גול עצמי לערביי ישראל
כשהרוב המכריע מקרבם אינו מכיר בזכות היהודים להגדרה עצמית, מה הפלא שיותר ויותר תומכים בפרידה מהמשולש?
סקר חדש של מרכז "מדה אל כרמל" מגלה כי 90% מהאזרחים הערבים בישראל סבורים כי כמדינה יהודית, אין ביכולתה להבטיח להם שוויון מלא. 61% מהם מתנגדים להגדרת המדינה כמדינה יהודית, גם אם יקבלו את מרב זכויותיהם. משמעות הדבר היא שרוב ברור מקרב ערביי ישראל אינו מכיר בזכות היהודים להגדרה עצמית, כלומר: בזכותם למדינה משלהם.
ההכרה בזכותו של העם היהודי להגדרה עצמית היא נייר הלקמוס האמיתי עבור כל מי שמתבטא בשאלת הסכסוך הישראלי-ערבי. מי שאינו מכיר בזכותנו להגדרה עצמית, קורא למעשה לחיסולה של המדינה, אף אם יעטוף זאת במילים יפות כמו "מדינה דו-לאומית" או "מדינת כל אזרחיה". בדומה למנהיגות הערבית בארץ, גם הקהילה האקדמית הערבית בישראל שוללת מהיהודים את הזכות הזאת. מסיבה זו נכשלו שנתיים של דיונים במכון הישראלי לדמוקרטיה, בניסיון לכונן אמנה בין יהודים לערבים. הערבים-הישראלים, שהשתתפו בדיונים, לא הסכימו לקיומה של מדינה יהודית לצידה של מדינה פלסטינית עצמאית, שלכינונה הסכימו כל היהודים בדיון.
"ברגע שהסכמתי למדינה יהודית, הסכמתי שאני דייר משנה", הסביר ד"ר עאדל מנעא, שאמר עוד כי "זכות ההגדרה העצמית של היהודים אין פירושה בהכרח מדינה יהודית". הכוונה היא שתהיה, למשל, אוטונומיה יהודית, במסגרת מדינת כלל אזרחיה. פירוש הדבר, לפי הבנתי, הוא שיהודים לא יוכלו להחליט על הבאת עולים, פיתוח נשק חדש או הקמת אוגדה נוספת, ללא הסכמת הערבים במדינה.
כאשר שומעים את עמדתם של ערביי ישראל בשאלה זו, אפשר לחשוב בטעות שקיומו של מיעוט גדול, בן קצת למעלה ממיליון נפש (כחמישית מהאוכלוסיה), הוא נחלתה של מדינת ישראל בלבד. ולא היא: באוקראינה 11 מיליון מתוך 52 מיליון האזרחים הם רוסים; בלטביה עומד שיעורם על יותר מ-30% מהאוכלוסיה; בבולגריה 10% מתשעת המיליונים מוסלמים טורקים; ואילו ברומניה שיעור דומה מקרב 25 מיליון האזרחים הם הונגרים. אבל בשום מקום לא מערער המיעוט הגדול על אופייה הלאומי של המדינה ולא דורש לשנות את ההמנון ודגל הלאום, כפי שדורשים ערביי ישראל.
בדומה למיעוט הפלסטיני בארץ, לכל אחד מן המיעוטים שהוזכרו יש מדינה לאומית משלו מעבר לגבול, בה מתגשמים כל מאווייו הלאומיים, ואילו הוא כמיעוט נלחם להשגת שוויון זכויות אזרחי מלא ואולי גם זכויות קולקטיביות, כגון: אוטונומיה בחינוך או מעמד רשמי לשפתו. לא תמיד מוכתר המאבק בהצלחה.
ערביי ישראל זכאים לשוויון אזרחי מלא (והם אכן נהנים ממנו בכל מה שקשור לזכויותיהם הפוליטיות) וכן לזכויות קולקטיביות מסוימות. כן זכאים הם לשוויון בפיתוח ובהקצאת תקציבים. אך הם אינם זכאים לערער על הלגיטימיות של המדינה כיהודית, כביטוי לזכותו של העם היהודי להגדרה עצמית - זכות בסיסית מוכרת של כל עם.
אם לא ישנו ערביי ישראל את עמדתם וימשיכו להתנגד להגדרת ישראל כמדינתו של העם היהודי, בה יחיו כמיעוט שווה זכויות - שלא יתפלאו אם הכנסת תחוקק חוקי הגירה נוקשים, או שיתחזקו הקולות הקוראים להזיז את קו הגבול הירוק מערבה באזור המשולש. פירוש הדבר יהיה העברת ציבור ערבי גדול, על כל נכסיו, לרשות הפלסטינית, שתיהפך למדינה עצמאית. הם ירוויחו את זה ביושר.
הכותב הוא עורך-דין
פורסם לראשונה 03/12/2006 22:04
לפנייה לכתב/ת 
מחאה בנצרת
צילום: אביהו שפירא
מומלצים
