היורוליג: יותר יורו, פחות ליגה
פארסת ראניקו היא עוד ביטוי לכך שהיורוליג הפכה מזירת התמודדות תחרותית לנציגות לאומיות למועדון מנויים מצומצם לעשירות היבשת. אמיר בוגן מתריע על קריסת המערכת כולה
מן הזלילה הגדולה לא נעדרת גם מכבי תל אביב, המצויה כך נראה בעיצומה של דיאטה העונה. הצהובים רעבים כל כך שעטו גם הם על אולימפיה לובליאנה הגוועת בניסיון לזכות בטימו ראניקו – ונראה כי לא תהיה בעיה להשיגו, על רקע מצבה הכלכלי המעורער של האלופה הסלובנית, אבל המהלך נכשל. מדוע, אתם שואלים? השחקן כבר סיכם, התקשורת בישרה על בואו וכולם שכחו מלובליאנה – גם מכבי, שלטענתה פשוט סירבה לפצותה על שחרורו.
מקרה ראניקו הוא עוד אחד משורה רבה של מקרים, בהם באה לידי ביטוי הזלזול של קבוצות העילית האירופיות באלו הקטנות. זלזול שמגובה על ידי יול"ב עצמה, למרות שהתקנון מורה קוד התנהגות אחרת. "אסור לפנות לשחקנים תחת חוזה, אחרת כולם יגנבו מכולם", אמר מנכ"ל לובליאנה מתיאז' טבצ'אר בתגובה לדיווחים על עזיבת ראניקו. בו בזמן, ניהל משא ומתן למכירת מרקו מיליץ' לריאל מדריד ואנדר ארסלאן לטאו ויטוריה, שלפחות הציעו כסף עבורם.
מאמן לובליאנה גספר אוקורן ומרקו מיליץ'. עייפים בנתב"ג (איתי שנקמן)
אותו מיליץ' היה אחד היה אחד מהגיבורים הטראגיים של לובליאנה בביקורה האחרון בישראל, שהתחיל שמונה שעות לפני המשחק ואחרי ליל שימורים בשדה התעופה בווינה. תוצאה של השביתה בנתב"ג. למרות בקשתם לדחות את המשחק, הסלובנים נאלצו לשחק אחרי שלא ישנו בלילה שלפני והובסו בהיכל 'נוקיה'. "מעניין אם יול"ב היו נוהגים באותו אופן, אם היו אלה הקבוצות היווניות למשל ולא אנחנו" תהה מיליץ'.
למכבי כמובן אין סיבה להיות מודאגת. היא נמצאת במילייה הנכון, לצידן של צסק"א מוסקבה, פנאתינייקוס, אולימפיאקוס פיראוס, טאו ויטוריה וברצלונה. מכבי, כמו שותפותיה לקליקה, נהנית מהגנתה הלא מוצהרת של יול"ב. דוגמאות לא חסרות: החוזה שקושר בינה ליורוליג כנציגה הבלעדית של ישראל (בין אם תזכה באליפות, בין אם לא).
דוגמא קיצונית קרתה לפני קצת פחות משנתיים, כשהיורוליג ביטלה את נצחונה הדרמטי של פרנקפורט על פנאתינייקוס בגלל טעות של שופט. היוונים התלוננו וקיבלו משחק חוזר בו ניצחו בקלות.
שמעון מזרחי ונשיא יול"ב ג'ורדי ברתומאו. ברית חזקה (ראובן שוורץ)
כשמדובר בלובליאנה, הנהלת הליגה היתה פחות פאסיבית. הקבוצה החתימה את שחקנה החירש של נבחרת סלובניה מיהא זופאן לשלוש שנים, אבל נשיא יול"ב ג'ורדי ברתומאו הטיל וטו על שיתופו. זאת בגלל תלונה שהגישה קבוצתו הקודמת סלובן בטענה שהוא חתום עדיין אצלה. כזכור, מנכ"ל וילנה יונאס ויינאוסקאס תובע את ספאחיה ומכבי בבית משפט על אותו רקע.
שתי הקבוצות, כמו הפועל ירושלים לצורך העניין, ורבות אחרות נמצאות במועדון המקופחות של אירופה. במקרה של לייטובוס ריטאס זה הגיע השנה לאבסורד של ממש. הלהיט המרענן של היורוליג אשתקד, הביסה גם את ז'אלגיריס קובנה בקרב על אליפות ליטא.
ספאחיה בווילנה. מפנה גב לוויינאוסקאס ואוקורן, עוזרו לשעבר (LRytas)
למרות זאת, נותרה מחוץ ליורוליג. הסיבה: לז'אלגיריס, כמו למכבי, יש חוזה בלעדיות. הווילנאים ינסו לחזור לזירה המרכזית בדרך העקלקלה של גביע יול"ב - בלי ספאחיה, שברח להם לישראל. "זוהי שוב הפוליטיקה המפלה של יול"ב, שמבטלת את הצדק הספורטיבי", אמר לי המנכ"ל הליטאי.
אפשר להבין את יול"ב. את הכסף הגדול מביאות הקבוצות הגדולות והן גם אלו שגורפות את מירב הרווחים. ליורוליג אין זכות קיום בלעדיהן. מצד שני, הכדורסל האירופי כמכלול מאבד מהקסם שלו. אם זה ימשיך כך, הוא עלול גם לאבד מנכסיו. לובליאנה למשל נמצאת על סף קריסה כלכלית, למרות מסורת מפוארת וקהל אוהדים נאמן. אולקר כבר התפרקה ואפילו קלימאמיו בולוניה כמעט והלכה בעקבותיה. הפערים הולכים וגדלים. כשזה קורה, התחרות והעניין קטנים - לפחות עד לפיינל-פור.
בהרצאה שנשא הקיץ, התייחס המאמן הוותיק בוז'ידאר מאליקוביץ' לעתידו של הכדורסל האירופי, שנראה בעיניו עגום למדי. "לעולם לא יזכה עוד מועדון קטן בתואר האירופי", קבע האיש שסחף את יוגופלסטיקה ספליט לשלושה תארים רצופים בסוף שנות השמונים. "אתם זוכרים את ספליט, בוסנה סראייבו או פרטיזן? הן זכו בתואר האירופי נגד קבוצות עשירות וחזקות. דבר כזה לא אפשרי יותר. בתארים זוכה רק מי שיש לו כסף, הכשרון לא מספיק".
בוז'ידאר מאליקוביץ'. מבכה את דעיכת הכדורסל האירופי (ערן קמינסקי)
"המחסור בשחקנים איכותיים ברור ולא רק באירופה. ג'רי קראוס (מנכ"ל שיקגו בולס לשעבר) אמר לי פעם שכדורסל יהיה הספורט הרביעי בחשיבותו באמריקה ברגע שמייקל ג'ורדן יפרוש. היום נראה שהמצב לא רחוק מנבואתו. בימינו בלתי אפשרי לבנות פרויקט לזמן ארוך, בלתי אפשרי לשמור על שחקנים צעירים. הם עוזבים לארה"ב ומקבלים 'גארבג'-טיים'. נשאר להם הרבה זמן לאכול פופקורן ולהאזין למוסיקה".
לאחרונה פורסם, שקבוצות היורוליג החליטו לעשות יד אחת כנגד התופעה והקשיחו את מדיניות שחרור שחקניהן ל-NBA. כך הן מקוות למנוע הישנות מקרים כגון הברזת ואסיליס ספאנוליס ליוסטון בקיץ שעבר, או הליכת ליאור אליהו בעקבותיו בקיץ הבא.
ספאנוליס במדי הרוקטס. הוא כבר עזב, לאליהו יהיה יותר קשה? (איי.פי)
אפשר להבין את שמעון מזרחי, סרגיי קושנקו או האחים ינאקופולוס מפאו, שמנסים להגן על עצמן מכוח הקנייה העצום של קבוצות ה-NBA. אבל לפי אותו הגיון, מה בנוגע לוויסות נהירת הכוכבים הצעירים מקבוצות מזרח אירופה? האם תפקידן מתמצה רק בטיפוח צעירים לאלו העשירות? האם אין צורך לפחות בגיבוש מנגון לפיצוי הולם על השבחתם? לפי יול"ב, כנראה שלא.
וילנה, פרטיזן ולובליאנה הפכו מכוחות שיש להתחשב בהן לסופרמארקט של כשרונות כדורסל ודי זול למען האמת. ניקולה וויצ'יץ' שנרכש לפני שש שנים מספליט הוא דוגמא מצוינת לכך. מעבר לבעיית פיזור הכשרון ביבשת, הבעיה לפי מאליקוביץ' גדולה, חמורה והרסנית אף יותר.
יסאיטיס מווילנה, וויצ'יץ' מספליט, אך לובליאנה נותרה חסרת פנים (איי.פי)
"אין מספיק כסף במדינות מזרח אירופה, הכדורגל אכל הכל, אבל המצב הולך ומתדרדר גם בשאר העולם. אפילו ב-NBA קבוצות מפסידות כסף" בישר המאמן בצער. "הדרך היחידה בה ספליט לצורך העניין יכולה להצליח, זה להפוך אותה למושא לגאווה לאומית". מושא לגאווה לאומית? נראה שהמודל עליו מדבר מאליקוביץ' היא מכבי ת"א.
הבעיה היא שבעידן הגלובליזציה בו משגשגת לכאורה היורוליג, אבד לגמרי המפתח הלאומי שאיפיין בעבר את גביע אירופה לאלופות הזכור לטוב, או אפילו את ליגת האלופות בכדורגל היום. נכון, גם היא נשלטת על ידי בעלי המאה - אבל כאלו יש לא מעט ועדיין יש מקום להפתעות (ראו מקרה פורטו וליון). היורוליג נראית יותר כמו מועדון קבע למנויים לעשירים מאשר לזירת התמודדות של נציגות המדינות השונות. התואר עובר בין ארונות של חמש-שש קבוצות. לא יותר.
פריץ' מספליט מול קצ'מאן מפרטיזן. מחפשים הצדקה לקיומם (רויטרס)
גאווה לאומית אינה אותו מחולל הצלחה כבעבר, בטח לא כשיש יותר זרים מאשר שחקנים מקומיים בסגלי הקבוצות - בחברות החונטה, זאת אומרת. אלו העניות מנסות לבנות על הכשרונות הצעירים, כאלו המתגייסים למען המולדת, או קבוצת האם שלהם - עד שמישהו יחליט לקנות אותם בעבור חופן יורו מעל או מתחת לשולחן.
ואכן, מכבי ת"א היא תופעה יחודית של קבוצת כדורסל שמשדרת עדיין על התדר הלאומי, ובו זמנית ניזונה מהנאות הגלובליזציה. כך היא ממשיכה להצליח ולרכוש לה מקום של כבוד בקליקה. היא לא צריכה להתנצל. רק טבעי שתהנה מתמיכה חד-משמעית של הארגון ואין סיבה שלא תנצל זאת. היא גם לא אשמה בשביתה בנתב"ג, או בכך שלובליאנה חויבה להגיע למשחק בתנאים הנוכחים, היא כנראה גם לא ממש אשמה בפרשת ספאחיה.
מזרחי וברודי בלשכת רבין ז"ל. הזהות הלאומית מטשטשת (יעקב סער, לע"מ)
ובאמת, אין פה עניין של אשמה, אבל גם מכבי צריכה להיות מודאגת. מאז 1977 היא על מפה ונשארה עליה, אבל מן הראוי שגם היא, כמו ראשי יול"ב
יקראו אותה כפי שהיא היום. הם הקימו את היורוליג בניסיון לחקות את מודל ה-NBA (שם נענשים קשות על פנייה לשחקן תחת חוזה), אבל התנערו מהעקרון שבבסיסו - התחרותיות ההוגנת. הם מתעלמים מהצורך להתפלגות שיוויונית של כשרון (בעזרת מכניזם של דראפט ותקרת שכר), ערבות הדדית ותקנון מוסדר וצודק...לכולם. מנגנונים אלה חיוניים להצלחת היורוליג, אך הדברים לא נוחים לחונטה.
כמו שהדברים נראים עכשיו, אוהדי מכבי יריחו אולי דם במשחקי הבית, אבל יצטרכו לאכול הרבה מאוד מתאבנים חלביים לאורך העונה עד למשתה החגיגי בסופה. היורוליג בעמדת נחיתות ביחס לכדורגל, השחקנים הטובים עוזבים, נמהלים בקבוצות נטולי זהות לאומית. אם קבוצות כמו לובליאנה או וילנה לא יכולות לקבל יחס שיוויוני ולהשתלב, הצייד ימשיך ואנחנו נשאר רעבים במקרה הטוב, או קלקול קיבה במקרה הרע.
לפנייה לכתב/ת 
