הטובה השכנה בעיניך? רק אם אינה קורבן אלימות

בשבועות האחרונים מסעירה את ראשון-לציון פרשת התנגדותם של דיירי בית משותף, לפתיחת דירת מעבר לצעירות נפגעות אלימות ותקיפה מינית בבניין מגוריהם. כתובתו של הבית ברחוב גלוסקין בעיר נחשפה, מאבק מכוער התנהל בין הדיירים למפעילות הפרויקט, הפגנות בנות אלפי משתתפים שארגנה תנועת בני עקיבא התקיימו מול הבניין, והפרשה תועדה בהרחבה בעיתונות המקומית. ההתנגדות הנחרצת ופרסום מיקום המגורים המיועד סתמו את הגולל על החיים החדשים שקבוצת הנשים הצעירות קיוו לפתוח עם המעבר, אולם חוללו מאבק ששיאו בהפגנה שתיערך מול ביום חמישי הקרוב.

תחילת הפרשה בטענות הדיירים, שגילו כי בביתם יופעל ההוסטל, לפיהן "יש הרבה מסכנים בעולם אבל זאת לא הבעיה שלנו", "ההוסטל יוריד את ערך הדירות בבניין", וגם "מי יודע מי יסתובב עכשיו ברחוב". אלה כתבו לראש העיר מאיר ניצן ובהמשך נפגשו עימו וגוללו בפניו את הסיבות לסירובם לקלוט את הדיירות, כולן

קורבנות התעללות פיזית ונפשית, כולן מנסות לשקם את חייהן. העובדה שהעירייה היא שהחליטה להקצות את דירת המעבר לנשים הצעירות לא שינתה את דעתם.

במקביל, פעילות "איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית", פנו גם הן לראש העיר. "מצאנו לנכון לפנות אלייך באופן מידי כדי לחזק אותך בהחלטתך האמיצה להקצות דירה למען נשים נפגעות תקיפה מינית, אשר תהיה עבורן מקום מוגן ובטוח", הן כתבו לניצן. "מאבקם של השכנים, הקוראים לסילוק הנשים מהבניין, יוצר הרחקה, נידוי והשתקה שלהן ומחזק תפיסות הרואות בהן 'סוטות פתולגיות' המהוות סיכון לחברה. שלילת זכותן לגור בדירת מעבר, ובכך לזכות בחיים עצמאיים ומכבדים, מעבירה מסר שהן צריכות להיענש על היותן קורבנות לפשע נורא שנעשה בהן".

כאמור, מכתב התמיכה לא שינה את התנגדותם של הדיירים, בהם מנהל "האגודה למען העיוור". ביום חמישי הקרוב יפגינו נשות המרכז מול בית האגודה בהרצליה, במחאה על ההתנערות מהדיירות. "אחת מתוך חמש נשים עוברת אונס במהלך חייה. איך ייתכן שבמאה ה-21 החברה עדיין מנדה אישה זו מתוכה?", מתקוממת אירית נחמני, מיוזמות ההפגנה. "אנחנו, פעילות מרכז הסיוע, נעמוד מול מקום עבודתו ונשאל איך ייתכן שפסיכולוג האחראי על שיקום, הוא זה שמנדה נשים שכל אשמתן היא שהן היו קורבנות?".

"איתי לא נאבקים, איתי משוחחים"

"החלטתם שאתם יוצאים למאבק נגדנו כאשר אתם לא מכירים אותנו בכלל. במאומה", כתבה לדיירי הבניין א', אחת הצעירות שהיו אמורות להתגורר בדירת המעבר. "עשיתם זאת רק בשל הגדרה אחת, שלגבי חלק מן הבנות בכלל לא נכונה ולמי שלגביה ההגדרה נכונה, כמוני לדוגמה, אין במה להתבייש. הדרכתי את הילדים שלכם בקייטנה בעיר הזאת. לימדתי אותם כמורה מחליפה. שירתי אתכם בצבא למעלה משנתיים וחצי בתפקיד מסווג ובכיר ועבדתי למענכם לילות כימים, בחגים ובשבתות. התנדבתי בתל השומר שנה שלמה, וכיום אני סטודנטית לתואר ראשון במקצוע מכובד מאוד, שרוב האנשים מזדקקים לו בסיטואציות שונות בחייהם.

"בואו ותכירו אותי, ואל תצאו למה שהגדרתם כ'מאבק'. איתי לא נאבקים, איתי משוחחים, אני כמוכם בדיוק", ממשיכה א'. "אל תקשיבו לעצות אחיתופל, עצות מרושעות של שכן מתוסכל שמוביל את ההכפשה. אתם משפילים אותנו ושלא בצדק גורמים לעוול. זאת צביעות להגיד שאתם לא מוכנים שנהיה השכנים

שלכם. כי אנחנו, אני והבנות האחרות, כבר היינו בחיים שלכם קודם, ונהיה בעתיד. אין לכם מה לפחד מאיתנו. אני מזמינה אתכם, את כל מי שיש לו רגש אנושי, לבוא ולהכיר אותי. עדיין לא מאוחר מדי".

לדברי נחמני, הרואה בפרשה מקרה מבחן ציבורי, "דירת המעבר מעניקה מסגרת הנותנת מענה למכלול צרכים, יכולת השתכרות, קורת גג, הגנה פיזית וכלכלית, טיפול נפשי מעמיק, רכישת כישורי חיים, ניהול תקין של משק בית ועוד. היא אינה מסייעת רק במקרים בודדים, אלא תורמת לשינוי יחסה של החברה לנפגעות תקיפה מינית. חברה הוגנת רואה את עצמה מחויבת להכיר בסבלם של אחרים, לסייע למי שראוי לסיוע ולהגן על זכויותיו".

למרות מספר ניסיונות, לא ניתן היה לקבל את תגובת דיירי הבניין. ואילו מעיריית ראשון-לציון נמסר כי "העירייה עושה מאמץ ניכר כדי להגיע לתוצאה מקווה בימים אלה, שמשמעותה מציאת פיתרון לבנות. הפעם, בתיאום עם משרד הרווחה ננסה למצוא פיתרון משולב עם השכנים, וזאת כדי למנוע מצב בלתי אפשרי של העברתן ממצב מלחמה אחד למצב מלחמה שני".  

• משמרת מחאה, חמישי 25.1 מ-8:30, חובות הלבבות 11, הרצליה