לשיר היא יודעת

נינט שרה היטב, מלווה בשתי גיטרות, באס, קלידים, תופים ולעיתים צ'לו. העיבודים מקצועניים, אך חסרי דמיון ויצירתיות ונעדרי דקויות. עיבודים שכל תכליתם להוביל ביעילות את השירים לשיאם. ובכך אין ספק שהצטיינו.

"יחפה – ההופעה" מאורגנת היטב מבחינת האיזון של השירים, באופן שהלהיטים נקטפים בדיוק ברגע שיועד להבשלתם. להיט כמו "היא יודעת", שנינט השתתפה בכתיבתו, אכן מרשים בכוח שמקורו אולי בהזדהותה עם המילים. אבל לא הרבה זמן אחר כך מגיע להיט אחר, "האור בחיי" מהסדרה "השיר שלנו", שכולו תבניתיות פשטנית, והיא שרה אותו באותה מסירות. וכך גם ב"כשאתה כאן" וב"יחפה", שהיא שרה בישיבה רק עם קלידים וצ'לו, חבל שלא יחפה באמת.

אבל המעריצים מרוצים, וזה מה שחשוב כנראה. בשלב מסוים, כמחווה הפוכה לסלולריים שצילמו אותה ללא הרף, היא צילמה את הקהל. "נינט, תיראי", צעקו לה נערות מהיציע תוך כדי ההופעה, מסבות את תשומת ליבה לשלט אהבה שציירו לה. היא גמלה להן בהסבת אור הזרקורים ממנה אליהן. ובכלל, נינט היטיבה למיטיביה. למשל, לארז אלגרבלי, זמר אלמוני יחסית, שכתב לה את השיר "טוב למות בעד אהבה". הוא שר איתה את השיר, תוך שהיא מפרגנת לו ברבים.

רגע לפני ההדרן ("היא יודעת") ורשימת התודות הארוכה שבראשה הקדוש ברוך הוא ובסופה המעריצים, נינט מפיקה הדלקת נר שלישי של חנוכה, כולל המעוז צור.

"נינט, אוהבות אותך"! נשמעים קולות. "גם אנחנו", עונות קריאות מאגף אחר. וכך היא ניזונה מתמיכתם ובתמורה נותנת את עצמה, או שאולי להיפך, כי מרוב חיוכים סמיכים כבר קשה לדעת מה קדם למה, אבל מה זה משנה בעצם.