"גיהינום? ברוכים הבאים לחיים שלי בבגדד"

"כל מי שיכול להרשות לעצמו בורח מכאן, וקשה להאשים אותו", ע' משיב כשהוא נשאל מדוע הוא בכל זאת ממשיך לחיות בבגדד. "מי רוצה לחיות בעיר שבה בכל יום הוא עלול למצוא את מותו? רוב הנמלטים מעיראק הם אנשים משכילים ובעלי אמצעים, רופאים, פרופסורים ועורכי דין, בעיקר מכיוון שהם חשופים יותר לאלימות מצד המורדים. בעקבות בריחת המוחות העצומה יש פגיעה קשה בבתי החולים ובאוניברסיטאות, במסחר ובשירותים. הממשלה מנסה לתמרץ מורים בעזרת משכורות נדיבות ואבטחה, אבל לא מצליחה לגייס אותם ללמד בגלל שהם חשופים לאיומים ורצח. בכלל, אחוז הביקורים הסדירים בבתי ספר ובמכללות צנח, ורוב ההורים אינם ששים לשלוח את ילדיהם לעוד יום מחוץ לבית".

כאוס מוחלט ברחובות הבירה

די בהקשת המילה "בגדד" במנוע החיפוש של ynet, כדי להבהיר את עוצמת הטרגדיה של חיי היומיום בבירת עיראק. למעלה מ-2,000 קישורים לדיווחים משלוש השנים האחרונות, חלק ניכר מהם מבזקים שלא הפכו לידיעות חדשותיות, מתארים התפוצצויות של מכוניות תופת, פיגועי טרור המוניים, רצח אזרחים מול עיני משפחותיהם, גילוי גופות אלמונים ירויות ברחבי העיר, הרג תושבים שנקלעו לקרבות בין מורדים ואנשי צבא עיראקים ואמריקנים, או חטיפת עיתונאים זרים ואנשי ארגוני סיוע הומניטרי. הכותרות מוכרות לעייפה: עשרות הרוגים ביממת דמים; 76 גופות כפותות אותרו בבגדד; כ-85 עובדי מפעל נחטפו בדרכם הביתה; הרוגים בפיגוע באזור שיעי; 5 תלמידות נהרגו בירי על בית ספר - וזו אפילו לא דגימה מהמבחר המצמרר.

"האמת?" הוא מוסיף, "לפעמים נדמה לי שהחיים שלנו הם מסלול מכשולים במשחק מחשב זדוני. אנחנו צריכים להימנע מהיתקלות במכוניות תופת ופיגועים, להשגיח כל הזמן על בני משפחה ולברר מה עלה בגורלם של אלו שנחטפו, נפצעו או נמלטו מהמדינה. במקביל אנחנו מדלגים בין הפטרולים של הכוחות האמריקנים, השוטרים העיראקים שמסתובבים עם בנדנות שחורות והחיילים העיראקים שעומדים במחסומים. גיהינום? אלה החיים שלי".

"השלטון קורא לנשים לא לצאת לבד מביתן". נשים בחיג'אב (צילום: איי.פי)

נשים נאנסות באין מפריע, ילדים נמכרים לזנות

מזוויע ככל שהדבר יהיה, בגדד של שנת 2007 מאוכלסת בכל תופעה אנושית נתעבת. בהיעדר שלטון מוסדר מעשי אונס, רצח, פשיעה והתעללות הפכו לשגרה. נשות עיראק כמעט אינן עוזבות עוד את ביתן ללא חיג'אב (לבוש מסורתי המכסה את כל גופן), וממעטות לנהוג ברכב כדי לא למשוך תשומת לב. פעילות ארגון הנשים "OWFI" לשחרור עיראק, מדווחות כי מעשי האונס הולכים ומתרבים, ומתארות כיצד ילדות בנות תשע נחטפות ונאנסות, חלקן אף נמכרות לנישואים כפויים. עד-כדי-כך הסלים המצב, שהאימאמים במסגדים כמו גם משרד הפנים העיראקי קוראים לנשים לא לצאת לבדן לרחובות.

בצעד חריג בחרה לואנה מרטירי (22), סטודנטית עיראקית שנאנסה בידי חייל עיראקי, לספר את סיפורה. "חשבתי לא מעט אם להיחשף, אך איני יכולה לשתוק ולאפשר בכך לנשים אחרות לעבור את הסבל שעברתי", היא מתארת בראיון לסוכנות הידיעות של האו"ם. "אחרי חיפוש שגרתי שנערך בביתי על-ידי חיילים עיראקים, החליט אחד החיילים לאנוס אותי. הוא חזר למחרת, אנס אותי באכזריות ואיים לרצוח אותי אם אעז להתלונן. אחי, שאיתו אני מתגוררת לאחר שכל בני משפחתי נמלטו לירדן, מצא אותי כשחזר הביתה - ותמך בי כשהחלטתי להגיש תלונה במשטרה ולחשוף את הסיפור". אחיה היה גם זה שסייע לה לבצע הפלה,

צעד חסר תקדים כמעט בעיראק האיסלמית, לאחר שמרטירי גילתה לחרדתה שנכנסה להריון. כעת משפחתה מנסה נואשות להשיג ויזות עבור שניהם. התלונה, מיותר כמעט לציין, מעולם לא טופלה.

מצבם של ילדי בגדד חמור עוד יותר, שכן אין להם אפילו בית להסתתר בו. אלפי יתומי מלחמה וילדים שננטשו מקבצים נדבות ברחובות, מתגודדים בקבוצות ומתחננים למעט מזון. "מאז שנת 2003 ילדים חסרי בית נופלים קורבן לכנופיות פושעים המנצלות את חולשתם", מעיד פעיל בארגון לזכויות ילדים. "חלק מהם מתמכרים להרחת דבק או צבע, והכנופיות מאלצות אותם למכור סמים ולעבוד בזנות תמורת סמים ואוכל". אחד הילדים בהם הארגון מטפל, לו טרם מלאו 12, נמלט מביתו בשל אלימות קשה, הצטרף לכנופיה והפך לזונה ממין זכר. "אני בוכה בכל פעם שאני נאלץ לשכב עם גברים, ולפעמים הם מרביצים לי בגלל שאני בוכה", הוא אומר. "אחרי שאני מסיים הבוס שלי נותן לי דבק להרחה ושלושה דולר ליום לאוכל".

אחמד ספר בן השבע, שהתייתם מהוריו לפני כשנה וחצי, מקבץ נדבות בצמתים יחד עם שני אחיו ואחותו. עזובים לגורלם, הארבעה חיים בגן ציבורי עירוני. "אני מעדיף לקבץ נדבות ולא לגנוב", הוא מספר. "נשים לא נותנות לי כלום, החלונות של המכוניות שלהן תמיד סגורים, אבל גברים מבוגרים לרוב נותנים לי משהו. יום אחד, כשאגדל אני מקווה לעזור לאלפי הילדים שמקבצים נדבות".  

"מאולצים למכור סמים ולעבוד בזנות". ילדי רחוב בבגדד (צילום: איי.אף.פי)

העיר הכי מסוכנת בעולם

הנתונים מצמררים: עשרות אזרחים נהרגים בבגדד מדי יום; למעלה מ-100,000 אזרחים עיראקים נהרגו מאז 2003 ויותר ממאה עיתונאים מהעולם; בעיר חיים היום כ-220,000 עקורים ובעיראק כולה כ-650,000 מהם, בנוסף למיליוני הפליטים שנמלטו מהמדינה. "הקרבות האקראים בין שיעים וסונים הפכו מזמן למלחמה של ממש, והקורבנות הם תושבים שעברו במקרה ברחוב", מעיד ע'.

"רבים נוטשים את השכונות המעורבות של בגדד ועוברים לגור בשכונה שיעית או סונית לפי השתייכותם - וחלק מהמשפחות מוכרות את אספקת המזון החודשית שלהן בשוק השחור כדי לממן את השכירות או לגייס כסף על-מנת להימלט למקום בטוח יותר. היום קיימים בבגדד כ-14 מחנות עקורים של הסהר האדום, בהם גרים אנשים שנמלטו מבתיהם מאימת קיצונים מוסלמים. אין להם תנאי מחייה בסיסיים, בגדים או שמיכות, שלא לדבר על תוכנית לימודים לילדים.

"סוכנויות סיוע רבות צמצמו או הפסיקו לגמרי את פעילותן בעיר, ואפילו הסהר האדום העיראקי פועל חלקית בגלל חטיפות של עובדיו. כיוון שיותר ממחצית מהרופאים נמלטו מהמדינה, בתי החולים נשענים על סיוע מארגונים בינלאומיים כדי להמשיך ולפעול. אבל גם הם לא מצליחים לתפקד כשלעתים קרובות פורצים לתוכם חמושים ומכריחים את הרופאים לטפל באנשיהם. לפעמים הם חוטפים את הצוות הרפואי מבית החולים כדי שיטפלו באנשיהם במקום מסתור, או שהם עוברים בין המיטות ואוסרים את מי שנראה להם. היום, רוב תושבי בגדד כבר לא מגיעים לבתי החולים, הם פשוט מעדיפים למות בבית בחיק המשפחה. מכל הערים בעיראק, אין ספק שבגדד היא המסוכנת ביותר", הוא מסכם. "ובעיני - היא העיר המסוכנת ביותר בעולם".