מכת ברק

דבר אחד אי אפשר שלא לזקוף לזכותנו, כעם וכמדינה: לא איבדנו את חוש ההומור, גם במצב הקשה בו אנו נמצאים. שהרי צריך חוש הומור טוב במיוחד כדי ללהק את אהוד ברק כתקווה הלבנה החדשה לתפקיד שר הביטחון הבא, מי שאמור לשקם את מערכת הביטחון.

על-פי הניסיון - ברק הוא המועמד הקלאסי לתפקיד של מפרק, לא של משקם. אך למרות זאת פוליטיקאים ופרשנים מדברים על כך בשיא הרצינות: אהוד הראשון יחבור לאהוד השני ובא לציון גואל.

אהוד ברק? זה לא הוא שביצע את הנסיגה החד צדדית המבוהלת מדרום לבנון במאי 2000? זה לא הוא שהפקיר את צד"ל והציב במקומו את מחבלי החיזבאללה ממש על גדר המערכת, ללא הסכם וללא הסדרי ביטחון?

תזכורת: ממיקומו החדש, על הגדר, הצליח החיזבאללה בקלות לחטוף את שלושת חיילי צה"ל באוקטובר 2000 - כפי שהצליח בכך ב-2006. ברק בחר אז שלא להגיב, בניגוד להבטחותיו ערב הנסיגה, ובכך פגע אנושות בהרתעה הישראלית.

ברק? זה לא הוא שבמו שתי ידיו השמאליות קלע את ישראל לאינתיפאדה רצחנית בת שנים? זה לא האיש שהביא את התהליך המדיני למבוי סתום בקמפ דיוויד, לשם גרר את קלינטון ואת ערפאת, ללא הכנה רצינית וללא שמץ של הערכה ריאליסטית? זה לא הוא שוויתר שם בשיטת השלוף על הנכסים החשובים ביותר ללא תמורה?

אהוד הראשון? זה לא הוא שבקדנציה הקצרצרה שלו בראשות הממשלה החליף כל שבוע אג'נדה ופורר בתקופה הקצרה ביותר את הקואליציה הגדולה ביותר?

לא היה ראש-ממשלה ושר ביטחון שהחליש את ישראל יותר מאהוד ברק בסדרת טעויות אסטרטגיות שעד היום אנו משלמים את מחירן. הוא עשה זאת במהירות שיא, כברק.

אנו לא זוכרים את זה. אבל לנסראללה, לפלסטינים ולכל מבקשי נפשנו יש זיכרון קצת יותר ארוך. לעומת זאת, אין להם את חוש ההומור שלנו.