שתף קטע נבחר

יתרו: גם יהדות, גם דמוקרטיה

המסורת המועברת מאב לבנו סובלת משיבושים ובלבולים, ועל החכם להשתמש בשכלו ובהבנתו כדי להסיר את המכשולים. התורה אמנם אלוהית, אך נושאיה הם בני-אדם

היהדות נתפשת בדרך כלל כלא-דמוקרטית, אם לא אפילו אנטי-דמוקרטית. שהרי מערכת החוקים התורנית מקורה בהתגלות האלוהית, ולא בקביעה האנושית. לגישה מוטעית זו של היהדות יש השלכות חברתיות לא פשוטות. חששם של מפקדי צבא, למשל, שלחייליהם הדתיים יש כפל נאמנויות - למפקד אך גם לרב (המייצג את חוקי התורה), מעוררת לעתים חשש. הטענות הנשמעות כלפי המפלגות החרדיות והדתיות, כאילו חברי-הכנסת הם מריונטות בלבד של הרבנים ("מועצת גדולי ה...") מעוררת חשש לגישה לא דמוקרטית. אך עיון מעמיק בפרשת השבוע שלנו מלמד, שהרעיון הדמוקרטי חבוי דווקא בסיפור המציין את כפיפותו של האדם לאלוהים - סיפור ההתגלות בסיני.

 

הפרשה מתחילה בביקורו של יתרו חותן משה (אבי אשתו ציפורה), בעברו כהן בדת המדיינית. יתרו, המצטרף לעם, חוזה במצב קטסטרופאלי: משה רבנו עומד ושופט את העם העצום - בין ארבעה לשישה מיליון אנשים - לבדו. רק לנסות ולדמיין את מספר האנשים שהתייבשו והתעלפו בחום המדבר בהמתנה הארוכה לשופט הנערץ. יתרו מזהיר את משה: "נבול תיבול אתה וגם העם". המצב הזה הוא בלתי אפשרי. הוא מציע למשה לכונן מערך היררכי של שופטים: שרי עשרות, שיהיו ממונים לפתור את סכסוכיהם של עשרה אנשים; על גביהם שרי חמישים, שרי מאות ושרי אלפים. משה מקבל את עצתו הנבונה של יתרו.

 

נשאלת השאלה, מדוע זקוק משה לעצתו הפשוטה כל-כך של חותנו? וכי היה זקוק לעצה חיצונית על מנת להבין שכך זה לא יכול להימשך? בדיוק כאן מתחבא הרעיון הדמוקרטי: משה יודע שבניית מערכת משפטית מסועפת תמסמס את דבר האלוהים. במעבר של חוקי האלוהים משרי האלפים, שילמדו אותם אולי ישירות מפי משה עצמו, ועד לשרי המאות והעשרות (וכאלה היו עשרות-אלפים) - הדברים עלולים להתעוות ולהתבלבל פעמים רבות. משה רוצה להישאר נאמן לצו האלוהי באופן המדויק ביותר, אבל זה בלתי אפשרי. השכל וההבנה האנושית חייבים לחדור פנימה ולשאת את חוקי התורה לכל קצוות העם.

 

מובן שעל כל שופט להיות מדויק ככל יכולתו, אך מאידך, אל מול מסורות מתנגשות, עליו להכריע בצורה אופטימלית איזו מסורת לקבל. כל המעיין בתלמוד, על אלפי דפיו, חוזה בדיוק בתופעה הזו. המסורת המועברת מאב לבנו ומחכם לתלמידו סובלת משיבושים ובלבולים, ועל החכם להשתמש בשכלו ובהבנתו כדי להסיר את המכשולים. התורה אמנם אלוהית, אך נושאיה הם בני-אדם.

 

אין ספק שרעיון זה אינו פותר את הקשיים אותם הצבתי בפתח הדברים. אין גם ספק שחוקי התורה אינם מהווים מערכת נורמטיבית מעשה ידי אדם. אך ביישום עקרונותיה של התורה האלוהית, יש מקום נכבד לשכל ולחשיבה האנושית. 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
שרי מאות ואלפים
צילום: ישראל ברדוגו
מומלצים