העולם נפלא, חוץ ממה שלא
מה באמת עשו לנו הגלובליזציה והאינטרנט? כיצד מפצים השווקים על טעויות של מדינאים? לאן צועדת כלכלת העולם? מסקנות ולקחים מהפורום הכלכלי העולמי
דאבוס, ודאבוס לבדה, היא ההגשמה האנושית של מושג הגלובליזציה. כינוסים אחרים ניסו לחקות אותה, להתחרות בה, ללעוג לה - לשווא; דאבוס גברה על כולם. רק כאן בשוויץ, ב"פורום הכלכלי העולמי", בתוך כל הברדק של התרוצצויות בין דיונים לבין פגישות לבין ארוחות (שגם בהן מתקיימים דיונים - חבל לבזבז דקה), ניתן לחוש את הדופק של העולם, את רוחו. איש דאבוס, איש העולם.
ב-2007 איש דאבוס מאוד מרוצה מעצמו. המתכנסים מתחרים זה בזה בתיאורי העתיד הנפלא הצפוי השנה לאנושות: תהיה צמיחה טובה ומאוזנת בסין, האטה מבריאה באמריקה, התאוששות באפריקה, התייצבות בנפט, העמקה נוספת של שוקי ההון, הכסף ימשיך להיות זול, הסיכונים ימשיכו להיות מוחבאים מתחת לשטיח, והצרכן ימשיך לקנות ולקנות ולקנות - במיוחד כשכולם מספרים לו שבעידן האינטרנט הוא המלך (אמירה שחוקה, שכמותה שמעתי כבר לפני שבע שנים ).
היש עננים בשמי התכלת? יש כמה. בדיונים הכלכליים בפתיחתו ובסיומו של הכינוס מנו המשתתפים את הסיכונים, אך לא ייחסו להם משקל מיוחד. כולנו יודעים
מיודענו פרופ' יעקב פרנקל, שבזכות תחזיותיו הכלכליות הקולעות קנה לעצמו מוניטין רב בדאבוס, רואה את התמונה אחרת לגמרי. השווקים המתוחכמים והמקיפים, אמר לי פרנקל, מאפשרים לכלכלת העולם לצמוח למרות כל השגיאות והטעויות של המדינאים. המכשירים הפיננסיים החדשניים ממתנים ומחלישים את עוצמתן של תופעות, שבעבר היו עלולות לגרום למשברים קשים. "השווקים החזקים", אומר פרופ' פרנקל, כיום סגן יו"ר התאגיד הפיננסי הענק איי-אי-ג'י, "מעניקים לעולם הריאלי סוג של הגנה חדשה מפני מעידות במדיניות כלכלית, שהיו עולות לנו ביוקר רב בעבר. הם לוקחים את הסיכונים כסחורה, אורזים אותם, מוכרים וקונים, ובכך מנטרלים חלק מהשפעותיהם קצרות הטווח". גם פרנקל, כמו הנבחרת המכובדת של פרופסורים לכלכלה ולפיננסים שהרצו בדאבוס, מחזיק בדעה ש-2007 תהיה טובה לפחות כמו 2006. ואחר-כך? אחר-כך יעלו לסדר היום נושאים אחרים, ובראשם: החלוקה-מחדש של העושר העולמי לטובת סין, הודו ושווקים מתעוררים אחרים.
החיסכון של סין, האשראי של אמריקה
הסטת מרכז הכובד של הכלכלה מהמעצמות המערביות הישנות למעצמות-שבדרך באסיה - אמר לי פרופ' לארי סאמרס, לשעבר שר האוצר האמריקני ונשיאה של אוניברסיטת הרווארד - היא ללא ספק האירוע הגלובלי החשוב ביותר של המאה ה-21, "זהה בחשיבותו למהפכה התעשייתית של המאה ה-19". הסתכל על הדברים שעל שולחן העבודה שלך, אמר סאמרס - כמה מהם כבר מיוצרים בסין? רובם. סין והודו מהוות כיום 40% מאוכלוסיית העולם - ומייצרות (עדיין) רק 6% עד 10% מתפוקת העולם. בעוד תריסר שנים עשוי חלקן בתוצר העולמי להכפיל את עצמו. ההודים חשים על הסוס: שלא כסין, מדובר במדינה דמוקרטית, מדינה עם מערכת חוקים כלכליים ומסחריים מתפקדת, וגם מדינה שנעשית משנה לשנה צעירה יותר - בשעה שסין מזדקנת, ומזדקנת מהר. שיעורי החיסכון וההשקעה במדינות אלו, במיוחד בסין, פנטסטיים: מחצית מהכנסתה של המשפחה הסינית הממוצעת הולך לחסכון. משפחה אמריקנית ממוצעת לא רק שאינה חוסכת מאומה, היא שוקעת בהתמדה בחובות וממנת את רמת חייה באשראי.
הנציגים הסיניים הרשמיים בדאבוס הציגו תמונה חיובית מאוד של המצב הכלכלי בארצם: אינפלציה נמוכה, עודף שנתי של 200 מיליארד דולר לפחות במאזן התשלומים, עתודות מטבע חוץ שעברו את סף אלף-מיליארד הדולר, ותקציב ממשלתי מאוזן מבעבר. הם שולפים נתונים המעידים, לדעתם, על ירידה דרמטית בתחולת העוני ועל התחזקות מעמד הביניים. המטבע הסיני, הם מבשרים, ישתחרר בהדרגה מכבלי הפיקוח הממשלתי ויורשה להתחזק. עם זאת, בשיחה עם סגן נשיא הבנק המרכזי הסיני, הופתעתי מדברי ההסתייגות החדים שלו מתיאורה של סין כמעצמת-על חדשה. "אנחנו מאוד רחוקים מלהיות מעצמה וגם אין לנו כוונה כזאת", הוא אומר. "מעסיקות אותנו בעיות פנים, לא בעיות חוץ. התעשייה שלנו לא מקורית ולא יצירתית. שוקי ההון שלנו בחיתוליהם. לא פתרנו את המחסור בחומרי הגלם, ואנחנו חשופים יותר ממדינות רבות לתנודות במחירי האנרגיה".
הנושא שהנציג הסיני הרשמי נמנע מלנגוע בו, הוא הדמוקרטיה. במסדרונות המחוממים-מדי של מרכז הקונגרסים בדאבוס, ערכתי סבב בין מנכ"לים של תאגידים בינלאומיים ידועים והצקתי להם בשאלה: האם אתם לוקחים בחשבון את האפשרות של קריסה רועמת של הקומוניזם בסין? האם אתה מודעים לתסיסה הגוברת ברחוב, בפרבר ובכפר כנגד פעילי המפלגה המושחתים והמתעשרים מהקומוניזם הקפיטליסטי? התשובה: עזוב אותנו, זה תרחיש אימים. אנחנו לא חושבים עליו.
גלובליזציה - כבר לא מילה גסה
לא במקרה נעלמו כליל מרחובותיה של דאבוס המפגינים נגד הגלובליזציה. בסיכום העשור הראשון לחיבור העולם לגוף גלובלי אחד, אפשר כבר למנות את המרוויחים והמפסידים. והמרוויחים הגדולים הם ללא ספק תושבי המדינות העניות, המתפתחות, החלשות. אלה קטפו את רוב היתרונות של הגלובליזציה, שאפשרה לצמוח, להתרחב, לכבוש שווקים, לתת תעסוקה בשכר עולה למאות מיליוני הצעירים המצטרפים לכוח העבודה. רק אל תעצרו לנו את הגלובליזציה, ביקשו-התחננו נשיאים וראשי ממשלות של ברזיל, פקיסטן, וייטנאם, מלזיה ועוד מדינות עולם שלישי שהגיעו לדאבוס. לראשונה הושמעו דברי שבח גם מפי שליחים של תנועות חברתיות, בזכות הגלובליזציה. לא, היא לא גורמת לעוני או מעמיקה את הקיטוב העולמי - היא מצמצמת אותם. חשבתי שאוזניי מטעות אותי כשנשים בריטיות עם להט בעיניים קמו בזו אחר זו והפליגו בשבחיה.
ומה עם נפגעיה? מחקרים שהוצגו בדאבוס סיפקו את התשובה: נדידת התעסוקה לארצות מתפתחות פגעה בעיקר במעמד הביניים הנמוך במערב ובדרום אמריקה; לא בעניים וכמובן לא בעשירים. מעמד הביניים הזה מתחיל לשדר אותות מצוקה. אמרה לאורה טייסון, לשעבר יועצת כלכלית לנשיא קלינטון: אני שומעת את הקולות העולים מציבור השכירים האמריקני והאירופי, ואני מבינה לרוחם. זה כשבע שנים לא עלה השכר הריאלי החציוני בארצות-הברית אפילו לא באחוז אחד, על אף העלייה החדה בפריון העבודה והייצור. חלקה של העבודה בהכנסה הלאומית בכל מדינות המערב הגדולות ירד לשפל. זה לא יימשך עוד זמן רב; 75% מאזרחי אמריקה מוכנים כיום לוותר על הצמיחה, ובלבד שיישמרו להם הג'ובים היותר-בטוחים והיותר-מכניסים.
התסיסה של מעמד הביניים הפגוע והמתכווץ איננה, מתברר, רק תופעה ישראלית. והיא מדאיגה מאוד, כשמדובר במסד של הדמוקרטיה הליברלית. כשהוא מתערער, הדמוקרטיה בסכנה. השכיר הממוצע (והחוסך הממוצע) מתקשים גם להבין על מה מדברים בדיוני דאבוס כשמדגישים שם, חזור והדגש, את המגמה השלישית הגורפת - "התזוזה של הכוח מהגדולים לקטנים". האינטרנט ואמצעי התקשורת החדשים אמורים היו להעצים את המשתמש הקטן, את הצרכן הקטן, את היזם הקטן, את העובד הקטן, את הספק הקטן, את הגולש הקטן - ולהחליש את תאגידי הענק, את מוסדות-העל הלאומיים, את שליטי המידע, הפיקוח והכסף. ב"משוואת העוצמה החדשה" - ביטוי שחזר על עצמו בדאבוס - היחיד וקהילתו הם הקובעים מה נעשה בציוויליזציה האנושית. ספקי המידע, שישבו בעבר על ברז האינפורמציה, נאלצו לפתוח אותם לזרימה חופשית. "השפעת המנכ"לים נחלשת; ההשפעה של לקוחות, משקיעים ובעלי כישרונות מתחזקת", סיכם את המגמה החדשה היו"ר של קוקה-קולה.
הרחיק לכת בנושא דווקא רופרט מורדוך, בעליו של תאגיד התקשורת הגדול "ניוז קורפוריישן". הוא מזהה מגמה ברורה של עלייה חדה ברשתות התקשורת ה"חברתיות" באינטרנט (הוא אף קנה אחת מהן, "מייספייס", ומנסה להחדירה לסין) ובהשפעתן על עיצוב דעת הקהל - רואה
שרת החוץ ציפי לבני שפכה אף היא מים צוננים על ההתלהבות מהתופעה של "קולות הקהילה" - תופעה שמדינאי אירופה הפכו למילת מפתח הכי שחוקה בהופעותיהם בדאבוס. לא מספיק להקשיב להמולה הבוקעת מהאינטרנט, אמרה השרה בתמצית, לעתים קרובות צריך להתעמת איתה. אינטרנט הוא גם מקום להפצת דעות קיצוניות, טרוריסטיות, קנאיות. מובילי דעת הקהל אינם יכולים לצאת ידי חובה רק כשהם מקשיבים; הם חייבים גם להתנגד למה שראוי להתנגדות, ולהסביר בפירוט את עמדותיהם. התרשמתי שדברי לבני לא נפלו על קרקע פורייה בדאבוס. הם נגדו את הנרטיב המרכזי בכינוס: הרשת זה טוב, וכל דבר אחר - רע.
לפנייה לכתב/ת 
