דו"ח בייקר-המילטון: המלצות טובות "על הנייר"

קל לראות מדוע הדו"ח המכיל את המלצותיה של ועדת בייקר-המילטון התקבלו פה אחד בקרב חברי הוועדה, שמגיעים מרקע שונה ומחזיקים בעמדות מגוונות. השאלה המעניינת שניצבת על הפרק כעת היא האם ייאמץ הממשל האמריקני את ההמלצות - ואם כן, אילו מהן. 

עוד בנושא דו"ח ועדת בייקר-המילטון:

• המפתח לפתרון בעיראק: יותר דיפלומטיה, פחות לחימה
• דו"ח בייקר: ישראל צריכה לסגת מרמת הגולן
• "ישראל חייבת להיערך למציאות שונה לגמרי"
• הפלסטינים: האמריקנים הבינו מה מקור הסכסוך
• להורדת הדו"ח המלא - לחצו כאן  
  

הדו"ח, שפורסם הערב בוושינגטון לאחר שהוגש לנשיא ג'ורג' בוש ולקונגרס, כולל שלוש המלצות עיקריות. הראשונה, שאותה יאהב הנשיא לשמוע, היא נסיגה הדרגתית של החטיבות הלוחמות האמריקניות עד אביב 2008 - והפיכת משימתם של החיילים הנותרים למתן ייעוץ לצבא העיראקי ולאימונו, ולא להשתתפות פעילה בלחימה. מטרה זו בהחלט ניתנת להשגה, אף כי היא משאירה סימן שאלה אחד - מה ייקרה אילו הצבא העיראקי ייכשל במאמציו לספק את צרכיה הביטחוניים של עיראק, או ייבצע הפרות זכויות אדם חמורות.

ההמלצה השנייה היא דרישה בסיסית שהממשלה העיראקית תעשה עבודה טובה יותר - ולא, תאבד את תמיכתה של ארה"ב. קל מאוד להציב דרישה שכזו, אבל בוש יהיה זה שיידרש לקבוע האם תפקודה של הממשלה העיראקית משביע רצון. בנוסף, אין ודאות שדרישה מהממשלה העיראקית להשקיע מאמצים רבים יותר, ולפעול בשקיפות וביעילות רבה יותר - גם אם תלווה באיומים - תעשה רושם על ההנהגה בבגדד. במובן הזה, נראה שוועדת בייקר-המילטון לא השכילה ללמוד את המזרח התיכון.

ההמלצה השלישית היא קריאה לכל מדינות האזור להתאחד כדי לפתור את הסוגייה העיראקית - בכלל זה סוריה, איראן, ערב הסעודית ומצרים, לצד האו"ם והאיחוד האירופי. זה נראה טוב על הנייר - אבל מדוע שהעולם כולו יירצה להתעמק במשבר בעיראק, או לסייע לארה"ב?

הדו"ח הציג את הסכסוך הישראלי-ערבי כסוגייה מרכזית המעסיקה את המזרח התיכון - וקרא לארה"ב להגביר את מאמציה במציאת פתרון דיפלומטי לסכסוך. גם דרישה זו נשמעת טוב מאוד על הנייר - אבל בהתחשב בהנהגת חמאס הפלסטינית הנוכחית, בחוסר יכולתו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס לפעול, ובתוהו-ובוהו השורר בפוליטיקה הפלסטינית, לא נראה שהיא ישימה.

אם כן, זהו דו"ח קלאסי מהסוג שוושינגטון מנפיקה - דו"ח המכיל פשרות בכל נקודה ונקודה, ומציע "משהו קטן" בשביל כל אחד - אך אינו לוקח בחשבון את המצב האמיתי השורר בשטח.

ויתור מפליג על האסטרטגיה 

במסיבת העיתונאים שבה דן בדו"ח, הדגיש מזכיר המדינה לשעבר ג'יימס בייקר כי מה שרצה להשיג היה "דיפלומטיה נוקשה" כלפי איראן וסוריה. עם זאת, קשה לראות כיצד הדבר יושג, בשעה שטהרן ודמשק יודעות שהן יכולות לדחוק את ארה"ב מעיראק, או להציב לה דרישות משל עצמן, מבלי לערוך כל ויתורים.

עמיתו של בייקר, ציר הקונגרס לשעבר, לי המילטון, ציין כי לאיראן יש השפעה רבה יותר בעיראק מאשר כל מדינה אחרת באזור, וכי לא ייתכן כל שיפור במצב בלי התייעצות עימן. עם זאת, הוא שכח לציין כי גם שיתוף פעולה עימן לא ישיג כל התקדמות.

אין ספק שהדו"ח יעורר דיון ציבורי אדיר, וכן מחלוקת. אבל כאשר מנקשים את העשבים השוטים, הנקודה החשובה ביותר תהיה ההמלצה הראשונה, הסגת הכוחות. היא תצדיק שינוי של מדיניות ארה"ב לקראת נסיגה הדרגתית אחת, ושינוי סדר העדיפויות הצבאי - תהליך שכבר החל עוד קודם להגשת הדו"ח.

בסופו של דבר, מספק הדו"ח תמיכה דו-מפלגתית בהמלצה הזאת. אם ישכיל ממשל בוש לטפל בעניינים, יוכל לנטרל את הסוגייה העיראקית, המפלגת באופן כה בסיסי ויצרי את הציבור בארה"ב. הדו"ח לא יביא לשינוי של ממש במדינות ארה"ב, אך הוא יוכל לאפשר לממשל בוש להמשיך את המדיניות הנוכחית, וכן לבצע ויתור מפליג - לטובתו - על האסטרטגיה הקודמת, שביקשה להמשיך לנסות ולנצח במלחמה בעיראק, מבלי לשים קץ לעימות.