שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בעד ונגד: חשיפת פדופילים באינטרנט
    לנוכח הגידול במספר המקרים בהם פדופילים צדו קורבנות ברשת, חולשת האכיפה והעדר הרתעה, אולי כדאי לחשוף עברייני מין במאגרי מידע באינטרנט, כפי שכבר נהוג במספר מדינות. כרמל וייסמן בעד ואילו עו"ד אביב אילון מתנגד. בעד ונגד
    כרמל וייסמן / בעד עו"ד אביב אילון / נגד 

    הכותרות האחרונות מטרידות לא רק הורים: בן 23 חשוד באונס בת 12 שפגש שהכיר בצ'אט, בן 21 נעצר בחשד לאונס בת 13 אותה הכיר בצ'ט. סב לשלושה מהוד השרון נעצר בעקבות תלונה של נערה בת 16, עימה קיים יחסי מין. המשטרה הגיעה לעוד עשרות ילדות ונערות, שעמן היה בקשר. מעצרו הוארך.

     

    למרות חוק חדש שאושר לאחרונה אוסר על בוגרים להטריד מינית קטינים בצ'ט או בטלפון, בדיקת ynet גילתה כי הפדופילים מרגישים מאוד נוח בצ'טים והם נהנים מגישה קלה לקטינים. המפגשים האלה, כפי שניתן לראות,

    עלולים להסתיים באסון.

     

    אחד האמצעים היותר אפקטיביים נגד פושעי מין היא חשיפתם. דוגמה לכך ניתן לראות במקרה שאירע לאחרונה, כאשר משטרת באר שבע עצרה תושב העיר, בן 21, בחשד כי ביצע מעשה סדום בגבר אחר. הוא החשוד נעצר לאחר שהקורבן זיהה את תמונתו באתר אינטרנט.

     

    המצב במדינות אחרות

    בארה"ב מחזיקה כל מדינה, על פי חוק, רישום נגיש לציבור של עברייני מין מורשעים אלימים במיוחד, או כאלה שפגעו בקטינים, ומשוחררים מהכלא.

     

    משרד המשפטים האמריקני מפעיל בשנים האחרונות אתר המרכז את הרישום של כל עברייני המין מכל המדינות בארה"ב, וכל גולש יכול לחפש אותם במאגר על פי שם או איזור מגורים.

      

    לאחרונה פורסם, כי ממשלת בריטניה שוקלת לחייב פדופילים לרשום את כל הכינויים וכתובות הדואר האלקטרוני שלהם אצל הרשויות במטרה להצר את צעדיהם גם באינטרנט.

     

    חשיפת פדופילים - גם בארץ?

    האם כדאי להקים מאגר מידע נגד פדופילים גם בישראל? כרמל ויסמן ועו"ד אביב אילון שני מומחים מהבלוג הקבוצתי "מרושתים" מציגים את הנימורים בעד ונגד - מצד אחד קיים הרצון לשמור על צנעת הפרט של עבריינים שמעדו פעם אחת ולספק להם סיכוי הוגן להשתקם, ומצד שני עולה הצורך להשתמש באמצעי הרתעה כדי לוודא כי מי שפשע לעולם לא יפגע בילד.  

     

    כרמל וייסמן / בעד

    אני מניחה שהטיעון החזק ביותר נגד החשיפה של פדופילים ברשת נעוץ בנימוקים של הגנת הפרטיות. אבל הפרטיות ברשת היא ממילא אשליה. בעוד חלקנו פועלים ברשת כבמרחב של תקשורת בינאישית או נרשמים לשירותים שאנו מתייחסים אליהם כאל מאגרי מידע סגורים, אנו שוכחים שכל זאת מתנהל מעל גבי תשתית הפתוחה לקהל הרחב ולכן התקשורת הממוסדת ומערכת המשפט רואות את הכרטיסים, הדפים והתכתובות האישיות שלנו שלנו כפרסום ציבורי.

     

    הדבר היחיד שמגן עלינו מעט מפני חשיפה מוחלטת היא האפשרות להשאר אנונימיים. אך גם היא אינה קיימת. בכל רגע נתון הן הרשויות והן חברות עיסקיות מסוגלות לדעת בדרכים חוקיות ולא חוקיות גם

     יחד, מי עומד מאחורי כל רישום אנונימי לכאורה. אם תשאירו טוקבק אנונימי עם איום רציני על חייו של איש ציבור, אל תופתעו אם תגיע לביתכם ניידת. על אותו משקל ניתן היה להציל בני נוער שהשאירו הודעת התאבדות אנונימיות בפורומים ובלוגים ולשלוח אליהם ניידות או אמבולנסים.

     

    אם נחזור לפדופילים, לו רצו הרשויות לעסוק באכיפה מסיבית של התופעה יכלו לעשות זאת באופן דומה. לכן, אני מעריכה כי מאחורי הרעיון לפתוח את מאגר המידע לציבור, עומד צורך אמיתי בעזרה והתערבות של החברה האזרחית בתהליך הפיקוח על סכנות לציבור, וזה נראה לי לגיטימי.

     

    מדוע שרק לרשויות תהיה סמכות לאגור מידע על תופעות שמסכנות את הציבור ומדוע לא לשתף את הציבור באופן פעיל בתהליכים הללו? האין זו מהותה של הרשת? אני רואה בדמיוני חזון נועז עוד יותר של פיקוח בקוד פתוח, כשאזרחים מדווחים ומעדכנים את המאגר בזמן אמת. יש לחזון כזה קשיים רבים אחרים אבל נדמה לי שאנו הולכים לכיוונים כאלה ברשת ואין סיבה שתוכן-גולשים יישאר בגדר תופעה בידורית, יש להניח שהקונבנציה תגלוש גם לתחומים של אחריות

    ציבורית.

     

    מגמת צמצום האנונימיות ברשת גוברת בשנים האחרונות הן בשל לחצי חברות מסחריות והן בשל נורמות חדשות בקרב בני הנוער שאינם מייחסים לערך הפרטיות ברשת את אותה חשיבות. לראייה.

     

    רשתות חברתיות רבות ויישומי תוכן גולשים נוספים דורשים הזדהות כחבר קהילה לפני כל תגובה ופעילות ברשת ואולי בעוד כמה שנים זה לא ייראה לנו הזוי בכלל שחבר כנסת מנסה להפוך גם את הטוקבקסיטים למזוהים. בינתיים, תהנו מהאנונימיות ותכניסו לנו. יאללה.

     

    חזור למעלה
    עו"ד אביב אילון / נגד
    אין חולק כי האינטרנט הביא את הפדופיליה לשיאים חדשים. רק לאחרונה פורסם כי באוסטריה נחשפה רשת ענקית של פדופילים מכל העולם, שהכילה כ-2,360 פדופילים מ-77 מדינות, רובם מארה``ב וגרמניה.

     

    מהדוגמאות שצוינו בתחילת המאמר ניכר כי לפחות שתיים מן המדינות הנאורות והמתקדמות בעולם חרטו על דגלן לבער את נגע עבירות המין בכלל והפדופיליה בפרט, באמצעות הקמת מאגרי מידע, פיקוח צמוד ואף נקיטת פעולות מנע.

     

    באותן המדינות קיימת חקיקה ענפה הנוגעת לפרטיותו היחסית של אדם ובכל זאת, חשבו המחוקקים כי במקרה זה יש להתעלם מפרטיותו של אדם והעדיפו לאפשר לכלל הציבור להישמר לנפשו. לגישה זו יתרונות וחסרונות.

     

    מצד אחד, חשיפת פרטיהם של עברייני מין, מעקב שוטף אחר מעשיהם והגבלת צעדיהם, תאפשר לכלל הציבור להישמר מפניהם באופן יעיל יותר מאשר במקרה בו לא היו ננקטים אמצעים שכאלה. מצד שני, לחשיפת מידע שכזה השלכות משפטיות וחברתיות לא פשוטות כלל וכלל.

     

    ההשלכות השליליות

    הרי מספיק שאדם יסטה מן הנורמות המקובלות ולו סטייה קטנה ביותר. באם ימצא שסטייה זו עונה על הגדרות החוק במדינה הרלוונטית כעבריינות מין או פדופיליה, אות הקין הציבורי שיוצמד לאותו אדם לא יאפשר לו לעולם לחזור למוטב ולהשתקם. אם הרציונל מאחורי סימונו של עבריין המין נועד לאפשר לציבור

    אכיפה
    המלצה: תוקם יחידה ארצית לעבירות מחשב / ניב ליליאן
    על פי ההמלצה, היחידה תמנה 200 שוטרים, ותורכב ממפלג חקירות, מפלג מודיעין, מפלג זיהוי פלילי מיוחד לענייני מחשב - ושתי יחידות אשר תפקידן יהיה לנטר "תשדורות פליליות" באינטרנט וליירטן. ההמלצה אושרה על ידי כל הדרגים במשטרה ובמשרד לביטחון פנים
    לכתבה המלאה

    להיזהר ממנו, מדוע לא ממשיכים ברציונל זה על מנת להקים מאגרי מידע ציבוריים של גנבים, רוצחים ומכי נשים?

     

    אין חולק כי יש לעקור מן השורש את נגע עבירות המין והפדופיליה, ביד של ברזל, באופן נחוש, תוך שילוב כוחות ומאמצים בינלאומיים ויפה שעה אחת קודם.

     

    למרות האינסטינקט הראשוני לתפוס את אותם עבריינים ולעשות בהם שמות, יש לזכור כי קיים שוני בין מקרה למקרה, שאינו מאפשר התייחסות זהה וכן שכשם שמניעת פשיעה הינה חלק מן האינטרס הציבורי, כך גם מתן אפשרות שיקום לאלה הסוטים מן הנורמה מהווה אינטרס ציבורי.

     

    אין זה המקום לפרט את המחקרים, הועדות והדיונים שנערכו בגין סוגיה זו, אך ניכר כי היתרונות שבחשיפת פדופילים לידיעת כלל הציבור והפיקוח עליהם, גוברים על זכותם של עברייני המין והפדופילים לפרטיות. יחד עם זאת, אין בכך לומר כי בכל מקרה יש למהר ולפרסם פרטיו של אדם או להשאירם לנצח במאגרים.

     

    הטריגר לפרסום, כמות ותוכן המידע שיפורסם וכמובן פרק הזמן, חייבים להיות תלויים בנסיבות כל מקרה ומקרה, כמו למשל באופן שההתייחסות לאדם שהורשע בכך שהחזיק מידע פדופילי במחשבו לא תהיה זהה לאדם שהורשע בביצוע מעשים מגונים בילד או אף גרוע מכך.

     

    ומה דעתם בנושא? אם אתם בעד חשיפת פדופילים ומעקב אחריהם ברשת הגיבו ובחרו באפשרות "נגד". אם אתם מתנגדים, בחרו ב"נגד" ונמקו באופן ענייני.

     

    חזור למעלה
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "בעד ונגד: חשיפת פדופילים באינטרנט"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים