הכל אלים, מחריש אוזניים
אילנה דיין כועסת. איבדנו את השליטה על הכפתור של הווליום, אין דיון רציונלי על כלום, ממהרים לשפוט ולערוף ראשים, היא אומרת. בעונה החדשה של "עובדה" שעולה הערב, היא תשתדל לספק עיתונאות אמינה, גם אם האמת חמקמקה
בדרכי לראיין את אילנה דיין, מגישת 'עובדה' ואחת הנשים החזקות בטלוויזיה, במשרדה בבניין זכיינית ערוץ 2 "קשת", אני מבחינה ברוברטו בן שושן, בעל סוכנות דוגמנות. מה הוא עושה באותו מבנה בו מועסקת האישה נגדה הגיש תביעה לפני זמן לא רב בכלל? אילנה דיין ממאנת להיכנס לעובי הקורה. כל מה שהיא מוכנה לומר בסוגייה זה שמתבצע תחקיר ממושך בנושא עמום. "אנחנו עובדים על כתבה שעוסקת בגורמים מפוקפקים מחו"ל ששולחים זרועות לתעשיית הזוהר בישראל, כתבה ארוכה מהרגיל, שאנו משקיעים בה המון מאמץ, כולל צילומים בארה"ב ובמקומות אחרים".
פורסם שרוברטו הגיש תביעה נגדך.
"רוברטו לא היסס להגיש תביעה על כתבה שעוד לא שודרה ועוד יותר מכך: שאני מצוינת בה כנתבעת מס' 1 על כתבה שאין לי שום נגיעה אליה. מי שמכינים אותה ביחד הם גלעד טוקטלי ואבי זילברברג עם צוות נרחב".
אבל טביעת אצבעה של דיין מתנוססת על כל עשרות הסיפורים שמתרוצצים כעת במערכת "עובדה". חלוקת הקשב שלה לא נשחקה במאומה, גם אחרי 14 שנה ב"עובדה" ו-20 בטלוויזיה. יומיים לפני שידור התוכנית הראשונה בעונה החדשה (הערב, ה') של תוכנית התחקירים הוותיקה שלה, היא חוזרת מיום עבודה, עוזרת לילד להתכונן למבחן במדעים, הולכת לישון אחרי 2:00 וקמה בסביבות השעה 6:00 כדי לסייע לילדים להתארגן ליום לימודים, יחד עם בעלה. ענקית המסך היא אישה לא גדולה במציאות, אבל כזאת שנוכחותה ממלאה את התוכנית. למרות שנראה ש"עובדה" ודיין חד הן, היא לא חדלה מלחלק קרדיטים לעורך שלה, דורן גלעזר, "שהמציא את התוכנית ואת כולנו מחדש" ולכתבי "עובדה", שעובדים "לא תחתיי אלא איתי. אנחנו עובדים ביחד וזה לצד זה".
"אני חייבת שהאיש ברחוב יאמין לי"
דיין של 2006, פוסט פרשת ישראייר ומי שפרשת סרן ר' עדיין לא לגמרי מאחוריה, היא אדם חשוף מאוד, שבתהליך הסתגלות לפן האפל של החשיפה מרשה ללבטים ולפגיעות שהיא חווה להפוך לשקופים יותר. עם זאת, יש נושאים שדיין מעדיפה לשתוק בעניינם, כמו למשל גאידמק. היא מודה שצפתה כמו רבים בראיון האחרון שנערך עמו, אבל לא חושבת שיש לה משהו מעניין להגיד על האיש והתופעה. בלשון ציורית היא מעדיפה לתאר את הדילמות שחובטות בנפשה, בראשה ובכליותיה שוב ושוב לפני שידור כתבה והרבה אחריה, במקרים מסוימים. במשרדה היא פותחת קלסר ענק ובו כתבת תחקיר על חברת התרופות הג'נריות הגדולה בעולם, "טבע", שתשודר הערב בתוכנית ומראה לי טיוטה תשיעית (!) של הקריינות לכתבה. הרצון לדייק ולהימנע מעימותים משפטיים ועם זאת לחלחל ללבו של הצופה, מביא לכך שגם טיוטה זו כבר למודת מחיקות ותיקונים בעט כחול."שמענו עכשיו קריינות יפהפיה שרוני קובן כתב לפתיחה של כתבה שהוא מכין על תעשיית הכסף סביב הפסטיגל, ואני זוכרת שכולנו התלבטנו אם זה מספיק קומוניקטיבי. זה חלק גדול מהעניין, כי ברגע שאתה מנסה להזריק אינפוט עיתונאי עם עומק ורוחב יריעה לתוך הוויה שהיא כל כך ממוסחרת והיא כל כך רייטינגאית, כי בכל זאת אנחנו משודרים בערוץ 2 בתשע בערב, אז אתה חי כל הזמן את האמביוולנטיות הזאת. זה ממש ברמה של הקאט בחדר העריכה".
עשיתם תחקירים מהדהדים על משטרת ישראל. אבל את הרייטינג מביא עכשיו סיפור הבריחה של בני סלע.
"פרשת בני סלע מוכיחה ההפך, שכל כך מהר אנחנו מזדרזים לייצר עליהום גורף כזה ועל כולם: מהמפכ"ל ועד אחרון שוטרי הליווי שופכים לאותה קלחת. ואותו הדבר אירע גם אחרי המלחמה, כשהיה רעב עצום לראות ראשים ניתזים כמו הרמטכ"ל. אני יכולה להבין את האנשים שאומרים וכותבים שהוא חייב להניח את המפתחות, אבל מפריעה לי המהירות שבה הפכנו בבת אחת את גיבור ההתנתקות והטייס החתיך לשק חבטות, בשיחת טלפון אחת עם הבנקאי שלו. אני חוששת שהאקלים הברוטלי והאלים בו מתנהל השיח הציבורי קשור לרצון לבולטות של רגע, להשתוקקות לבאנר ב-ynet. כדי לזכות ב-15 שניות של פריים טיים צריכים לספק את תאוות ההמון. אני לא אומרת שהיה צריך להשתיק את השיח, אבל איבדנו את השליטה על הפוטנציומטר, הכפתור שמסובב את הווליום נשבר לנו. הכל באותה עוצמה, מחריש אוזניים, לא מאפשר דיון רציונלי על כלום וזה לא הוגן".
אגב רעשים, נתקלת בניסיונות לבלום את שידור התחקיר על "טבע"? מופנית כאן אצבע מאשימה כלפי אנשים חזקים ומקושרים מאוד.
"היו 'רעשים' במערכת, בעיקר אחרי שהפרומו עלה לאוויר, אבל לא שום דבר מעבר למקובל וגם לא משהו שאי אפשר להתמודד אתו. לשמחתי הכתבה, שעבדנו עליה שנתיים, על שיווק תרופה על ידי 'טבע', משרד הבריאות וקופ"ח גם אחרי שמינהל התרופות האמריקני אסר על השימוש בה, כבר עומדת חזקה ותשודר הערב. הגענו לסיפור המחדל וההסתרה החמור והממושך הזה, רק אחרי שנוצר קשר עם אישה, שבגלל פרט טכני לא היתה מעורבת בהסכם הפשרה שחתמו עליו נפגעות אחרות. בימים האחרונים חששתי מכל פקס שהגיע והלחץ היה גדול. בהקשר הזה אגב, חשוב להדגיש שאם יש משהו שמאוד ברור ואפילו חרוט על לוח לבו של ערוץ 2 זה שחייב להיות אוקיאנוס בין הבעלים של הערוץ לבין אנשי התוכן. הבעלים תפקידם וזכותם לעשות כסף ואנשי התוכן לעשות עיתונאות. ואסור שתהיה שום נגיעה ביניהם ושום סוג של חיכוך, אחרת הטלוויזיה תמשיך לעשות כסף ותפסיק לעשות כל דבר אחר, והרי היא העורכת הראשית של הדיון הציבורי. וככל שהצלחנו לתרום לזה אני גאה".
"יכול להיות למשל, שאלי הורביץ לא ימות עלי אחרי הכתבה על 'טבע', אבל לא אוותר על הסיפור. אבל אני כן חייבת שהאיש ברחוב יאמין לי. חוויית סרן ר' הצליחה להכניס אותי לתוך סערת רגשות, כי היה לי חשש שאנשים יכולים לקנות את הקשקוש הזה. יכול להיות שעשיתי טעות כזאת או אחרת, אבל האם אמרתי משהו שהוא לא נכון מהותית? ממש לא, משום שהרבה פעמים הפסדתי סיפורים ויתרנו על כתבות כשידענו שאנחנו לא סגורים על זה. אני כל כך נזהרת. אגב, נשים חיות אתי יותר בשלום. במחלקת המחקר של קשת סיפרו לי את זה. הן נוטות להעריך אותי יותר. נשים צופות ב'עובדה' מעבר לחלקן היחסי באוכלוסייה".
היה מקרה שוויתרת על סיפור שעסק בהטרדה מינית בצה"ל. את מתחרטת שעזבת את הסיפור לנוכח כל הפרשיות האחרונות?
"היומרה שלנו לגלות את האמת היא כל כך בלתי אנושית ולא ריאלית, לכן אנחנו צריכים להיות צנועים ביכולת שלנו באמת לברר את האמת. כשיש סיפורים עם מסמכים, עם ראיות אובייקטיביות, או הכתם על השמלה של מוניקה, זה משהו אחר. אבל אפילו במקרה של הנשיא קצב, בסוף היום, כשיהיה לו משפט, ואני מקווה משפט צדק, גם השופט הכי נאצל והכי ישר והכי מיומן והכי מנוסה בעולם יצטרך להחליט האם הוא מאמין לו או מאמין פעם אחת ל-א' האחת ופעם אחת ל-א' השנייה ופעם האחת ל-א' השלישית. האמת היא דבר חמקמק שאינה מנותקת מהאג'נדה שאנחנו מביאים מהבית.
"אני כאישה חושבת שעלינו לחשוף מקרים של הטרדה מינית אבל עלינו לבדוק האם בשמה של האג'נדה הפמיניסטית נשאיר אדמה חרוכה בשדה אחר, שהוא השדה של עיתונות מדויקת ואמינה ואובייקטיבית וכזאת שלא עושה עוול לגבר גם אם הוא גבר, גם אם הוא החשוד במקרה הזה".
גם כשאת רק מניחה מצלמה ולוחצת "רקורד" את שנויה במחלוקת, ראי מקרה הכתבה של איתי אנגל בלבנון.
"היו אנשים שראו בכתבה הזאת את תופת המלחמה. היו אנשים שראו בה את אחוות הלוחמים והיו אנשים שראו את הסיזיפיות של המלחמה. כל אחד ראה בה משהו אחר. והרי איתי נכנס, צילם ויצא. לא נגענו כמעט. בכלל, מאז סוף המלחמה אני עסוקה בניסיונות להיפגש עם רבים מאלה שהיה להם יד ורגל בסיפור המלחמה. יש לי פה מפית שאלוף בצה"ל שנפגשתי אתו לפני שבועיים צייר עליה תרשים של מהלך המלחמה, מה תוכנן ומה השתבש. אני עוד לא יודעת מה אעשה עם הדברים האלה, בסוף נמצא דרך לטפל בהם ב'עובדה'".
"אין מחיר לזמן עם הילדים"
אבל לא רק על תחקירים שנמצאים בשלב המחשבה היא ממעטת לדבר. ב'עובדה' עובדים כעת על תחקירים נוספים, כמו זה של אורלי וילנאי פדרבוש על מוסד שאמור לשמש מקלט לנערות במצוקה ולאמיתו של דבר הפך למקום מאוד מסוכן עבורן, ועל כתבה שתעסוק בתרבות הטוקבקים בארץ שאין דומה לה בעולם כולו. דיין עצמה פנתה לאחרונה לאברום בורג בבקשה שיסכים להתראיין אצלה. הם מיודדים ועם זאת, "ברור לשנינו במה כל אחד עובד". לאחרונה אף ישבה שלוש שעות עם אישה שבעלה האמיד נקלע לסערה ציבורית ושוחחה עמה על אפשרות לראיון. "היא אמרה לי בסוף: 'את נורא נחמדה' והרבה אנשים מופתעים מזה, אבל אמרתי לה: 'תחליטי לא לפי אילנה עם חולצת הפלנאנל המשובצת והטריקו למטה אלא לפי אילנה מהטלוויזיה. כי בסוף המישור שבו היחסים נתקלים בו הוא מישור מאוד מקצועי".על כמה סיפורים אתם עובדים במקביל?
"המון, וגם שותים אותם מהר, כי מכניסים שלושה בתוכנית. הערב נציג קלטת ממצלמות האבטחה במועדון לילה בהרצליה פיתוח שרואים בה איך בועטים במישהו למוות במסגרת קטטה בין בליינים במועדון. עוד נשדר היום כתבה מסוג אחר לגמרי: על מודעה שראינו בעיתון מקומי ש'תינוק שטרם נולד מחפש משפחה'. הסתבר לנו שמאחורי המודעה מסתתר נוכל מדופלם שמציע עובר למכירה".
מתי יש לך זמן לנוח?
"עכשיו אין לי זמן".
הילד הקטן שלך התקשר עכשיו. את חושבת לפעמים על חופשה, או מישהי אחרת כמגישת 'עובדה'?
"לפעמים, אבל כנראה שאני לא רוצה בזה מספיק חזק והמשפחה שלי היא הנפגעת העיקרית. הנה תראי, אלה הודעות טקסט מבעלי: 'אני בבית', 'בואי'".
ילדייך מעורים בעבודה של אמא?
"הנה, ילדה מיישוב סמוך לשלנו זקוקה להשתלת כבד ויעלי, בתי בת ה-14, התקשרה אתמול, ביקשה שאעזור והוסיפה: 'אמא, לא מדובר על עזרה ברמת יחסי ציבור, מדובר במשהו אחר'. נדהמתי מאיך שהיא הטמיעה את המונחים. אני לא אמא של פשטידה ועוגות גבינה. אז אומרים 'זה טוב להיות אמא לא מתוסכלת', אבל זה בולשיט, אין מחיר לזמן עם הילדים שאני מאבדת".
עובדה, ערוץ 2, 21:00
