אריק, מה עשית לנו?
שנה לכניסתו של ראש הממשלה לשעבר לתרדמת הוא מועד מתאים לבדוק את עצמנו, את כולנו. האם נפלנו קורבן לספין החמים של אנשי שרון לפיו "אין בלתו" והאמנו שיש מנהיג אחראי שמנווט את המדינה? כשבודקים במבט קר מה הותיר לנו שרון - עולות שאלות לא פשוטות. וגם: נתניהו לא מפסיק להזהיר מהאיראנים. מישהו מקשיב?
המערכת הפוליטית שקעה השבוע בנוסטלגיה ובגעגועים לתקופה רחוקה-רחוקה. הסיבה: שנה לשבץ הראשון של אריק שרון. פוליטיקאים, מימין ומשמאל, התחרו ביניהם על כמות הסופרלטיבים שביקשו לשפוך על המנהיג שנרדם לפני כשנה והשאיר מאחוריו מדינה המומה ומבולבלת, מדינה חורקת שמערכותיה הממשלתיות החלודות והלא מוכנות התגלו במלוא עליבותן ב-33 ימי המלחמה בלבנון.
אותה קבוצה מצומצמת של אנשים שהיו אחראים לתדמיתו הסבאית ושהפכו את ביטוי ה"אין בלתו" הלא דמוקרטי בעליל למדיניות השלטת, לאג'נדה שעל גבה הרחב אפשר היה להעמיס הכל, לשוטף המוח הלאומי. למה שרון? כי אין בלתו. אין מישהו אחר שיכול לעשות את העבודה. כולם אפסים, אמרו היועצים. חוץ משרון. רק שרון.
בפרספקטיבה של שנה, כאשר המבט לעבר תקופת שלטונו של שרון הופך ביקורתי יותר, מתברר כי ראש הממשלה לשעבר השאיר מאחוריו, לצד תחושת אובדן המנהיגות, הרבה מאוד סימני שאלה. לעתים נדמה כי מדובר בקצת יותר מדי שאלות פתוחות, במיוחד בהתחשב בעובדה כי שרון נחשב למי שהצליח לטעת בציבור הישראלי את ההרגשה החמקמקה והשגויה לפיה מאחורי ההגה יושב אדם שיודע מה הוא עושה, אדם אחראי המסוגל לטפל בבעיות המורכבות של המדינה, אדם שלא יתעלם מהריקבון הפנימי שהתפשט במערכות השלטון בכלל ובצה"ל בפרט.
תקופת שלטונו של ראש הממשלה לשעבר מתחילה להצטייר כתקופה שרחוקה מלהיות התמונה הוורודה שציירו במשך חמש שנים הספין-מאסטרים של שרון,
הטור הקודם
הפור נפל?
אטילה שומפלבי
אנשים חסרי עניין, התלחשויות, ורחשים. כך נראה אתמול מרכז העבודה. עמיר פרץ כבר לא עורר עניין כמו פעם. גם לא עורר אמוציות. ולמרות הכל, מוקדם עוד להספיד את האיש שחי בשביל קמפיינים. אם יריביו לא ישכילו להתאחד סביב מועמד אחד, פרץ עוד עשוי להרוויח מן ההפקר
אלא שבמבט חטוף לעבר המציאות צריך לשאול: איזו עבודה בדיוק עשה שרון? חוץ מלתת לאזרחי המדינה העייפים את התחושה המרדימה והחמימה כי הספינה שטה על מי מנוחות, מבחן התוצאה מוכיח כי שרון הותיר מאחוריו "אדמה חרוכה", כדברי כמה חברי כנסת מהימין והשמאל, שלא נסחפו בפרץ הנוסטלגיה הלאומי. ראש הממשלה היה אמור לדאוג לכך שדברים הרי גורל יעבדו, אלא שבמלחמת לבנון השניה התברר כי הרמטכ"ל ששרון מינה לא ממש הבין את העבודה (יועציו הודו בדיעבד כי מינויו של דן חלוץ היה טעות), הצבא לא היה מוכן למלחמה, העורף תפקד באדיבותם של אלפי אזרחים טובי לב וגאידמק אחד, ומערכות הרווחה קורסות. ובלי קשר למלחמה: מערכת החינוך מרוסקת, טילים נוחתים על ישראל מצפון ומדרום, ואלפי מפוני גוש קטיף עדיין מתגוררים בקרווילות מגוחכות ומחפשים עבודה. וכל זה על קצה הקרחון, שכן יש אינספור נושאים שבעייתיותם טרם נחשפה לעיני כל, נושאים שבחמש שנות שלטונו של אריק שרון לא זכו לטיפול ראוי.
גם המערכת הפוליטית לא נוצצת יותר בגלל שרון. כששלט בליכוד יחד עם יועציו ועם בנו, עמרי, הפכה התנועה הפוליטית הגדולה בישראל למפלגה השנואה בישראל, בעיקר בגלל חברי המרכז שלה והתדמית שהודבקה להם, ובגלל רמתם של חברי הכנסת שנכנסו לפרלמנט בגלל שיקולי תועלת כאלה ואחרים. שרון רצה להתנער מן המפלגה הזאת ומחברי המרכז שלה, האשים אותם בשחיתויות ובנורמות פסולות, אך שכח לציין מי אחראי לכך שהגולם קם על יוצרו, שכח להזכיר מי נתן ידו לדילים, לקומבינות, לחלוקת ג'ובים ותפקידים, ומי פקד עשרות אלפי אנשים שכל קשר בינם ובין פוליטיקה הוא מקרי בהחלט. שרון גם שכח להזכיר מי הוא היוצר של אותו גולם.
שרון הקים את קדימה כדי לברוח מן השחיתויות בליכוד, לברוח מן ההתמודדות עם הלחצים הפוליטיים, אולם אסור לשכוח כי מי שפגע יותר מכל בנורמות הדמוקרטיות היה הוא עצמו. שרון רמס ברגל גסה החלטות דמוקרטיות שקיבלו מוסדות מפלגתו ומתפקדיה, ופיטר שרים וסגני שרים שסירבו לרקוד לפי חלילו. מה שלא היה נוח לשרון, נרמס ונדחק. מי שלא פעל לפי רצון המנהיג, הושלך אל פח הזבל של ההיסטוריה. חברי כנסת ושרים הפכו בימיו של אריק שרון לפיונים, לאצבעות מצביעות שנספרו בספירת המלאי בירכתי מליאת הכנסת.
לכן, שנה אחרי שנפל למשכב, צריך להביט אל עבר תקופת שלטונו של שרון בעיניים מפוכחות וביקורתיות. עם "תחושות" כאלה ואחרות לא ניתן לכתוב את ההיסטוריה. ובינתיים, מה שנותר מתקופת שלטונו של אריק שרון היא אותה "תחושה": תחושה של ביטחון, של מנהיגות, של יציבות. אבל זו היתה רק תחושה. ואפילו מוטעית.
האזהרה של נתניהו
בנימין נתניהו מסתובב בחודשים האחרונים ומשדר פאניקה. האיראנים באים, הוא אומר לכל מי שרוצה לשמוע. הם באים, ואנחנו לא מוכנים. לא מוכנים, וגם לא עושים מספיק כדי להתכונן.
כששומעים את נתניהו, קשה לא להכנס ללחץ. כשהוא מדבר על איראן, התחושה היא שהסכנה מוחשית. אלא שמה שמטריד בדבריו של יו"ר הליכוד, אלה הדברים שבין השורות. ובין השורות מדבר נתניהו על כך שלא הממשלה הזו, ולא הממשלה בראשות אריק שרון, עשו ועושים מספיק כדי להכין את ישראל לקרב נגד הגרעין האיראני.
השיחה האחרונה, אגב, שניהל נתניהו עם שרון לפני השבץ השני, היתה על הגרעין האיראני. גם אז, נתניהו התריע וביקש להגביר את הטיפול בנושא. היום, הוא רומז לאולמרט שהוא יהיה לצידו אם צריך. או במילים אחרות: נתניהו רומז כי עדיף היה לאולמרט למנות אותו לשר אסטרטגי ולא את ליברמן. דבר אחד ברור: לפחות בתחום ההסברה בחו"ל, נתניהו היה עושה עבודה לא רעה.
כדאי לשים לב...
...מאז שנבחרה ליושבת ראש הכנסת, דליה איציק לא נחה לרגע. משפצת, מתקנת, קובעת כללי לבוש, מקימה בתי ספר לדמוקרטיה, מסיירת בעולם ובאופן כללי – מקפידה על ממלכתיות. המון ממלכתיות. לפני חודשים אחדים פורסם בטור זה כי בביקור בארצות הברית, איציק הבהירה באוזני בני שיחה כי היא מאוד רוצה להיות הנשיאה הבאה. באותם ימים, הנשיא משה קצב היה בשיא הסערה, ונדמה היה כי הבחירות לנשיאות הן רק עניין של זמן. לא הרבה זמן. מאז, הרוחות נרגעו מעט, אבל דליה איציק עדיין רוצה להיות נשיאה. גורמים המקורבים ליו"ר הכנסת, אמרו ל-ynet כי היא אכן שוקלת ברצינות להתמודד על התפקיד. בתנאי, כמובן, ששמעון פרס לא יתמודד. "כל זמן שפרס בתמונה", אמרו מקורביה של איציק, "דליה מאחוריו. אבל אם הוא לא יתמודד, זה כבר סיפור אחר"....אביגדור ליברמן לא יודע את נפשו. לפני ימים לא רבים הוא שב מביקור מקצועי בארצות הברית, פגש שם אנשים חשובים ואפילו חשובים מאוד, אלא שנעבעך – העיתונות הישראלית לא ממש התרגשה. מעט מאוד נכתב בארץ על הביקור של השר האסטרטגי בבירה האמריקנית. המציאות הזאת לא נוחה לליברמן. הוא מבין, יותר ויותר, עד כמה הוא טעה כשהוא נכנס לממשלה, ומילכד את עצמו לתוך תפקיד חסר תוכן וחסר משמעות. הבעיה היא, שליברמן טיפס על העץ הגבוה של ה"אחריות הלאומית", העץ שממנו קשה מאוד לרדת. ואם יש משהו שמתסכל את ליברמן, הרי שזו המלכודת לתוכה הוביל את עצמו. לא רק תפקיד חסר תוכן, אלא גם התעלמות תקשורתית, ירידה בסקרים, ומלכודת שממנה קשה לצאת. שכן, כיצד יסביר ליברמן שיציאתו מן הממשלה נובעת גם היא מתוך אחריות לאומית, אם הוא נכנס לתוכה מאותה סיבה בדיוק?!
...קדימה קיבלה בבחירות האחרונות כחמישה מנדטים מן המגזר הרוסי. חודשים אחדים לאחר מכן, סקרי דעת קהל שנערכו גילו כי התמיכה בקדימה באוכלוסיית העולים ירדה אל מתחת למנדט. אלא שראשי מטה העולים בקדימה מדווחים לאחרונה על תופעה מוזרה: פעילי שטח מרכזיים של ישראל ביתנו החלו להביע לאחרונה עניין בקדימה. חלקם, כך טוענים בקדימה, אף התפקדו למפלגה. "מדובר באנשי שטח מהצפון ומהדרום, שקשורים לשלטון המקומי, שעברו אלינו בתקופה האחרונה", אומרים בכירים בקדימה. "זו תופעה מאוד מוזרה, אבל ללא ספק מעניינת".
...בשבוע שעבר החליטה מפלגת העבודה על פריימריס בסוף מאי. לפי שעה, ברור פחות או יותר כי לקו הגמר יגיעו עמיר פרץ, עמי אילון ואהוד ברק, שלפי שעה משדר התמודדות. השבוע פורסם ב-ynet כי תומכיו קיבלו הנחיה מלשכתו של ברק להתחיל לפקוד. לא בהמונים, אבל לפקוד. אלא שבינתיים, פרץ ואנשיו פוקדים. כן בהמונים. רק בימים האחרונים נשלחו יותר מששת אלפים טפסי התפקדות לפעילים ברחבי הארץ. מקורביו של ברק אומרים כי "אסור לנו לזלזל בפרץ הפעם, אבל אפשר לעשות את זה, אפשר לנצח אותו. והפעם, ברק לא יוכל לברוח. הוא יצטרך לעשות חריש עמוק, לעבוד בשקט, לא להתראיין, ולעבור מאדם לאדם שלוש פעמים במשך הקמפיין".
לפנייה לכתב/ת 
שרון. נוסטלגיה פיקטיבית?
צילום: אבי אוחיון, לע"מ
אדמה חרוכה בפוליטיקה?
צילום: איי אף פי
נתניהו. מזהיר
צילום: אלי אלגרט
ליברמן. מסונדל?
צילום: גיל יוחנן
מומלצים
