שיחת אמהות עם מחברת "אין לי מושג איך היא עושה את זה"

"אני יכולה להסתדר עם תשעה סוגי מטבעות בחמישה אזורי זמן; אני יכולה להביא את עצמי לאורגזמה באופן יעיל למדי; אני יכולה להכין ארוחת ערב ולאכול אותה בעמידה, בזמן שאני מדברת עם החוף המערבי, אני יכולה לקרוא לבן את 'תנחש כמה אני אוהב אותך' בזמן שאני סורקת את המחירים בטלטקסט; אבל מה עם עצירת מונית שתיקח אותי לשדה התעופה?"

התיאורים מהסוג הזה, בספרה של אליסון פירסון: "אין לי מושג איך היא עושה את זה" (הוצאת מטר), הם אלה שגרמו לנשים רבות ברחבי העולם להרגיש כאילו מישהי התגנבה אל תוך מחשבותיהן, והוציאה פלט מדויק של מה שקורה שם. 

השמלה שלי וטום הנקס 

בימים אלו הגיעה פירסון לארץ, כאורחת של רשת סופר פארם, כדי להרצות לפני נשות קריירה ישראליות, לכבוד יום האישה הבינלאומי. אנחנו פגשנו אותה לשיחה נעימה ומרתקת בלובי של מלון קרלטון. פירסון, עיתונאית ומראיינת מוערכת ועטורת פרסים, מתגלה כאשה מקסימה וצנועה, מדושנת באותו הומור מלא אהבת אדם (שגם הספר רווי בו).

כשאני שואלת אותה האם הספר הוא על החיים שלה, היא מספרת שיש שוני, אבל גם שהרבה רגעים בספר לקוחים מחייה. במיוחד התקריות השונות שבהן הגיבורה מוצאת את עצמה בישיבות מנהלים מכובדות, כשהיא מאתרת את שאריות הדייסה של ביתה התינוקת המעטרות את חליפת הארמאני שלה.

"חזרתי מחופשת לידה", היא מספרת. "הישר לראיון עם טום הנקס, כשגיליתי שהשמלה שלי מוכתמת משאריות המטרנה. טום הנקס הגיב באבירות כשניחם אותי 'גם לי זה קורה כל הזמן'".

קיית ואני 

גיבורת הספר - קייט רדי, אשה בת זמננו, שמלהטטת בניסיון להחזיק קריירה מפוארת, לגדל ילדים מאושרים, לתחזק זוגיות, חיי משפחה, חיי חברה – זוהי אישה שסופרת שניות, שמנסה לנצח בכל החזיתות ולהעמיד פנים שהכול תחת שליטה – כשבעצם הכול קורס.

באופן אישי אני מוכרחה להודות שגיבורת הספר, קרייריסטית קיצונית, עוררה אצלי רגשות מעורבים. הבחירה שלה לפספס את השנים היפות ביותר בחיי ילדיה על מזבח עוד ועוד ישיבות ונסיעות עבודה – עוררה את רחמיי ואפילו את כעסי.

"בכוונה בחרתי עבורה מקצוע מאוד תובעני", מסבירה פירסון. "כך שאצלה זה מוגזם, אבל אני חושבת שרוב הנשים עם ילדים קטנים רוצות עבודה גמישה יותר, ופחות שעות והשיטה היא כזו ששוק העבודה מעוצב על ידי גברים, למען גברים. אישה שיש לה ילדים קטנים תמיד תרצה לחזור הביתה בסוף יום. גברים יכולים להישאר".

מה הרגשת כלפי הדמות שבראת?

"היו קוראים שחשבו שהיא טיפוס שלא תמיד קל לאהוב אותו ואני חושבת שבמתכוון עיצבתי אותה כך. לא ביקשתי ליצור דמות שהיא תמיד סימפטית ואהודה. אני חושבת שזו אישה שהלכה לעצמה לאיבוד, ובמהלך הספר היא מנסה למצוא את עצמה מחדש ולהגדיר את סדרי העדיפויות שלה. היא הפכה למכונה אוטומטית ששורדת ומתחת להישרדות הזו, לא נשאר כלום".

ובינתיים, הספר עומד להפוך לסרט בקרוב. את כבר יודעת מי יככב בו? יש לך העדפה?

"לא, אבל אני יודעת שיש שורה של כוכבות שמועמדות לעניין. אין לי העדפה, אבל אני רוצה שזו תהיה מישהי שתוכל להצחיק וגם לרגש. מישהי עם יכולות קומיות ברורות".

מה את עושה למען עצמך?

"אני כותבת ספר חדש. הכתיבה היא בהחלט מה שאני עושה למען עצמי. הספר מבוסס על סיפורים אמיתיים שנשים שלחו לי בעקבות 'אין לי מושג איך היא עושה את זה'. אלה סיפורים חכמים ונוגעים ללב, כנים ומאוד מאוד מצחיקים על החיים של כולנו. היו אלי הרבה פניות לכתוב ספר המשך, אבל אני לא עושה את זה כרגע. אולי בעתיד, אחרי שאעבור עם ילדיי את גיל ההתבגרות שלהם".

אז איך את עושה את זה?

"כשסיימתי את הספר, חשבתי שאני מוכרחה ללמוד משהו מהספר והשיעור שאני למדתי הוא לדחות כל דבר שאני ממש לא חייבת לעשות, כי תמיד נתתי תשובה חיובית לכל הצעה. היום אני מצליחה לאזן טוב יותר את הזמן שלי לילדים, לעבודה ולעצמי. עדיין לא אימצתי לי תחביב, אבל אני עובדת על זה.

"אני חושבת שהצלחתי להעלות טיפ טיפה גם את מצב 'תחזוקת העצמי'. ההזנחה שלי את עצמי כבר ידעה רגעי שפל קשים. יום אחד בתי הקטנה ציירה אותי והראתה לי את הציור, הגבתי בהתפעלות: 'איזה יופי, ציירת את אמא עם כובע', והיא אמרה: "לא. זה השיער שלך. הוא שחור למעלה וצהוב למטה. לא חידשתי את הגוונים למעלה משנה...

"אני מרצה הרבה בפני נשים ותמיד מדגישה בפניהן, שהזמן שאישה מקדישה לעצמה הוא לא בהכרח על חשבון ילדיה או העבודה שלה, כי אישה מאושרת היא גם אמא טובה יותר ועובדת יעילה יותר".