שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    האם תל אביב בוערת?

    מתי הפציצה מצרים את תל אביב? וכיצד עמדו התושבים בעיר העברית הראשונה במתקפת האש מן האוויר? מסע בזמן אל ימי תל אביב המופצצת או מה היה קורה אם רקטות החיזבאללה היו מגיעות לרחובות ת"א?

     

    בשעה ארבע אחר הצהריים ביום שישי ה-14 במאי 1948 נפתח טקס רשמי באחד הבניינים בשדרות רוטשילד בתל אביב. אורכו של אותו טקס מדובר הידוע יותר בכינוי - הכרזת העצמאות, היה כחצי שעה. את טקס החייאתה ההיסטורית של המדינה העברית סיכם רה"מ לעתיד דוד בן גוריון ביומנו במילים הבאות: "בארבע הכרזת העצמאות, בארץ צהלה ושמחה עמוקה - ושוב אני אבל בין השמחים, כביום 29 בנובמבר". ציטוט המאשש אולי את השמועה שנפוצה כי את נאומו בטקס נשא בן גוריון בקצב מהיר במיוחד, מחשש לתחילתה של התקפה ערבית שתקטע את ההכרזה בעודה באיבה.

     

    בדומה לתחזיותיו האחרות של בן גוריון לגבי עתיד המדינה גם ניבויה של התקפה ערבית על תל אביב התממש, אם כי באיחור של מספר שעות מן הנצפה - בשעות המוקדמות של בוקר ה-15 במאי (למחרת ההכרזה) הפציץ חיל האוויר המצרי את תל אביב. מספר שעות לאחר מכן פלשו לתחומי מדינת ישראל צבאותיהן של מדינות ערב - מצרים, ירדן, סוריה, עירק ולבנון, ומלחמת העצמאות החלה. במהלך הימים לאחר מכן בעוד קרבות עזים מתנהלים ברחבי הארץ המשיכו מטוסים מצריים להטיל את מטענם הקטלני על בתי תל אביב.

     


    פינוי פצוע במהלך הפצצה על תל אביב (צילום: פרנק שרשיל, לע"מ)

     

    ב-18 במאי יצא ש. בן אריה, כתב "ידיעות אחרונות", לרחובות העיר העברית על מנת להביא לידיעת הציבור את שגרת החיים בעיר המופצצת. להלן קטעים נבחרים מכתבתו:

     

    העיר באפילה

    "תל אביב מותקפת מהאוויר. קל לתאר לעצמנו מהו הרושם בעולם. דווקא בזמנים כשהדואר לא פועל ושרות הטלגרף צולע, מרחוק 'השד' נראה פי כמה איום ונורא מאשר מקרוב... אבל אליבא דאמת: תל אביב שקטה! תל אביב עובדת! תל אביב, החיים בה מתנהלים כרגיל. על אף האזעקות ועל אף ההפצצות ועל אף הקורבנות ברכוש ובנפש. אך חלילה לנו, לתל אביביים לזלזל בסכנות הכרוכות בהרעשות מן האוויר. כי יש לנו עסק עם אויב בלתי מתורבת, עם אויב שאיננו מתחשב עם העובדה שאין תל אביב מצודה צבאית, אלא עיר פרזות, עיר נמל אזרחי ולא צבאי ולא בסיס...

     

    איך חיה תל אביב בערב ובלילה האיפול? כרגיל. בתי קפה פתוחים ואינם ריקים. בתי הקולנוע פתוחים ואינם ריקים. תנועת האוטובוסים מתנהלת כסדרה. וגם מכוניות וטקסי וגם הולכי רגל. וזוגות צעירים אינם מוותרים על כוס קוקטייל באולמי הריקודים. כי הבחור מהחזית, שנזדמן ליום או יומיים חופש בתל אביב ממהר לבית חברה ומזמין אותה, והיא נענית, ורוקדים. אזעקות? אין דבר. קול הצופר מתערב במנגינת הטנגו? אין זה מפריע.

     

    לא. אין תל אביב קלת דעת כלל וכלל. ואל תחשבו נא, כי יושביה חולמים על ריקודים בלבד. פה ושם מאחורי חלונות מוסווים בגלל האפילה הולמים פטישים ומטרטרים מנועים, ובתי הייצור עובדים במלוא הקיטור. כי תל אביב היא העורף בהא הידיעה. היא העורף והחזית. העורף מתוך חובה והחזית מהכרח... על האזרח לזכור זאת, בל יחכה לקול המפקח: לכבות את האור. האור בזמן האיפול כמוהו כבגידה. כן, ללא כל הגזמה..

     

    ולילדינו היקרים, אל תביטו בטייסי האויב ואל תעמדו על המדרכות. הוא יורה ממכונות יריה כי הוא אינו חס על חייכם. והרי כולכם רוצים להיות לוחמים ולשרת את המולדת וטוב תעשו כשתרדו למקלטים... כולנו בחזית. והמשמעת והאחריות הן הרי היסוד לחיים ציבוריים מאורגנים ובוטחים. הבטחון קודם לכל".

     

    לבלוג "במנהרת הזמן" המלא - לחצו כאן .

     

     


     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "האם תל אביב בוערת?"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    בתים בעיר שניזוקו מן ההפצצות
    צילום: זולטן קלוגר, לע"מ
    אין רחמים, הם יורים גם באוטובוסים
    צילום: פרנק שרשיל, לע"מ
    אחד מנציגי חיל האוויר המצרי - הסוף
    צילום: פרנק שרשיל, לע"מ
    מומלצים