סוף מעשה במחשבה ירוקה
הקמת הרכבת הקלה על פי התכנון הקיים תפגע אנושות במשק המים. בזמן שחיכינו כל כך הרבה, ציפינו לפחות למעט מחשבה
התנהלות רשויות המדינה בכל הנוגע לרכבת הקלה בתל-אביב, היא עוד דוגמא מאלפת לקריסת המערכות הציבוריות בישראל. דומה שאחרי מלחמת לבנון השנייה לא צריך עוד הוכחות לאוזלת היד, להפקרות ולחוסר הכישרון בה מתנהל המגזר הציבורי בישראל, אך אלה לא חדלות מלצוץ.
בכל אשר נפנה, תמיד אנו נדרשים לשלם הרבה כסף, לחכות הרבה מאוד זמן ובסוף גם לקבל שירות גרוע. לצרפתים נדרשו שלוש שנים כדי להעמיד רכבת חשמלית לתפארת בפאריס. לנו בתל-אביב יידרשו 20 שנה, במחיר של פגיעה חמורה באיכות החיים והסביבה.
אחרי שנים של עיכובים, עומדת המדינה לקבל ההחלטה בעניין הרכבת הקלה שתפגע אנושות במשק המים של ישראל. נודע כי הקבוצה המובילה במכרז עושה שימוש בשיטת חפירה שתגרום לשאיבה של עשרות מיליוני קוב מי תהום מאקוויפר החוף.
מומחים רבים גורסים כי להחלטה זו עלולות להיות השלכות חמורות על איכות הסביבה בגוש דן כמו המלחת מי האקוויפר. זאת כיוון ששאיבה של עשרות מליוני קוב של מי תהום תביא לירידה של מפלס המים ממערב לאזורי השאיבה וכתוצאה מכך תכניס את מי הים לאקוויפר החוף ותביא להמלחתו.
בנוסף מתריעים המומחים מהפחתת מי התהום. שאיבה כה מאסיבית תחריף את שאיבת היתר בישובים שממזרח לתל-אביב ותפגע ביכולת השאיבה ברשויות כמו גבעתיים, רמת גן ובני ברק.
בנוסף, עלולים לכפות שינוי במשטר זרימת מי התהום. השאיבה המאסיבית של מי התהום תרחיב את היקף זיהום הקרקעות (ראה מתחם תע"ש), תביא לשינוי משטר הזרימה של מי התהום וכתוצאה מכך עלולים לגרום לפליטת גזים רעילים מעל לפני הקרקע.
ממלא מקום נציב המים, דוד ירוסלביץ', מאשש את החששות הכבדים, לפיהן הליכי המכרז התנהלו מבלי לתת את הדעת לנושא איכות הסביבה בכלל ולנושא מי התהום בפרט. או בלשונו של ממלא מקום הנציב: "הפעם האחרונה שבה ערבו אותנו בפרויקט הייתה לפני פרסום המכרז באמצע 2004. שאלות קשות צריכות להישאל". את זה אומר, להזכירם, נציג המדינה, המומחה מטעמה לנושא משק המים!
כל זה לא כל כך מפתיע, אם לוקחים בחשבון גם את העובדה שאחת החברות בקבוצה המובילה, חברת CCECC, ידועה כאחד המזהמים הסביבתיים הגדולים בעולם. החברה צברה משנת 2000 לא פחות מ-16 הרשעות בנוגע לזיהום סביבתי. היא תפסה את המקום השביעי ברשימת המזהמים הגדולים של הונג- קונג, וזוהי תחרות לא קלה בכלל. במקרה אחר, זיהמה חברת CCECC גם את אגם ויקטוריה, מקור המים המתוקים הגדול והעיקרי של אפריקה, והשלטונות הורו לה להפסיק את הבנייה במדינה.
לא שאנחנו חלילה נגד רכבת קלה. מי כמו הירוקים משווע לפתרונות כגון הרכבת הקלה על-פני מזהמים תחבורתיים עתירי CO2. אנחנו גם מבינים שלכל מהלך יש מחיר מסוים. אבל מה תעזור לנו הרכבת הקלה של מחר, אם מחרתיים ייאלצו ילדינו לשתות מים כבדים? אם כבר חיכינו כל כך הרבה שנים, אם כבר אנחנו משלמים כל כך הרבה כסף, למה אי אפשר לעזאזל להקדים מחשבה לסוף מעשה? ואם אפשר במחילה, אז גם קצת, רק קצת, מחשבה ירוקה.
לפנייה לכתב/ת 
