שינקין פינת חווארה: סופשבוע של תערוכות מחאה
האמן הפלסטיני חאלד ג'ראר תלה את תערוכת הביכורים שלו על גבי גדרות מחסום חווארה, קולקטיב "אקטיבסטילס" תלה ברחבי תל-אביב תצלומי סקוואטים - וארגון "לתת" הציע לאנשי עסקים יצירות שנתרמו בידי אמנים ידועים. שלוש תערוכות, שלוש מחאות
יום שבת, השעה 12:00 בצהרים. חאלד ג'ראר (31), יוצר פלסטיני המתגורר ברמאללה, מגיע למחסום חווארה, דרומית לשכם, כשבמכוניתו מונחת תערוכת הביכורים שלו. תערוכת הצילומים, המהווה חלק מקמפיין "30 יום נגד מחסומים" של הארגון הפלסטיני "חסם" (HASM), נתלתה למשך שלוש שעות על גדר מחסום חווארה. כ-200 מבקרים, בהם פעילים ישראלים וזרים, וגם חיילים ופלסטינים רבים שעשו את דרכם אל שכם או החוצה ממנה, צפו בה.
מצלמתו של ג'ראר תיעדה את המציאות הבלתי אפשרית בה חיים הפלסטינים במחסומים ומעבר להם. "זוהי ההתנגדות הלא אלימה שלי", הוא מדגיש. "אני רוצה להמחיש את הטרגדיה של העם שלי דרך האמנות". לדבריו, פלסטינים רבים שחלפו במקום והביטו בתמונות הביעו בהן עניין, אך גם ייאוש. "חלקם הטיחו בי שמקומן בתל-אביב, ולא בחווארה. 'אנחנו מכירים את המציאות', הם אומרים לי, אך התשובה שלי היא שזוהי רק תחילתו של מסע. התמונות שלי ינדדו גם לתל-אביב ומשם - לכל העולם".
נטע גולן, פעילת שמאל ותיקה ואחת מהאורחות בתערוכה, מספרת כי צילומיהם של הפלסטינים במחסום, ביניהם נשים וזקנים, עוררו תגובות נסערות. עובר אורח הצביע על אחת התמונות ואמר לחייל ששהה באזור, "אתה רואה מה אתם עושים
לנו?". "החייל ענה לו 'אבל אני לא נמצא בתמונות האלה' ועזב", מוסיפה גולן. "בתקרית אחרת הטיחה קשישה פלסטינית במבקרים: 'אתם באים לפה, מסתכלים עלינו, מצלמים אותנו ואחר-כך הולכים', בזעם עצום".
כ-10,000 פלסטינים עוברים במחסום חווארה מדי יום. מוחמד דוויקאת, ממארגני הקמפיין נגד המחסומים, מסביר כי הבחירה בחווארה מכוונת. "שכם היא המכלאה העירונית הגדולה ביותר בגדה המערבית", הוא מתקומם. "משנת 2002 אפשר לבוא בשעריה רק ברגל, דרך שישה מחסומים המקיפים אותה. לצאת ממנה - כמעט בלתי אפשרי. תושבי העיר, גברים מגיל 16 עד 45, אינם יכולים לצאת אלא באמצעות אישורים מיוחדים, המושגים מחוץ לעיר".
ג'ראר, מעצב גרפי במקצועו, מגדיר עצמו כצלם חובב. הוא נולד בג'נין, אך מתגורר כיום ברמאללה. בשיחה איתו, לאחר פירוק התערוכה, הוא נשמע מרוצה. "לא רציתי להיות פוליטי", הוא כמעט מתנצל. "מרבית הצילומים שלי מתעדים טבע, חיות ונופים". למרות זאת, ברגע שהחליט להציג את עבודותיו התעורר בו היצר הפוליטי. "החלטתי גם לנסות ולהועיל לעם שלי", הוא משחזר ומספר איך בשעה שלוש, לאחר שהוריד את עבודותיו מהגדר, עצרו אותו שני חיילים במחסום.
"החלטתי גם לנסות ולהועיל לעם שלי". מתוך התערוכה (צילום: איי.אף.פי)
ובינתיים, ברחובות תל-אביב
"כמיליארד סקוואטרים חיים כיום ברחבי העולם, ועד שנת 2050 אחד מכל שלושה אנשים יהיה סקוואטר", מעריך העיתונאי האמריקני רוברט נואירת', המתחזק בלוג המוקדש לתופעה. בין אם מדובר באומדנים מציאותיים ובין אם לאו, הרי שבישראל הסקוואטר הממוצע נתקל בקשיים לא מעטים, שחלקם תועדו בתערוכה חדשה שנתלתה בסוף השבוע במספר אתרים ברחבי תל-אביב.
קולקטיב הצלמים "אקטיבסטילס" (activestills) תיעד את הגרסה הישראלית של תופעת הסקאווטינג, כלומר השתלטות של פעילים חברתיים, צעירים אנרכיסטים או סתם חסרי בית בעלי מודעות, על מבנים נטושים, והפיכתם לבתי מגורים שפעמים רבות משרתים את הקהילה. תחת הכותרת "בית ללא אנשים לאנשים ללא בית" (סיסמאת הסקוואטרים ברחבי העולם), נתלתה התערוכה על שלושה בניינים נטושים בתל-אביב, שבעבר שימשו כמקום מגורים ופונו מדייריהם. חלק אחר של התערוכה נתלה בסמוך לסקוואט ברחוב בן עטר בשכונת פלורנטין בעיר, הפועל כשנתיים.
הצילומים בתערוכה מתעדים את הנסיון להפוך בניין נטוש ברחוב שינקין 60 למרכז חברתי ולמקום מגורים. בתחילת חודש דצמבר האחרון, לאחר יותר מעשר שנות עזובה ושיממון, נכנסה קבוצת אקטיביסטים לבניין, בין היתר כדי להופכו למרכז קהילתי. בהמשך הצטרפו אליהם גם שני פליטים מחבל דרפור שבסודן ומשפחה
חד-הורית, שיחד איתם שיפצו את המקום. הסקוואט השינקינאי פעל כחודש וחצי עד שב-14 בינואר פרצו למקום שוטרי יס"מ והפסיקו את החגיגה. הדיירים פונו מן המבנה והושלכו, על חפציהם, לרחוב.
"התערוכה מתעדת את ההיסטוריה של הסקווט בשינקין 60", מסבירה קרן מנור, אחת מיוזמות התערוכה. "החל מהרגע שהדיירים נכנסו לבניין, ניקו אותו, החלו ליזום בו פעילויות ועד לרגע שבו פונו". מטרת התערוכה לדבריה, היא "להעביר את המסר שסקוואטינג משרת את הקהילה: יש בתל-אביב עשרות, אולי אף מאות מבנים שאיש לא עושה בהם שימוש והם מוחזקים רק משיקולי נדל"ן, ומנגד יש אלפי אנשים ללא בית".
תליית התערוכה ברחוב נעשתה בצורה מחתרתית, באישון לילה, אך מנור מבהירה כי הכל משרת את המטרה. "עצם תליית התערוכה ברחוב, ללא אישורים מהממסד, חושפת אותנו לאנשים בלי שנזדקק לפילטר או לתיווך של גלריה או מוזיאון. אנחנו מחפשים את הקשר הישיר עם הרחוב, והמטרה היא בעיקר לנפץ את המיתוסים שליליים שנרקמו סביב התופעה".
ובינתיים, בנמל תל-אביב
תחת הכותרת "לתת צבע לחיים", התארחה בנמל תל-אביב תערוכה חברתית נוספת, בה הוצגו כ-30 יצירות אמנות ישראליות. את היצירות, בהן עבודות מקוריות והדפסים, תרמו לארגון "לתת" אמנים מוכרים דוגמת מנשה קדישמן, יגאל תומרקין, לאה ניקל, ציונה תג'ר, איברהים נובני, מאיר פיצ'חזדה ואחרים. לצד עבודותיהם הוצגה התערוכה "הפנים של העוני" של הצלם זיו קורן. ב"לתת" מדווחים בגאווה כי אנשי עסקים רבים הביעו עניין בתמונות, וחלק ניכר מהן כבר נרכשו.
לפנייה לכתב/ת 
