פרשת מקץ: לחשוב מחוץ לקופסה
פרעה מודע לגודל האתגר ומבין שכדי להציל את הממלכה, צריך לצאת מהפרדיגמה ולשנות את כללי המשחק. הוא ממנה את יוסף כמשנה למלך. ומה יעשה ראש ממשלתנו?
כל ילד מכיר את החידות בהן הכיוון לפיתרון נראה מתבקש - אך זהו מקור הקושי הגדול, שכן צריך דווקא ללכת בכיוון שונה מאוד.
כשמתבוננים בהרכב הממשלה היום, ניתן להבין בהחלט את ההיגיון הקואליציוני שלה: מפלגת העבודה ראויה וזכאית לתיק בכיר, וכך גם ישראל ביתנו. אלא שה"חידה" שבפניה אנו ניצבים היום נראית פחות ופחות שגרתית: איומים מאיראן, לבנון, יו"ש ועזה הופכים את המשימה הפעם לחידה מסוג שונה. האם פרץ כשר ביטחון (ולא אוצר) הוא המענה הנכון כעת הזאת? האם ליברמן כשר-על לענייני איראן הוא המוח היצירתי והנועז כעת הזאת? האם הקמתן של אין-ספור ועדות חקירה, שאף אחד כבר לא מסוגל לעקוב אחריהן, זהו המענה היצירתי, האמיץ הנדרש לשיקום הצבא? הרי הכתובת על הקיר, כל ילד מסוגל לראות אותה. לא נותר לנו אלא לקנא במנהיגותו וחכמתו המופתית של פרעה מלך מצרים, כפי שהיא מתוארת בפרשת השבוע "מקץ".
פרעה בסך-הכל חולם חלום, שאמנם חוזר על עצמו פעמיים - אבל עדיין נשאר חלום. בחלומו הראשון יש שבע פרות יפות-מראה ובריאות-בשר, העולות מהנילוס ורועות להנאתן באחו. אחריהם עולות פרות רעות-מראה ודקות-בשר, העומדות על שפת היאור וטורפות ואוכלות את הפרות היפות והמגודלות. בחלום השני חוזר התסריט על עצמו, הפעם עם שיבולי חיטה. המלך מקיץ מוטרד משני החלומות הללו. מיד בבוקר הוא מכנס את יועציו הבכירים (המכונים חרטומים) ומבקש מהם לפתור את חלומותיו. הם אינם מצליחים. ואז נזכר שר המשקים בנער עברי, עבד וכרגע אסיר, היודע לפתור חלומות. יוסף מוצא מיידית מהכלא, מתגלח ומחליף בגדיו ומובל לפרעה.
לאחר שהוא שומע את החלום, פותר אותו יוסף מיידית. הוא חוזה שיבואו שבע שנות שובע, עם צמיחה מדהימה בחקלאות ובכלכלה. אולם שבע השנים שיבואו אחריהן יהיו שנות רעב קשה, ש"יבלעו" וימחקו את הרושם של השנים השבעות והטובות. יוסף לא מסתפק בפיתרון החלום; הוא מציע תוכנית כלכלית מפורטת כיצד לקדם את שנות הרעה.
פרעה ועבדיו שומעים את כל זה בסיפוק, אך בדאגה עמוקה ביותר. פרעה אמנם רחוק מלהיות שליט במדינה דמוקרטית מתוקנת, וכשליט כל-יכול, הוא מסוגל לערוף את ראשו של אחד משריו או לרומם אותו בין-רגע. אך אם נבחן את האישיות המנהיגותית מעבר לאלפי שנות ציוויליזציה, אנו חשים בדמותו הלא-שגרתית, המרעננת והאמיצה של פרעה: נדרשת מידה רבה של גמישות מחשבתית, אומץ לב ויכולת "לצאת מהקופסה", כדי לקחת את העבד-האסיר, שאף איננו מצרי אלא זר ומנוכר, הבא מתרבות ומדת אחרת וגם בסך-הכל נער צעיר, ולרומם אותו לרמת המשנה למלך, הממונה למעשה על ניהול כל האימפריה. וזאת נדגיש: יוסף הוא ראש האימפריה בפועל. פרעה לא הפך אותו לסתם יועץ ואף לא לשר-על לענייני אסטרטגיה, לא לשר אוצר וגם לא לשר ביטחון.
מלך מצרים מודע לגודל האתגר שניצב בפניו ומבין שצריך לצאת מהפרדיגמה, לשנות את כללי המשחק, אם רוצים להציל את הממלכה ואיתה גם את השושלת שלו. לא נותר אלא לקנא בחשיבה המעמיקה והנועזת של פרעה, ולהציע לראש הממשלה לעיין היטב בפרשת השבוע שלנו.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
