סכנה: עריקים עם נשק
הפיקוח על עריקים שהשאירו את הנשק ברשותם לקוי ביותר, כי במחשב של צה"ל לא בנו לכך הגדרה מתאימה. וגם: היחסים בין צה"ל למג"ב אינם מוסדרים כנדרש, מה שעלול להוביל לכשלים מבצעיים
עריקים מסתובבים עם נשק, ואיש אינו יודע. מבדיקת המבקר עולה כי הפיקוח על עריקים שהנשק נותר אצלם לאחר שערקו, הוא לקוי ביותר. כך היה במקרה של החייל עדן נתן זדה, שביצע את הפיגוע בשפרעם. הוא נפקד עם נשקו מה-9 ביוני 2005 עד ה-4 באוגוסט, אז ביצע את הפיגוע.
למרות שחלפו יותר מ-45 ימים מיום נפקדותו, לא הוכרז נתן זדה כעריק. במשך כל אותה תקופה לא הצליחה יחידתו, בסיס טירונים ניצנים, לאתר אותו ואת נשקו, למרות ביקורי בית שערכה. היחידה פנתה ליחידות המשטרה הצבאית כדי לקבל עזרה בהשבת הנשק, אבל התשובה שקיבלה היתה - הנושא דווקא באחריותכם.
בעקבות הפרשה נקבע שבין היום ה-14 ליום ה-45 לנפקדות ייערך ביקור בית שלישי לנפקד הנושא נשק, שבו ישתתף שוטר צבאי. אבל מתברר שלפי ההוראות הנוכחיות, אסור לשוטר צבאי לתפוס את הנשק בבית משפחת הנפקד, אם בני המשפחה מסרבים למסרו. המבקר סבור שחובה לשנות את ההוראה הזו כדי לאפשר את תפיסת הנשק.
עוד מתברר שישנם ליקויים בנוגע להעברת מידע על נפקדים ועריקים שברשותם נשק. למרבה האבסורד, לא ניתן לדווח לרישומי המחשב של צה"ל אם חייל נפקד עם נשק, בגלל שלא נבנתה לכך הגדרה מתאימה במחשב. לכן אי אפשר לקבל תשובה מרישומי המחשב לשאלה בדבר מספר הנפקדים שברשותם נשק וזהותם.
בעת מועד הביקורת היו שישה חיילי מילואים שקיבלו נשק, והוגדרו עריקים, ועוד חייל מילואים שהוגדר כנפקד. התברר כי שני מדורים המטפלים בנושא העריקים, וכן נציגי יחידות המילואים שמהן נעדרו חיילים אלה, כלל לא ידעו שלפי הרישומים חיילים אלה קיבלו נשק מצה"ל. וכך, לא נערכה אפילו בדיקה אם צריך לנקוט בפעולה כלשהי כדי לתפוס את הנשק שברשותם.
הצבא מסר בתגובה כי "צה"ל פועל לצמצום תופעת הנפקדות והעריקות. בשנת 2005 היתה ירידה של 15% בימי ההיעדרויות משירות סדיר כתוצאה מנפקדות ועריקה, בהשוואה לשנת 2005. יש ירידה של 43% במקרי העריקה משנת 2002 ועד שנת 2005.
"בנוגע לעריקים עם נשק נקבעו נהלים שנועדו למנוע מצב שבו לא ייערך חיפוש אחר נשקו של הנפקד במשך 45 ימים. ביקור בית ראשון ייערך אצלו לא יאוחר מ-48 שעות מרגע היעדרותו, כדי לתפוס את הנשק, והדבר יופיע ברישומי המחשב. אם אחרי 14 יום לא נתפס הנשק, יצטרף שוטר צבאי לביקור, שיוכל להביא לתפיסת הנשק".
מג"ב וצה"ל: יחסים מסוכנים
שילוב מג"ב בתוך צה"ל: היחסים בין שני הגופים לא מוסדרים כנדרש. למרות שישנו כוח מג"ב הכפוף לצה"ל, אין מסמך משותף למשטרה ולצבא המסדיר את יחסי הכפיפות ותחומי הסמכות והאחריות בין שני הגופים.
המבקר קובע שמפקדים ביחידות מג"ב תחת פיקוד צה"ל אינם מבינים מה משמעות היחסים של יחידותיהם עם הצבא, מה שעלול לגרום לכשלים מבצעיים בהפעלת הכוח, לתקלות ולמינהל לא תקין.
המבקר קובע גם שבמהלך השנים נוצר טשטוש הולך וגובר בין תפקידי שוטרי מג"ב לבין תפקידי חיילי צה"ל בתחומי הלחימה הצבאיים.
משרד המבקר מצא ליקויים בכשירות המבצעית של כוחות מג"ב תחת פיקוד צה"ל הפועלים בפיקוד דרום בגזרת הגבול עם מצרים, וביניהם חוסר משמעותי בכוח אדם מקצועי וחוסר באמצעי לחימה.
כמו כן, ליחידת המסתערבים של מג"ב בגדה, הפועלת זה כ-15 שנים, אין תקן מעודכן. תיק היסוד להכשרת לוחם ביחידה אינו מאושר על ידי מפקדת הזרוע לבניין הכוח ביבשה, ותהליך השלמת ההכשרה המבוצע ביחידה עצמה ובאחריותה, אינו ממוסד.
ויש גם "פיקציות". במג"ב קיימת תופעה של הצבת שוטרים לתפקידים שונים מאלה שהם רשומים בהם לפי תקן ("פיקציות"). וכך ישנם דיווחים מוטים, הצגת נתונים לא מהימנים, ותמונת כוח אדם מוטעית.
תופעה נוספת עליה מצביע המבקר היא העברת לוחמים ותיקים וכשירים מתפקידי לחימה לתפקיד מנהלה מסיבה שמוגדרת כ"צורכי המערכת". זהו נוהג לא תקין שגורם ל"בזבוז" לוחם שעבר הכשרה ומחייב להכשיר במקומו לוחם אחר בעלות גבוהה.
המשטרה מסרה בתגובה כי "קיים בסיס משפטי מספק להפעלת כוחות מג"ב תחת פיקוד צה"ל, ואין צורך בחקיקה מיוחדת לעניין זה. עם זאת אין למשטרה התנגדות שהנושא ילובן במשרד המשפטים בהשתתפות כלל הגורמים הרלבנטיים".
הצבא מסר בתגובה כי "הנחת תשתית משותפת הולמת להפעלת כוחות מג"ב תחת פיקוד צה"ל נמשכת זמן רב. קצב ההתקדמות בדיאלוג עם משטרת ישראל אינו מניח את הדעת, ואין לצה"ל יכולת לאכוף את השלמת התהליך. חלק עיקרי מתיקון הליקויים תלוי בשיתוף הפעולה של משטרת ישראל ומג"ב".
לפנייה לכתב/ת 
