לחשוף את הבלוף הסורי
אסד – בתנאים הנוכחיים השוררים במזה"ת - אינו יכול לתת לישראל ולמערב שום תמורה מהותית תמורת הסדר שלום בגולן. אז למה הוא מתעקש על "מתקפת" השלום שלו? הוא משוכנע שמו"מ יוריד מעליו את הלחץ בעניין משפט חרירי, ויסייע לו גם במאבקים הפנים-סוריים. וישראל? היא צריכה לחשוף את הבלוף הסורי, למשל באמצעות דרישה מדמשק לבצע מחווה הומאניטרית
אין ספק שבשאר אסד רוצה מאוד את הגולן. סביר להניח שהוא היה נותן הרבה כדי להחזיר לסוריה את הנכס שאביו איבד במלחמת ששת הימים כדי לזכות ביוקרה ובמקום של כבוד בפנתיאון ההיסטוריה הסורית. אסד הבן גם מעוניין מאוד להיחלץ מהבידוד המדיני ולחלץ את סוריה ממעמד המדינה המצורעת שיש לה במערב הדמוקרטי והעשיר. אבל יש דבר שחשוב לנשיא הסורי יותר משני עניינים אסטרטגיים אלה והוא שרידות המשטר. הוא יודע היטב שאם ייענה אפילו לחלק מהתביעות שמציגות לו ישראל, ארה"ב ואירופה, נשקף איום של ממש למשטרו וגם לעדה העלאווית-השיעית שהוא מנהיגה. לכן הוא אינו מסוגל לספק את הסחורה אפילו אם יקבל את כל מבוקשו.
הוא אינו מסוגל להינתק מאיראן מפני שהיא מחזיקה מעל ראשו שוט משולש: היא מתחזקת ומסייעת לו להרחיב את זרוע הטילים הבליסטיים המשמש אותו כדי ליצור מאזן אימה מול ישראל וטורקיה; איראן גם שולטת בחיזבאללה המסוגל לסכל בין לילה את כל תקוותיו של אסד לגבי לבנון. מספיק שחיזבאללה, על פי רמז מטהרן, ישנה את מדיניותו ויתמוך בתביעת הרוב הפוליטי בלבנון להינתק כליל מסוריה ולערוך משפט לרוצחי חרירי, כדי שאסד יימצא בצרה צרורה.
בשאר אמנם יכול להגיב בהפסקת העברת הנשק האיראני לחיזבאללה בדרך היבשה אבל לארגון השיעי-לבנוני יש כבר די חימוש כדי שיוכל לעמוד באמברגו סורי תקופה ארוכה, עד שאיראן תמצא דרכים יצירתיות חדשות להעביר אליו סיוע. איראן היא גם התומך האידאולוגי והדתי העיקרי של העדה העלאווית-השיעית בלבנון, שהיא בסיס הכוח העיקרי של אסד.
אם תסיר איראן את תמיכתה מהשיעים הסורים, עשוי הדבר לשמש אות לרוב הסוני ולכורדים בסוריה להרים ראש ולתבוע את השלטון. האיראנים מודעים היטב לתלותו של אסד בהם ולכן הם מאפשרים לו להצהיר על כוונות השלום שלו כלפי ישראל. גם להם יש אינטרס שיפחת הלחץ האמריקני והאירופי על דמשק לחשוף את רוצחי חרירי ולהרפות את אחיזתה של סוריה בלבנון. טהרן יודעת כי יש בידה להטיל וטו על כל מהלך סורי שלא ישא חן בעיניהם כשתגיע השעה לוויתורים מעשיים מצידה של דמשק.
מסיבה זו אסד גם אינו יכול לגרום לחיזבאללה להפסיק כליל את פעילותו נגד ישראל. כל עוד סוריה מספקת לארגון הלבנוני נשק וסיוע אחר, היא מסוגלת להשפיע עליו טקטית. אבל כל עוד הארגון נתמך על ידי איראן ומקבל הוראות מטהרן, אין לסוריה יכולת ממשית להשפיע עליו אסטרטגית לזנוח את פעילותו נגד ישראל.
למעשה, אסד תלוי אסטרטגית בחיזבאללה יותר מאשר ארגון זה תלוי בו. אסד יודע שרק חיזבאללה מסוגל לפתוח חזית שנייה בלבנון נגד ישראל אם זו תתקוף את סוריה. חיזבאללה ופטרוניו האיראנים קיבלו לכך הוכחה במלחמת לבנון האחרונה כאשר חיזבאללה התמודד לבדו, בהצלחה מבחינתו, עם צה"ל. כך שאסד אינו מסוגל לתת לישראל את התמורה בהקשר הלבנוני שהיא דורשת.
לא יכול להפסיק הסיוע למורדים בעיראק
אסד אינו מסוגל לספק את הסחורה לא רק בהקשר הישראלי אלא גם בהקשר האמריקני. הוא יכול היה פיזית וטכנית למלא את דרישת האמריקנים והאירופים ולהפסיק את הזרמת הכסף, הלוחמים והנשק למורדים הסונים בעיראק. אבל הוא אינו עושה זאת מפני שהוא יודע שאם יפסיק להזרים סיוע לסונים בעיראק, אלה יפתחו במערכה נגדו ונגד משטרו בעזרת העדה הסונית בסוריה.
הרוב הסוני, בעיקר האחים המוסלמים, בסוריה, משוועים לסיוע מבחוץ כדי לפעול נגד המשטר העלאווי השיעי בדמשק. עד כה נמנעו המורדים הסונים העיראקים מלפעול נגד המשטר הסורי (כפי, שלמשל, הם פועלים בירדן) מכיוון שאסד מעניק להם קו סיוע וקשר עם תומכיהם מחוץ לעיראק. אם יפסיק אסד את הסיוע, יעשו המורדים הסונים העיראקים יד אחת עם האחים המוסלמים בסוריה ויעמידו את משטרו בסכנה. הם גם יפעילו טרור (אולי בסיוע איראן) כדי לטרפד כל נסיון לשיתוף פעולה כלכלי ישראלי-סורי ונגד כל גילוי של נורמאליזציה במקרה שיחתם הסכם שלום סורי-ישראלי.
יש רק תחום אחד שבו אסד יכול להיענות לתביעות ישראל והמערב מבלי שהדבר יסכן משמעותית את משטרו. הוא יכול להסיר את תמיכתו בחמאס ובג'יהאד האיסלאמי ולגרש את הנהגותיהם המדיניות והפוליטיות מדמשק. הוא, ובעיקר אביו, כבר עשו זאת בעבר לתקופות קצרות מבלי להינזק. הבעיה מבחינתו היא שאם יעשה זאת כתנאי מוקדם לקיום שיחות שלום, כפי שדורשת ישראל, הוא יאבד את קלף המיקוח היחיד שנותר באמתחתו ובשליטתו. הוא גם מסתכן בהחרפת יחסים עם איראן, ששני ארגונים אלה חוסים בצילה ונתמכים על ידה. הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני הוא ארגון חסות איראני בדיוק כמו חיזבאללה.
השורה התחתונה היא שאסד – בתנאים הנוכחיים השוררים במזרח התיכון - אינו יכול לתת לישראל ולמערב שום תמורה מהותית תמורת הסדר שלום בגולן, אפילו אם ירצה לוותר בכל מאודו. מדוע, אם כן הוא מתעקש ומצהיר חדשות לבקרים שהוא מעוניין להיכנס למשא ומתן על שלום עם ישראל בלי תנאים מוקדמים, למרות שהוא יודע היטב מראש שביצוע ההסכם יכשל ויופסק גם אם המשא ומתן יוכתר בהצלחה?
את התשובה לתמיהה זו צריך לחפש בביירות ובדמשק. הסיבות למתקפת השלום של אסד הן טקטיות בעיקרן: הוא מאמין שפתיחת משא ומתן, אפילו עקיף, עם ישראל יוריד מעליו את לחץ דעת הקהל הבין לאומית והאו"ם בעניין משפט חרירי. איש לא ירצה להחריף את היחסים עם סוריה כשהיא בדרכה להפוך מגורם מתסיס ומעורר אלימות במזרח התיכון לגורם משכין שלום בסכסוך הערבי-ישראלי.
הסיבה השנייה למתקפת השלום של אסד היא ויכוח המתנהל כעת בצמרת השלטון הסורי בעקבות מלחמת לבנון השנייה בין ישראל לחיזבאללה. מלחמה זו ותוצאותיה עוררה קבוצה גדולה של 'ניצים' בממשל הסורי לתבוע שגם סוריה – כמו חיזבאללה בלבנון - תפתח במלחמת התשה וגרילה נגד ישראל כדי להחזיר לעצמה את הגולן.
בראש קבוצה זו עומד כנראה גיסו של אסד, ראש המודיעין, אסף שאווקאת המיליטנטי. מול הקבוצה הזו מתייצבת קבוצה מתונה הטוענת כי פתיחת מעשי איבה מול ישראל תיענה בתגובה ישראלית חריפה, עד כדי מלחמה כוללת, שתסכן את שרידות המשטר בסוריה. שהרי המשטר בסוריה, שלו צבא סדיר ומוסדות שלטון, פגיע הרבה יותר לתגובה ישראלית צבאית-אווירית מאשר חיזבאללה.
קבוצה זו הציעה לאסד לנצל את חולשתה היחסית של ישראל ואת חולשת ממשלתה כדי לפתוח עימה במשא ומתן ולקבל את הגולן במחיר מציאה. גורמי הערכה טוענים שאסד פוסח על שני הסעיפים. הוא נוטה יותר לעבר הקבוצה המתונה אולם חושש מהקבוצה המיליטנטית החזקה יותר. לכן החליט לתת הזדמנות למשא ומתן לפני שהוא פונה לאופציה האחרת, הלוחמנית.
דרושה מחווה הומניטארית
עובדה זו מכניסה את ישראל למילכוד. אין לנו עניין להקל את הלחץ על דמשק בעניין חרירי אבל יש לישראל עניין למנוע מסוריה לגלוש למלחמת גרילה וטרור ברמת הגולן. מנקודת ראות פנים- ישראלית יש לממשלת ישראל אינטרס ברור להראות שעשתה הכל כדי להימנע מכניסה למלחמה עם סוריה. זה יהיה חשוב בעיקר אם תיכפה עלינו בסופו של דבר, אולי בעוד שנה שנתיים, מלחמה כזו. לכן זו שעתה של ירושלים להפעיל את כל היצירתיות הדיפלומטית שהיא מסוגלת לגייס.
ברור לגמרי שהסורים אינם מוכנים לנקוט בצעד משמעותי כלשהו שימלא אפילו חלקית את דרישותיה המוקדמות של ישראל. סוריה טוענת שלא תגביל את חיזבאללה ולא תגרש את חמאס עד שהמשא ומתן יתחיל לתת פירות. ניחא, אבל לפני שדוחים כליל את ידה המושטט של סוריה אפשר לבחון את כוונותיה – ולחשוף את הבלוף הסורי - באמצעים פשוטים יותר: אפשר, למשל, לדרוש מסוריה לעשות מחווה הומאניטארית ולאפשר לחוקרים מטעמה של ישראל לחשוף את עצמות נעדרי סולטן יעקוב הקבורים בדמשק.
סוריה (וגם ישראל) יודעת היטב את מיקומם המדויק של קברי הנעדרים. כל אשר עליה לעשות הוא לאפשר למשלחת אירופית לבדוק את הקברים, ואם אכן יאשרו הממצאים את המידע – להעביר את הנספים-הנעדרים לקבר ישראל.
סוריה יכולה גם לעשות מחווה הומאניטרית דומה כלפי משפחתו של אלי כהן המנסה לקבל את שרידי יקירה לקבורה בישראל. המשטר הסורי יודע כי גם הנשיא סאדאת וגם המלך חוסיין עשו, כל אחד בדרכו, מחווות בונות אימון כלפי הציבור בישראל לפני שהחלו הדיבורים על הוויתורים הטריטוריאליים הממשיים מאוד שישראל צריכה לעשות תמורת שלום.
אם סוריה תיענה לדרישות פשוטות אלה לא תוכל ממשלת ישראל, כל ממשלה בישראל, לדחות את הצעתה למשא ומתן. ואם תסרב, הרי ברור יהיה שהצעות דמשק הן צעד טקטי שאין בהן ממש. טענת אולמרט שעליו לדחות על הסף את ההצעה הסורית כדי שלא להביך את הממשל האמריקני היא מוטעית, על גבול המגוחך. טענה כזו היא התערבות ישראלית בוטה בפוליטיקה הפנימית בארה"ב. מה גם שאפשר לשכנע בקלות יחסית אפילו את הממשל הנוכחי בוושינגטון שהסכם שלום אמיתי בין ישראל לסוריה ישרת את מטרותיו האזוריות טוב יותר מכל אמצעי אחר שארה"ב נוקטת בו כעת.
