שתף קטע נבחר
 

בעקבות הזמן האבוד

יואב בֶּן דֹּב, מומחה לְמֶכָנִיקַת קְוַנְטִים וְדוֹקְטוֹר לפִילוֹסוֹפְיָה של המדע, מסביר כמה תפיסות לגבי המסע בזמן - מההיסטוריה הרחוקה ועד ימינו

מה הייתם חושבים אם היו אומרים לכם שהזמן הוא בסך הכל צִנְצֶנֶת רִיבָּה? ולא סתם צנצנת רִיבָּה, אלא רִיבַּת תַּפּוּזִים משובחת? ולא זו בלבד, אלא שכל האירועים המתרחשים בחיינו - בֶּעָבָר, בַּהוֹוֶה, וּבֶעָתִיד - כל האירועים כולם, צפים זה לצד זה באותה צנצנת ממש כאילו היו חתיכות מתוקות של פרי וקליפות? קצת קשה לדמיין זאת, אך אחת הגישות בהבנת מושג הזמן נקראת "הזמן הקפוא", והיא טוענת בדיוק כך. נפילת השן הראשונה, הטיול לְאַרְצוֹת הַבְּרִית, המריבה עם אחותנו - כולם נמצאים קפואים בו זמנית באותה הצנצנת, ורק החשיבה שלנו, כבני אדם, גורמת לנו להאמין שהזמן נע כל העת בכיוון אחד – לעבר העָתִיד.

 

"הנה, תראי אמא", מושיט גִּלְעָד לאמו דף לָבָן בשמחה, "ציירתי את יציאת מִצְרַיִם!". "יציאת מִצְרַיִם?", שאלה האם בְּסַפְקָנוּת, "אבל איפה הים?". "הוא בדיוק נֶחְצָה לִשְׁנַייִם", מסביר הבן. "ואיפה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל?", מַקְשָׁה הָאֵם. "אה, הם כבר עברו", עונה הבן בשמחה, "רגע אחד", מִתְחַכֶּמֶת האם, "והיכן הַמִּצְרִים?". "הם עוד לא הגיעו!" פורץ הבן בצחוק ניצחון וחוטף את הציור.

 

כך, בעצם, אנו רגילים לחשוב על רגע הַהוֹוֶה: דף לבן וריק. היכן אירועי העָבָר? הם כבר התרחשו. היכן אירועי העָתִיד? הם עדיין לא הגיעו. ומה יש לנו כרגע? בִּשְׁנִיָּה זו ממש? היכן ההוֹוֶה המדויק? האם ניתן לִשְׁלוף וּלְבוֹדֵד אותו מֵרֶצֶף הַזְּמַן? כאן, בעצם, הִסְתַּבַּכְנוּ... כיוון ששאלת טִבְעוֹ של הזמן היא, מעל לכל, שאלה פִילוֹסוֹפִית.

 

מסע בזמן

רעיון המסע בזמן מְרַתֵּק את בני האדם לאורך כל הַהִיסְטוֹרְיָה הָאֱנוֹשִׁית. אינספור סיפורים וסרטים נרקמו סביבו – מסדרת טלוויזיה כמו "מִנְהֶרֶת הַזְּמַן" וסרטים כמו "בחזרה לעָתִיד" ועד לספרים כמו "מַדְרִיךְ הַטְּרֶמְפִּיסְט לַגָּלַקְסְיָה" של דָגְלַס אַדַמְּס.

 

אולם, מעניין לגלות שלמעשה, מִשְּׁנוֹת הַשְּׁמוֹנִים וְאֵילָךְ החלו להתייחס לרעיון המסע בזמן באופן קצת שונה. אם עד אותה תקופה היה מקובל לְהָנִיחַ שהמסע בזמן יתרחש לאורך ציר זמן אחד – כאשר התנועה היא קדימה או אחורה – (לעָתִיד או לעָבָר) - הרי שמאמצע שְׁנוֹת הַשְּׁמוֹנִים, בעקבות תֵּיאוֹרְיָה פִיסִיקָלִית שנקראת "תּוֹרַת הַקְּוַנְטִים", החלו לחשוב על רעיון הָעוֹלָמוֹת הַמְּרובִּים – כלומר, להשתעשע במחשבה שהעולם שסביבנו הוא רק אחד מֵאֵינְסְפוֹר עוֹלָמוֹת שנפרדים זה מזה כל העת. רעיון זה בא לידי ביטוי בספרים, כמו גם בסרטים. בסרט "דְּלָתוֹת מִסְתּוֹבְבוֹת" (1998), למשל, הַדְּמוּת הָרָאשִׁית חַיָּה בשני צִירֵי עֲלִילָה מקבילים.

 

אבל, מה קרה בזמן הזה למושגים כמו "מכונת זמן"? ובכן, תחשבו על זה. מתי בפעם האחרונה נתקלתם בצמד המילים הזה – "מכונת זמן"? אתם לא זוכרים? ובכן, יואב בֶּן דֹּב, מומחה לְמֶכָנִיקַת קְוַנְטִים וְדוֹקְטוֹר לפִילוֹסוֹפְיָה של המדע, מסכים איתנו, ואומר כי הַמּונָּח "מכונת זמן" באמת היה בשימוש בתקופות מוקדמות יותר.

 

אבל, עם הזמן הלך ותפס את מקומה של המכונה המגושמת בעלת הכפתורים והעשן, הרעיון של "מסע בזמן", שמתבטא בסרטים באמצעות אֶפֶקְטִים וִיזוּאָלִיִּים כְּמוֹ חורֵי תּוֹלַעַת מִסְתַּחְרְרִים, הבולעים אותך כמו בסדרה "גולשים בזמן" או סוגים של מסע בזיכרון – סרטים שלא ממש עוסקים בפרטים הַמֶּכָנִיִּים וְהַטֶּכְנִיִּים של המסע הזמן. "כנראה שבעקבות מֶכָנִיקַת הַקְּוַנְטִים – המכונה נעלמה", מציין בֶּן דֹּב.

 

אם אתה כבר מזכיר את "מֶכָנִיקַת הַקְּוַנְטִים"… מה זה, בעצם?

"ובכן, כל הַתֵּאוֹרְיוֹת הַפִיסִיקָלִיּוֹת ששלטו במדע בתחילת המאה העשרים, התגלו כְּבִלְתִּי מְסַפְּקוֹת, ובמקומן הִתְקַבְּלָה בַּפִיסִיקָה תורה חדשה שנקראת 'תּוֹרַת הַקְּוַנְטִים'. תּוֹרַת הַקְּוַנְטִים מתארת בדיוק מדהים את הַתּוֹפָעוֹת הַפִיסִיקָלִיּוֹת, אבל כששואלים מהי המציאות שהיא מתארת, מתברר שהתשובות הַמַּדָּעִיּוֹת הישנות כבר לא ממש מתאימות.

 

למשל, כשמדברים על אֶלֶקְטְרוֹן (חֶלְקִיק יסוד של הטבע), מתברר שתּוֹרַת הַקְּוַנְטִים מתארת אותו בשתי דרכים שונות ומנוגדות. לפעמים האֶלֶקְטְרוֹן מתנהג כחלקיק קטן המרוכז כולו בנקודה אחת, ולפעמים הוא מתנהג כמו גל 'המרוח' על פני כמה מקומות במרחב, ובמילים אחרות: לפעמים הוא יכול להימצא ביותר ממקום אחד בו זמנית! זאת ועוד, השאלה איזה משני התיאורים האלה הוא התיאור הנכון, תלויה בסוג הניסוי אותו אנו עורכים".

 

כיצד תורת הַקְּוַנְטִים קשורה לרעיון המסע בזמן?

"במסגרת פרשנות מסוימת שניתנת לאחת מ'מוּזָרֻיּוֹת' תיאורית הַקְּוַנְטִים, בחן פִיסִיקַאי בשם דָּוִיד דוֹיְטְשׁ את האפשרות של בניית 'מכונת זמן', שתאפשר מסע אל העָבָר. בדרך כלל, מסע כזה נחשב בלתי אפשרי, משום שהוא מוליך למה שידוע כ'פָּרָדוֹקְס הַסַּבָּא' - נניח שמישהו בונה מכונת זמן, חוזר אל העָבָר והורג את מי שהיה עָתִיד להיות סבו. אם הסבא מת, הנכד לא נולד, ואז מי הרג את הסבא, נכון?

 

"דוֹיְטְשׁ טוען שמסע כזה דווקא יכול להיות אפשרי, בזכות רעיון 'העולמות הַמְּרובִּים' הנובע מתּוֹרַת הַקְּוַנְטִים. נניח שהעולם שבו הסבא נולד מתפצל לשני עולמות - עולם א' ועולם ב'. בעולם א' הסבא חי עד 120 שנה ובמהלך חייו נולד לסבא בן וגם נכד. הנכד בונה מכונת זמן וחוזר אל העָבָר, אך לא אל העולם המקורי שבו הסבא ממשיך את חייו (עולם א'), אלא אל העולם האחר שהתפצל ממנו (עולם ב'). בעולם ב' הנכד הורג את הסבא, אולם בכך הוא איננו מונע את לידתו שלו עצמו בעולם א'.

"במילים אחרות, המסע בזמן מתאפשר אם הנכד איננו חוזר בדיוק אל העָבָר של העולם שממנו יצא, אלא לעולם מקביל, שהתפצל מהעולם שלו בנקודת הזמן שאליה הוא מגיע במסעו".

 

תחשבו על זה. אולי, בעצם, קיים מישהו שדומה לכם בדיוק, בעולם אחר כלשהו? ובינתיים, כדאי לדעת שבשנת 2005 הציעו חוקרים אָמֶרִיקָאִיִּים וְאוֹסְטְרִיִּים תיאוריה חדשה, שטוענת כי גם אם נוכל לחזור לאחור, לא נוכל לשנות את חיינו בהוֹוֶה. החוקרים מאמינים שנוכל לצפות באירועים שהתרחשו בעָבָר, אך לא לשנות אותם. התיאוריה הזו מתבססת אף היא על מֶכָנִיקַת הַקְּוַנְטִים. אז, בְּמַה אתם בוחרים להאמין?

 

בכתבה הבאה: מסע בזמן בקולנוע, בטלוויזיה ובספרות.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים