תנו לגבריאל לנצח
העונה השלישית של "עקרות בית" הוכיחה לסמדר שילוני שלפעמים זה דווקא טוב לקבל עוד מאותו הדבר. תנו לה את גבריאל סוליס והיא מרוצה
"אני מקבל כל הזמן טלפונים משחקנים לגבי התסריט", חשף פעם מארק צ'רי, התסריטאי של "עקרות בית נואשות", שחתם עכשיו על ארבע שנים נוספות של הסבונייה המתוקתקת. "אחד לא אוהב את הבדיחה, השנייה רוצה שהדמות שלה תגיד משהו אחר. אף פעם לא קיבלתי טלפון מאווה לנגוריה. הדבר היחיד שהיא אמרה לי אי פעם הוא שהיא לא רוצה להיות בהריון. אני חושב שזה בגלל שהיא רוצה ללבוש בגדים זוהרים".
העונה השלישית של "עקרות בית" התחילה אתמול (א') ב-yes, והוכיחה בעיקר שלפעמים זה דווקא טוב לקבל עוד מאותו הדבר. צ'רי, שבתחילת העונה השנייה התפזר לפרויקטים אחרים ובאמצע העונה הוחזר בצו שמונה לכסא התסריטאי כדי לתקן את מה שעשו התסריטאים האחרים, ממשיך להדק את "עקרות בית" כמו חבל נעים מסביב לכורסת הטלוויזיה שלכם, כשאתם בתוכה. לא שאפשר באמת להגיד משהו על עונה שלמה לפי הפרק הראשון (כן, אני יודעת, כבר ראיתם את העונה בתוכנת השיתוף בתוכה אתם גרים עכשיו, תודה). אבל אם יש משהו שאני יודעת שהייתי רוצה לראות יותר ממנו, זאת הפיגורה של גבריאל סוליס.
הנשים של "עקרות בית נואשות". תסריטאי בצו שמונה
השם עדי, בחדרי חדרים לא צריך הרבה כדי לגרום לי להתייפח. אולי אני רגשנית יתר על המידה, בכיתי גם בכמה פרקים של OC, אני מודה. אבל "עקרות בית" היא לא סדרה שמתיימרת לגרום לי להזיל דמעה, מקסימום להנהן בהנאה מול הקסם המלוטש או להזדהות עם מבוכות קיומיות. אבל בעונה הקודמת בכיתי פעם אחת - זה היה בקטע שבו גבריאל סוליס הבינה את המשמעות של איבוד ההריון שלה. קרלוס, בעלה, שלח אליה מהכלא גברתן אחד, שאמור היה לשמור עליה. היא חשבה שיש לו כוונות לחסל אותה, אבל הוא דווקא הגיע כדי לתמוך בה נפשית. באמצע פארק מרוחק הוא הגיש לה בלון, אמר לה שזה הילד שהיא איבדה וביקש ממנה לשחרר אותו, אם היא מסוגלת. מבט אחד על הפרצוף של לנגוריה ברגע שהיא הבינה איפה היא עומדת, ומה היא מסתירה מעצמה, הבהיר את הכל. מה קרה אחר כך אני לא זוכרת, כי נכנס לי משהו לעין.
סולחת על הכל
מאז אני רוצה עוד. עוד מהעפרה חזה-פארה פוסט הסמיכה והקומפקטית הזאת, שגיליתי שחוץ מלעשות אחלה קומדיה, היא גם מסוגלת לרגש. בפרק של אתמול זה שוב קרה. העוזרת הסינית של גבריאל, שהפכה לאם פונדקאית של הילד שלה ושל קרלוס (ועל הדרך ניהלה איתו רומן), החליטה לעשות ויברח. כשגבריאל החזירה את בעלה הביתה אחרי שהם מוצאים את העוזרת בארון, היא עשתה ספירת מלאי בקישקע, ונבחה עליו שמה שמחכה לה הוא אמהות חד הורית מתישה, כי החלום האמריקני שלה רשמית מת, לעומת זה של העובדת הזרה ההריונית, שכל החיים לפניה ומכאן היא הולכת לעשות רק פאן פאן פאן. אני מודה, אפילו אני קניתי ממנה את הטיעון המופרך הזה, ובמזומן.זה הוכיח לי שוב כמה גבריאל סוליס היא בחורה עם פוטנציאל. כמה כאב ורגש הדמות הזאת מחזיקה בפנים, בזמן שהיא נמרחת על בגדי מעצבים ועושה יוגה עצבנית במרפסת. כל הזמן מדברים על הסב-טקסט של "עקרות בית", על הדברים שקורים מתחת לפני השטח ובין השורות, על הריקבון שמתחת לפרקט מול סלון המעצבים שמעליו. לגבריאל סוליס יש את כל הסיבות להרגיש את הקונפליקט הזה, היא האאוטסיידרית האמיתית. הלטינו-אמריקנית שהגיעה מכלום לשכונה שהיא הפנטזיה של בחורות מסוגה. היא זו שבחרה בחיים הטובים על פני ילדים, כי חיים כאלה לא היו מובנים מאליהם עבורה, עד שנכנעה. היא זו שהתמודדה עם פשיטת רגל ועוני אמיתי – גם אם זמני - בשכונת "ספר לי כמה אתה מרוויח, ואם יהיה לך מזל אני אעביר את זה הלאה". היא זו שבכל שנייה מכמתת אינסטינקטיבית את החלום הלטינו-אמריקני שלה, מול שלוש החברות הלבנות והמצוייצות מהשכונה. היא גם זאת שראתה את כל החברות שלה לנייברהוד מקבלות פרסים על ימין ועל שמאל, עד שמישהו ניחם אותה בגלובוס הזהב.
"כשקראתי את התפקיד של גבריאל בעונה הראשונה אמרתי לעצמי: 'אין סיכוי שמישהו יאהב את האשה הזאת. היא כל כך רעה!'", אמרה לונגוריה באחד הראיונות. "אבל מארק צ'רי עשה עבודה מעולה כשהוא כתב את הדמות של גבריאל כבנאדם טוב שעושה דברים רעים. לא מזמן ניגש אלי כומר באמצע משחק בסן אנטוניו, ואמר לי שהוא אוהב את הדמות שלי בסדרה. זה היה לפני הפרק שהכנסתי מכות לנזירה (בעונה השנייה), ואני יכולתי לחשוב רק 'אני במקומך לא הייתי צופה בפרק הבא, אבי'". אני דווקא כן. לא אכפת לי שגבריאל היא תככנית, בוגדנית, אגואיסטית, אני סולחת על הכל, כי זה עושה הגיון. זה שווה לי את הרגעים שמתחת לכל זה צצה הנשמה היפה שלה, ברגעים הפגיעים והאנושיים באמת.
אז תנו לסוליס לנצח. תנו לה רובים, תנו לה להתפתח, להוציא את חתולת הרחוב ההישרדותית שבה. נכון שפה ושם אכמוש מרוב צער על שלעולם לא אצליח להוריש לילדות שלי עור פנים מוצלח כמו שלה, אבל בשאר הזמן היא תצליח לגעת, באמונה.
"עקרות בית נואשות". הריקבון שמתחת לפרקט
מומלצים
