המים הם הגבול

ראשונה הגיחה מהים האדום הזאטוטה בת השבע וחצי, חנוטה בחליפת צלילה זעירה, שפתיה כחולות ושיניה נוקשות מקור, כולה אחוזת התרגשות.

”ראיתי את נמו‭,“‬ הצליחה למלמל לפני שנשלחה להפשיר באמבטיה החמה בחדר המלון, שם המשיכה לתרגל את שפת הצוללנים הידנית שרכשה בבוקר: בוהן זקורה כסימן שעולים למעלה, תנועת ככה־ככה עם כף היד לאות שמשהו מציק לה (במקרה זה, המים לא היו מספיק חמים‭.(‬

חצי שעה אחריה, מלווים במדריך צלילה ונרגשים לא פחות, הגיחו מהמים גם שני האמודאים, אבא ומתבגר בן ‭.14‬ תוך כדי הסרת הבלונים ושטיפת  הציוד במים מתוקים - מיומנים כאילו כבר שנים הם עושים את זה, ולא רק כמה שעות - הם תיארו אלמוגים מרהיבים ולהקות דגים צבעוניות שחיכו רק להם מתחת למים. אחרי שקיבלו תעודות וקצרו מחמאות על תפקודם המקצועי, נשלחו איש לדרכו: המתבגר לתכנן איך יוציא מההורים את הסכום הדרוש לקורס צלילה מלא, המזדקן - להתאושש במיטה מחמש שעות לימוד מעייפות ולהתכונן לנהיגה הארוכה הביתה.

חוף אלמוג. להיזרק עם הבלון למים העמוקים (צילומים: ענת שינקמן)

המטרה הייתה לעבור קורס צלילה משפחתי באילת, וכאן המקום לגילוי נאות: האבא ושני הילדים טעמו, מפאת קוצר הזמן, את יומו הראשון של הקורס הבסיסי, שנמשך חמישה ימים. אמא, שתמיד השתוקקה לדעת איך תיראה בחליפה השחורה הצמודה (נתעלם לרגע מהבלונים שתלויים מאחור ומהסנפירים שפוגמים בלוק‭,(‬ הצליחה לחטוף את השפעת המקוללת דווקא בחופשה באילת ונאלצה להסתפק בחוויות יד שנייה. מאז אותו יום הם עדיין מספרים לי מה דעתם על האוכל שלי בשפת הצוללנים, ובלילות ממשיכים לחלום על העולם המופלא שגילו במעמקים.

צוללים קדימה

משהו טוב עובר על אילת. יותר ויותר מלונות גילו לאחרונה שלאורחים קצת נמאס מההפעלות הקולניות בבריכה ועברו לאווירת שאנטי. ב”אמבסדור‭,”‬ מול חוף אלמוג, הציבו פינות ישיבה אלטרנטיביות מפנקות, העמידו לצד הבריכה חופות לבנות שבמרכזן מזרן ענק, ופיזרו ברקע מוזיקת צ׳ילאאוט מרגיעה. מי שבכל זאת מחפש קצת רעש, שיסור בבקשה למועדון הילדים.

במסגרת השיבה להודו מבקשים להזכיר לאורחים שאילת כוללת לא רק את ”עיר המלכים‭,”‬ קולנוע איימקס מתקדם וטיילת רעשנית עמוסת באסטות. לפני הכל היא עיר של אוצרות טבע מדהימים, כמו שמורת האלמוגים והרי אילת על שלל הנופים ומסלולי הטיול הייחודיים, שלא תמצאו בשום מקום אחר בארץ. ”לפעמים זה מדהים אותי‭,“‬ אומר דודו ורד, מנהל מועדון ספורט הים האדום, ”שבקיץ כל החופים הצפוניים מתפוצצים ממתרחצים, ודווקא חוף אלמוג, עם שמורת האלמוגים היחידה בישראל, כמעט שומם. מבחינת עולם החי שיש בו הוא ממש כמו יער טרופי. את החוויה הזו אף חוף אחר בעיר לא יכול לספק‭.“‬

בזמן האחרון, מדווח בועז סמוראי, מנהל מועדון הצלילה "מנטה" שהוא חלק ממועדון הים האדום, יותר ויותר משפחות מגלות את הצלילה והופכות אותה לחוויה משותפת. "הרבה פעמים הילדים מגיעים לכאן כדי לצלול, לפעמים כמתנת בר־מצווה‭,"‬ מספר סמוראי, "ואחר-כך הם סוחבים אחריהם את ההורים. בחופשות חצי מהקהל שלנו הוא הורים וילדים. פעם הצלילה נקשרה רק עם הקומנדו, היום אנשים גילו שזו יכולה להיות פעילות משפחתית מהנה מאוד ומרגיעה מאוד וגם תחביב לכל החיים, שאפשר להתנסות בו כמעט בכל מקום בעולם. אם ילד בן 12 יכול להיות צולל מוסמך, למה שלא כל המשפחה תיהנה מזה?"

לומדים על יבש

מועדון ספורט הים האדום נרכש לפני כשנה על-ידי ישרוטל , ומאז הוא מציע לאורחי מלונות הרשת מחירים מוזלים לשלל הפעילויות: מטווח, טיולי ג'יפים בהרים, הפלגות, ספורט ימי ועוד. עיקר הגאווה הוא מועדון הצלילה, הנציג הישראלי של ארגון הצלילה הגדול בעולם. המועדון מספק למתעניינים אפשרויות שונות להכיר את העולם שמתחת למים, בהתאם לזמן ולתקציב. קורס צלילה בסיסי נמשך חמישה ימים, ובסופו מקבלים הבוגרים תעודת ‭OPEN WATER‬ (כוכב אחד) ויכולים לצלול עם בן זוג וללא הדרכה לעומק 20 מטר. אחר כך אפשר להמשיך לקורסים מתקדמים יותר. השמיים, סליחה, המים - הם הגבול.

היום הראשון של הקורס מתחיל בשיעור תיאורטי בכיתת הלימוד, במהלכו לומדים איך נושמים במים. עורכים היכרות ראשונה עם ציוד הצלילה המסורבל, מתוודעים לשפת הסימנים ולכללי ההתנהגות במים ומכירים מושגי יסוד - למשל היחס בין אטמוספירה לעומק. משם ממשיכים להיכרות מקרוב עם חליפות הצלילה והבלונים, ואחרי שלומדים איך לתחזק אותם עוברים לתרגול בבריכת המלון.

בשלב זה צוידה הצעירה בסקוטר, מנוע עזר קטן וחביב במיוחד שהופך את החוויה למהנה עוד יותר. רק אחרי שהוכיחו שליטה בחומר בבריכה, חצו הצוללנים המתחילים את הכביש הראשי לעבר חוף אלמוג, נעלמו במצולות (בליווי מדריכים, כמובן) והגיחו מהן אחרי שעה עם חיוך מאוזן לאוזן. "יש משהו מאוד מרגש לצלול כשהילדים לידך‭,"‬ ניסה אחר־כך בן זוגי לתאר את החוויה, "לראות שהם הפנימו את כל מה שלמדנו קודם וליהנות יחד איתם מכל הדגים והאלמוגים‭."‬

אפשר גם סתם להיזרק על החוף (צילום: איי.אף.פי)

הילדה לקחה לוח קטן וניסתה לצייר לי את מה שראתה. אם הבנתי נכון, זה היה דג בצורת כלב. המתבגר רץ לספר לחבר'ה. ואני? השתעלתי בחן ושמתי כסף בצד. לקורס המלא בקיץ.

אל המטרות

אנשים נורמלים שנוסעים לחופשה באילת מתחפרים בשישי בצהריים במיטה עם העיתונים ושולחים את הילדים להציק למדריכות במועדון הילדים. שילוב מסוכן בין ילדים חובבי טבע לאמא בשליחות עיתונאית שיגר אותנו הרחק משם, למסע בג'יפים פתוחים.

איציק המדריך הוביל אותנו לאורך הגבול עם ירדן, להיכרות מפתיעה עם העופות הצבעוניים בבריכות המלח ועם גידולי המדבר. משם העמקנו לתוך הרי אילת, חוצים את עמק הפסלים הטבעי שזכה בשם הבלתי רשמי בזכות הדמויות שיוצרים סלעי הענק, ומתאפרים לקראת ארוחת הערב בחול המדבר הססגוני.

את פני השבת קיבלנו בפארק תמנע, שבשעת הדמדומים היפה הזו כבר היה

 ריק ממבקרים. איציק הוביל אותנו בין מכרות הנחושת העתיקים וסיפר לנו מעט מאגדות המקום. מעניין לדעת שעבודות הכרייה בפארק, שהסתיימו לפני יותר מ-20 שנה, לאחר שצ'ילה הציפה את השוק בנחושת זולה והפכה את העסק לבלתי כלכלי, יתחדשו בקרוב על ידי חברה מקסיקנית שתספק תעסוקה רבה לתושבי אילת.

והגברים? הם סירבו לעזוב את העיר לפני שאחזו בנשק. במרתף של מלון אמבסדור, מתחת לכורסאות השאנטי, מסתתר המטווח היחיד בארץ שהוא גם תיירותי. לצד מחזיקי תעודות נשק שמגיעים להתאמן, גם בני 12 יכולים להצטייד שם באקדח ‭0.22‬ ולכוון למטרה. לא כולם, אני מניחה, יאהבו את הרעיון, אבל מדובר בהחלט בחוויה יוצאת דופן. הגברים המסוקסים שלי, ציידים מלידתם, נופפו בגאווה בדף המטרה, שהוכיח במפתיע פגיעות מדויקות. ואני? השתעלתי בחן ועניתי למטלפן טורדן: לא, "אני לא במטבח. אני במטווח". ‬