שתף קטע נבחר

סלבוי ז'יז'ק והברית הציונית-נאצית

כשאינטלקטואל אירופי מבריק ומקורי מצייר ישראל כהתגלמות הרוע, לא כדאי להתעלם

מה היה האירוע החשוב ביותר בהיסטוריה של האנטישמיות בת-זמננו, "המועד שכל מי שמעוניין בחקר האנטישמיות צריך לזכור"? יום הקמת אושוויץ? יום שחרורו? היום שבו חוסלו בכירי אנשי הרוח היהודים על-ידי סטאלין? מה פתאום. היום המכריע בתולדות האנטישמיות הוא ה-26 בספטמבר 1937. זהו המועד בו עלה אדולף אייכמן לרכבת בברלין בדרכו לפלשתינה, כדי לפגוש שם את פייבל פולקס, פעיל בארגון ההגנה, ו"לדון עמו בהגירה ההמונית של יהודי גרמניה לפלשתינה". לבסוף יצאה הפגישה לפועל בקהיר, בגלל צווים שהוציאו שלטונות המנדט הבריטי. ועדיין, "האירוע משמש עדות עליונה לאינטרס המשותף שהיה לנאצים ולציונים: לממש סוג של טיהור אתני, אשר ישנה מן היסוד את יחס הקבוצות האתניות באוכלוסיה". הנה לפניכם הזיווג האולטימטיבי של ההיסטוריה, המפתח לפענוח סודה של מדינת היהודים: ברית האופל בינם לבין הנאציזם.

 

בניגוד לרושם הראשוני, הדברים שלעיל לא מככבים בנאומיו של נשיא איראן; הם כלולים בספר ההגות החדש מאת הפילוסוף השמאלי האופנתי סלבוי ז'יז'ק, חביב הקהל הפוסט-פוסט-מודרניסטי. הספר, בן 440 עמודים, נושא את הכותרת שלא אתאמץ לתרגמה לעברית THE PARALLAX VIEW ומנסה לחדש כקדם את ימיה של החשיבה הדיאלקטית, מנוחתה עדן. פרק שלם בספר - ליתר דיוק אחת ה"הפוגות" בו - מוקדש ל"מבוי הסתום של האנטי-אנטישמיות". האנטי-אנטישמיות, אליבא דז'יז'ק הסלובני, היא אחת הסכנות הגדולות המרחפות מעל החשיבה החופשית באשר היא, וזאת משום שאינה מאפשרת - כך סבור הפילוסוף - לבקר ללא מצרים את ישראל מבלי להיות מואשמים באנטישמיות.

 

כן, זה קרה אפילו לסלבוי עצמו, כפי שהוא מעיד בספרו, אבל לא איש כמותו יתקפל. הוא השתחרר מאזיקי האנטי-אנטישמיות ומפזר בין דפי ספרו את הקביעות הבאות: "הציונות של ימינו, כפי שהיא מגולמת על-ידי מדיניותה של מדינת ישראל, היא כבר אנטישמית, כלומר נשענת על יסודות אידיאולוגיים אנטישמיים; "עובדה היא שהציונות הינה אחד מסוגי האנטישמיות"; "מה שאנחנו צריכים להטיח בציונים זו הרוח היהודית הקוסמופוליטית האמיתית"; "האין ברעיון כינונה של מדינת לאום על-ידי היהודים משום קץ ליהדות? לכן לא מפליא שהנאצים תמכו בתוכנית זו!".

 

זיהויה של ציונות עם אנטישמיות ונאציזם אינו ייחודי לז'יזק: ההשוואה עלתה במשפטי הראווה הסטליניסטים במזרח אירופה בשנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת, ולאחרונה באירועי 1968 בפולין. המפתיע הוא הלבוש המילולי-הגותי החדש של תזה מופרכת זו, המובאת אל קוראיו הנאמנים של ז'יז'ק כשהיא עטופה בניסוחים סבוכים דו-ותלת-משמעיים ומצופה ברעל של במילים מלאכותיות, הנוצרות מחיבורי אותיות מפתיעים. אך מאחורי וילון הביטויים הפילוסופיים והציטוטים ההיסטוריים הנבחרים ניצבת אמירה מוכרת: ישראל היא מדינה שהולדתה בחטא והמשכה בפשע (ולמען להסיר כל ספק: ה"מפגש" הנ"ל בין אייכמן לשליח ההגנה "נכשל כישלון חרוץ... ולא הניב שום דבר...", כותב פרופ' שאול פרידלנדר בספרו הקלאסי "גרמניה נאצית והיהודים"; מן הצד היהודי מטרתו הייתה לקיים את הסכם ההעברה, שהודות לו הצליחו שתי רבבות יהודים אמידים להוציא מגרמניה הנאצית מקצת מרכושם, על-ידי תשלום כופר).

 

לסלבוי ז'יז'ק לא הייתה בעבר עמדה כה קיצונית נגד ישראל. בקובץ מאמרים שתורגמו לעברית וכונסו תחת הכותרת "ברוכים הבאים למדבר של הממשי" (הוצאת רסלינג 2002) הוא עדיין הטיף לפיתרון של שתי מדינות, וכתב: "על הערבים יהיה להשלים לא רק עם קיומה של מדינת ישראל, אלא גם עם קיומה כמדינה יהודית". אך כבר באחרון המאמרים בקובץ זה החריף ז'יז'ק את הטון: "לכאורה נדמה כי ישראל מגיבה בלבד להתקפות הטרור של הפלסטינים עליה, אולם מתחת לפני השטח... מפעל הקולוניאליזם נמשך". בספרו הפוליטי הבא, "עיראק", כבר התקרב ז'יז'ק לרעיון המדינה הדו-לאומית, העלה לדרגת אירוע היסטורי מכונן את ביקור אייכמן בפלסטינה וטען ש"הנאמנות האמיתית היחידה לזכר השואה מצויה בהכרה באי-הצדק שנעשה נגד הפלסטינים".

 

קורא ישראלי עצבני רשאי לשאול כאן: מה אתה מבלבל לי את המוח עם סלבוי ז'יז'ק זה? מה אכפת מה הוא חושב עלינו? הנה תשובתי: סלבוי ז'יז'ק הוא אחד מאנשי הרוח הבולטים והמעצבים את השיח הרעיוני והתרבותי בעולם. דבריו נקראים בצמאה על-ידי נאמניו ותלמידיו. הוא משפיע על תפישותיהם של סטודנטים, מרצים ובני אליטה באוניברסיטאות רבות, בארצות מפותחות ומתפתחות. מה שמצלצל באוזניים ישראליות כבליל של גידופים אבסורדיים ושקריים, מצלצל ברחבי היקום האינטלקטואלי של 2006 כדברי אלוהים חיים.

 

עוד בבלוג: ברוורמן לעבודה ולרווחה

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
פגישה בפלשתינה: אייכמן
צילום: איי אף פי
מומלצים