מתביישת? אז תסדרי
למה רק כשמגיעים אורחים את מתחילה לסדר ולנקות? האם את פחות חשובה, לך עצמך מגיע לחיות בבית מבולגן? התחילי להתייחס לעצמך כאורחת מספר 1
במשך שנים נעלנו את עצמנו מאחורי הדלתות וסירבנו להכניס אנשים אל ביתנו וחיינו. חששנו שמישהו יגלה את הסוד הקטן והמלוכלך שלנו, ושהבית המבולגן שלנו ייחשף. הרגשנו שאנו היחידות בעולם כולו שחיות כך. ספרי Sink Reflections מוקדש לך, את שסבלת בשתיקה וחשבת שאת היחידה בעולם שחיה ב"ברדא"ק", שמשמעותו תסמונת "בלגן רציני, דחיית אורחים קריטית".
איננו חייבות לחיות עם הבושה המייסרת. יש לך כלים להתמודד עם הבית שלך ועם עצמך. מעולם לא שיערת שמצב הבית שלך הוא הסימפטום לבעיה שלך, ולא הבעיה עצמה. אלפי פעמים אמרת, "אם רק אוכל לנקות את הבית, הכל יהיה בסדר". אבל הדברים לא עובדים כך. אחרי הכל, קראנו כל ספר לעזרה עצמית שיצא לשוק מפני שחיפשנו את הטיפ המיוחד שיושיע אותנו. אין שום טיפ מיוחד לניקוי הבית. פשוט חייבים לעשות את זה. הבעיה היא השאיפה שלנו לשלמות.
כילדות אמרו לנו הורינו: "אם את לא יכולה לעשות משהו כמו שצריך, אל תעשי אותו בכלל". מן המשפט הזה למדנו דברים רבים ובין השאר שניקיון דורש המון זמן. אני לא מכירה הרבה אנשים שיש להם שעות על גבי שעות להקדיש לביתם. לכולנו יש לוחות זמנים עמוסים ואנחנו רק רוצות שבתינו יתנקו באורח פלא מעצמם. כולנו יודעות איך לנקות. אחרי הכל, כולנו שואפות לשלמות. הבעיה הגדולה ביותר שלנו היא איך לעשות משהו כשיש לנו הזדמנות.
במשך שנים ניקינו את הבית לקראת אורחים. זה היה מחזיק מעמד שעות ספורות, מפני שהניקיון היה מתחיל להתפורר סביבנו. ולמה? מפני שלא היו לנו שגרות שיעזרו לתחזק את הניקיון בשוטף. שיגרה איננה דבר נוקשה. בעזרתה אנחנו יכולות להיות אפילו יותר ספונטניות מאשר בעבר, מפני שכעת אנו יכולות לפתוח את הדלתות ולא להסתתר. בעבר, כשהיינו שקועות ב"ברדא"ק", היינו חייבות לקבל הודעה מוקדמת זמן רב מראש לפני שנוכל לארח. ימים ושבועות היו עוברים עד שהיינו משתלטות על הכל, והיינו עובדות במשך כל הלילה שקדם להגעת האורחים. נראינו והרגשנו נורא, מפני שלא טיפלנו בעצמנו.
היא כבר לא צריכה להתכונן במיוחד לאורחים (צילום: index open)
השאיפה: בית מסודר תוך 15 דקות
האם ידעת שלמשפחה שלך ולך מגיע יחס בדיוק כמו לאורחים שלך? הסוד לשמירה על הבית במצב סביר הוא לסדר אחרי עצמך. מדי יום. פעם שאלתי את הפקידה שלי לגבי זה. ניקיתי את הבית בלחץ כהכנה לחג ההודיה, ופחדתי שהכל יתמוטט יום קודם ואצטרך להישאר ערה במשך חצי לילה כדי להתכונן לאורחים. מאחר שאותה פקידה היא אישה מסודרת, שאלתי אותה איך לא להגיע למצב זה. היא צחקה ואמרה: "זה די פשוט, מרלה. כל מה שאת צריכה לעשות זה לסדר אחרי עצמך". באותו רגע נפל לי האסימון. אם הוצאתי משהו, עליי להחזיר אותו למקום. באותו הרגע חשבתי לעצמי: "וואו, מדובר בתגלית". בסופו של דבר, זה אכן פשוט.
חצי מהמאבק על הגעה למצב שבו הבית מוכן לאירוח בכל רגע, מסתיים כאשר את דואגת לפינוי אזורי האסון החביבים עלייך בהם את אוגרת דברים מיותרים. אפילו אם יהיה אבק והרצפה תזדקק לשטיפה, אם דאגת ל"אזורי האסון", ביתך נראה נקי מאחר שהבלגן לא רובץ מול הפרצוף. אנחנו צריכות לשאוף להגיע למצב שבו לא נאפשר לביתנו להגיע למצב שבו נדרשות יותר מ-15 דקות כדי להביא אותו למצב תקין. אנחנו צריכות לשאוף לחיות במצב שבו אם נחליט לערוך מסיבה הערב, נוכל. נפתח את הדלתות לרווחה ונכניס את החברים אל ביתנו ואל חיינו.
זו תחושת שלווה עצומה, לדעת שביתך מוכן ושחדר האמבטיה שלך במצב ייצוגי. אני רוצה עבורך את מה שיש לי, והשלווה הזו הגיעה מכך שיצרתי את השגרות שלי, הרגל אחד בכל פעם.
לעזרה נוספת בהתגברות על הברדא"ק, פנו אל אתר האינטרנט של פלייליידי והצטרפו חינם לקבוצת ההדרכה שלה, ובו תוכלו גם לרכוש את ספרה, Sink Reflections, בהוצאת בנטאם.
הזכויות שמורות למרלה סילי, 2006. פרסום זה מופיע ברשות.
