיות נוספת. "העונות הישנות היו כמו שמן מזוכך. עם שינוי התפאורה היה פתאום מהפך, לא ברור למה צצנו פתאום בבית. השינוי הפריע לי כמו ילד שעושים לו משהו לא טוב כי חייתי את אוזה בכל רמ"ח איברי. עד היום אני חושבת שאשב עם אוזה בבית אבות ונרכל על הדיירים. כשעברנו לבית זה היה כאילו הגענו לעיר או לארץ אחרת והרגשתי כאוזה חשופה ומפוחדת. גם לשינוי בבובה התקשיתי להתרגל בהתחלה, היא נראתה לי כמו כדור טניס. לעונה החדשה אני מקווה שיעשו משהו טיפה יותר מתוחכם ברוח הגלילים, אבל לא בדיוק כי זה יהיה נאיבי מדי היום".

 

הקשיבו לאוזה מתרגשת לחזור

 

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הבובות החדשות. "התקשיתי להתרגל"
באדיבות הטלוויזיה החינוכית
לאתר ההטבות
מומלצים