לטוס בלי מנוע

במרחק דקה נסיעה מכלא מגידו תמצאו שדה תעופה קטן, שבו כלי טיס רבים ממריאים ונוחתים - וכל זה בלי לשמוע קולות מנועים רועמים. במועדון דאייה מגידו הכל נראה אחרת. "יש הבדל עצום בין טייסים לדואים", מסבירה נטע כנפי, דואה וותיקה במועדון. "מיומנות הטיסה הנדרשת מדואה גבוהה לאין ערוך מטייס מן המניין. אם אתה לא דואה טוב אתה פשוט תשב על הקרקע ולא תישאר באוויר. הדואה צריך לשלוט במטאורולוגיה, גיאוגרפיה, ולהיות בעל סיבולת גבוהה מאוד, מהסיבה שלעיתים הדאייה יכולה לארוך  שש עד שבע שעות בעונה טיסה כה ארוכה דורשת ריכוז ועבודה רצופה שלא כל אחד יכול לעשות באוויר".

איך הופכים לדואים? "הדרישות הגופניות אינן גבוהות", מסבירה כנפי, "ולראיה יש לנו דואים בגילאי 70 פלוס הממשיכים וטסים באין מפריע. בשורה התחתונה, הכל תלוי ביכולת ההטסה שלך: דואה טוב יזהה שינוי בתנאים במהלך הטיסה, בזרמי האוויר, בהתנהגות ציפורים הנוסקות בעזרת זרמי אוויר חם. ואכן אנו מקבלים הרבה טייסים "ממונעים" המגלים מהר מאוד כי התורה כאן שונה לחלוטין, ויש דברים שצריך ללמוד מחדש".

נכנסתי לדאון והתיישבתי בתא הקדמי. כמי שהטיס מטוסים בחייו, נראה לי תא הטייס לוקה בחסר. "זה נכון", מודה כנפי. "ראשית, חסרים לך כל שעוני המנועים, הכוללים טמפרטורות ומד סל"ד. תא הטייס שלנו בנוי ביעילות רבה, כאשר כל מה שאנו זקוקים לו לטיסה הם מדי המהירות, זוית הנסיקה, גובה, ומכשיר הקשר. המכשיר שהוא, ללא ספק, הכי חשוב לדואה, הינו חוט המודבק בקצהו האחד לחופה מבחוץ, כשלאורך כל הטיסה משתמש בו הדואה כאינדיקציה לזרימת האוויר על פני הדאון". כנפי מסבירה, שכדי שיעילות הטיסה תהיה הגבוהה ביותר האפשרית, יש צורך בתיאום בין שלושה הצירים (עלרוד, גלגול וסבסוב). "אם אני דואה והחוט לא בדיוק באמצע, זה אומר שהאוויר על פני הדאון לא זורם באופן אופטימלי ואני מאבדת את יעילות הכנף - משמע את יעילות הטיסה".

החוט כאינדיקציה לכיוון זרימת הרוח (צילום: יהונתן צור)

הדאון יכול להמריא בשלל שיטות שונות, החל ממכונית הגוררת אותו, דרך רוגטקת גומי (כן כן), כבל winch הנמתח ומשגר אותו מעלה ועוד. במגידו משתמשים בשיטת "גרירת מטוס", שבה חרטום הדאון נקשר בעזרת כבל לכלי טייס ממונע, הגורר אותו וממריא עד לשלב הניתוק, בו הם נפרדים כל אחד לדרכו.

"הדאונים כיום הם מכונות מורכבות ומשוכללות הבנויות מחומרים כגון פיברגלס וסיבי פחמן", מסבירה כנפי. "מדובר על הטכנולוגיה הכי מתקדמת מבחינה אווירודינמית שיש למדע להציע. בדאון קווים חלקים לכל אורכו, אין אף בורג או זיז בולט, כאשר בתחרויות, למשל, סוגרים ברמה מילימטרית כל חור וכל דבר המפריע לשלמות האווירודינמית בעזרת סרט מיוחד. אנו גם מגיעים לחישובים מתמטיים ברמות של השפעת יתוש ש"נאסף" על-ידי הדאון וכיצד הוא משפיע על יכולת העילוי של הכלי. בכל מקרה, אנו מאוד מקפידים על ניקיון הדאון, ועושים לו וקס ופוליש לפני שעולים לאוויר".

נגררים אל השמים (צילום: יהונתן צור)

נקשרנו למטוס הגרירה ויצאנו לדרך, חומי הטייס שמר לאורך כל הנסיקה על "מבנה" עם הטייס הגורר עד שהגיע זמן הניתוק. משיכה בידית, והופ אנו חותכים חזק ימינה כדי להתרחק מהמטוס הגורר.

"נו?", שואל חומי, "איך התחושה?" - "מוזרה", עניתי  - וכך חשתי בדיוק: החופה הענקית וצורת הישיבה נותנות תחושה כאילו אתה יושב בחוץ, ומה שהכי מוזר - שקט מאוד. מעבר לשריקת הרוח והמלמולים בקשר אין שום רעש נוסף.