בלי פאניקה ירוקה
לאנושות בעיה של אקלים, שהיא גם בעיית הנפט. אבל אפשר לפתור אותה
מה, זה הכל?
זו צפויה להיות תגובתו של אזרח - במיוחד ישראלי, הטרוד בענייניו - למקרא הדין והחשבון הרביעי של הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC) כפי שפורסם ביום שישי בפריז. ב"פאנל" משתתפות 113 ממשלות, כולל ישראל, עם מאות מדענים, כלכלנים ומומחי אקלים. הוא הוקם ב-1988 ומאז נחשבים הדוחות שלו למילה האחרונה והמוסמכת בכל הנוגע לשינוי האקלים על פני כדור הארץ.
הממצאים העיקריים של הפאנל מפורטים ב"סיכום למקבלי החלטות", מסמך בן 21 עמודים שעל ניסוחו הסכימו כל השותפים ב-IPCC. הוא כולל סקירה של העבר, תרחישים לעתיד וכמה תרשימים צבעוניים. הוא הופץ ביום שישי בבוקר בין באי הכנס וקיבל מיד כיסוי תקשורתי ענק.
למי שקרא, ראה ושמע את נבואות חורבן האנושות, המסתמכות על תהליך התחממות כדור-הארץ והעלייה בריכוז של הגז פחמן דו-חמצני באטמוספרה, תגרום קריאתו של הדו"ח לשאלת ההפתעה: זה הכל? את הממצא העיקרי שלו ניתן לסכם כך: אם בני-האדם לא ישתגעו, צפוי כדור-הארץ להתחמם עד סוף המאה בעוד כ-2 עד 2.4 מעלות צלזיוס, ופני הים צפויים לעלות בעוד כ-30 ס"מ עד 35 ס"מ.
רק אם בני-האדם ישתגעו לגמרי וישרפו כמויות ענק של נפט ופחם, הטמפרטורה עלולה לזנק בעוד 4 מעלות צלזיוס ופני הים ב-45 ס"מ. אבל אם בני-האדם ישנו ולו במקצת את אורחות חייהם - כפי שכבר עושים בפועל בשנים אחרונות - תסתכם ההתחממות עד סוף המאה בחצי מעלה בלבד, ופני הים כנראה לא יעלו כלל.
האם אלו תרחישי אימה? בהחלט לא. אלו הם תרחישי אזהרה, תמרורים בצומת דרכים. אין שום תחזית לקריסה ברמת החיים של מרבית האנושות. הים לא יעלה בחמישה או שישה מטרים, צורות החיים היודעות לנו לא ייכחדו, ולא ייווצר מחסור במי שתייה.
בכל אחד מהתרחישים, הכלכלה העולמית ממשיכה לצמוח. השוני מתבטא בעצימות השימוש באנרגיה המופקת מנפט ופחם, בקצב המעבר לכלכלת המידע והטכנולוגיה, בסגירת הפערים בהכנסה לנפש בין האזורים השונים, בהתקדמות הגלובליזציה ובמידת שיתוף הפעולה העולמי לייצוב האקלים. ככל שהגלובליזציה עמוקה יותר, ככל שטכנולוגיית המידע נפוצה יותר וככל שהנטישה של הנפט מהירה יותר, כך הסכנות האקלימיות נחלשות. ולהפך: בתרחישים הקשים ביותר מתפוררת הגלובליזציה (התרחיש הפסימי במיוחד איי-2 מתאר "עולם מאוד מגוון, הטרוגני, המתאפיין בשמירה על הזהויות והתרבותיות מקומיות"), האנושות ממשיכה להסתמך על הנפט ולשרוף אותו בלי חשבון, וסין מקימה, כמו עכשיו, כל שלושה ימים תחנת כוח פחמית חדשה.
זו כמובן לא גזירה מהשמיים. בעלות כלכלית סבירה יכולה האנושות לפנות לדרך של הפחתת התלות בנפט ובפחם ופיתוח טכנולוגיות שיאפשרו ניצול מוגבר של מקורות אנרגיה אחרים, שאינם מסכנים את יציבות האקלים. זה העיקר ואותו מדגיש הדו"ח של ה"פאנל". האמצעים הירוקים האחרים - כבודם במקומם מונח, אך תרומתם למניעת הידרדרות אקלימית שולית. לפעמים מזיקה.
לכן התחושה הראשונה של "מה, זה הכל? כל הרעש האקלימי הזה בגלל שתי מעלות צלזיוס בעוד מאה שנה?!" מבטאת תגובה טבעית להפרזות ולגוזמאות של הקנאים מקרב שומרי הסביבה. בחלוף התגובה, נסתכל על הממצאים. אין בהם מקום לפאניקה. ה"פאנל הבין-ממשלתי לשינויי האקלים" הניח דו"ח רבעי חמור (לא יותר חמור מקודמו) אבל גם אופטימי. כן, יש לאנושות בעיה של אקלים, שהיא, בגדול, גם הבעיה של הנפט. וכן, אפשר לפתור אותה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
