פסיקה תקדימית: מותר לשנות "צוואה הדדית"

בית המשפט העליון דחה היום (א') ערעור של בני משפחה, שאביהם נישל אותם מהירושה לאחר שנישא לאחרת. שופטי העליון קבעו באורח תקדימי, כי מותר לשנות צוואה הדדית.

יעקב זמיר ויוספינה זמיר המנוחים כתבו את צוואתם ב-1990. בצוואתם, שהייתה מה שמכונה "צוואה הדדית", הורו לשלם את ירושתם זה לזו במקרה ואחד מהם יילך מן העולם לפני השני - ולאחר מכן הורו לחלק את הרכוש באופן שווה בין שלושת ילדיהם, אליקום, חנן ודורון.

לקריאת החלטת בית המשפט - לחצו כאן

ב-1994 הלכה יוספינה לעולמה. לפי הצוואה, קיבל לידיו יעקב את כל הרכוש ולאחר מותו הרכוש על פי הצוואות ההדדיות מיועד לשלושת ילדיהם. אלא שמאז הוא הכיר את רות גמליאל ועבר להתגורר איתה ואז נולדה להם בת ב-1998, כשהוא אז בן 78. באוגוסט 98', חודשיים בדיוק לפני הולדת הבת המשותפת, הוא ערך צוואה חדשה והורה להוריש את כל עזבונו לרות גמליאל, להוציא מספר זכויות במקרקעין אותם ציווה להוריש לנכדיו, ילדיהם של חנן, בנו מאשתו הראשונה. הוא העביר עוד בעודו בחיים את הזכויות האלו לגברת גמליאל ובתה.

שופטי בית המשפט העליון מרים נאור וסלים ג'ובראן קבעו בדעת רוב, אל מול עמדת המיעוט של השופטת עדנה ארבל, כי הזכויות במקרקעין שהעביר זמיר בעודו בחיים אינן כלולות בעיזבון שלו, ולכן הן שייכות לרות גמליאל ובתה.

"כפי שיחפוץ"

השופטת נאור ציינה בפסק דינה כי על המבקשים היה להעלות את הטענות בעניין המקרקעין כשאביהם היה עדיין בחיים ולאחר שביצע את העברת המקרקעין. לגבי יתרת העיזבון עצמה, קבעו השופטים נאור וג'ובראן כי "חוק הירושה מלמדנו כי עיקרון יסוד מדינה - ירושה הוא כוחו של המוריש לשנות מצוואתו מתי וכפי שיחפוץ. כך, הסכם בדבר ירושתו של אדם שנעשה בחייו של אותו אדם בטל; התחייבותו של אדם לעשות צוואה, לשנותה או לבטלה אינה תופסת; הוראה בצוואה שוללת או מקבילה את זכות המצווה לשנות את הצוואה בטלה. בהיעדר עיגון לכוונה משותפת אחרת של כותבי צוואות הדדיות, ולו באופן משתמע, אין, לטעמי, מקום לסטות מהוראות אלה".