תמונת מצב: פליטים סודנים בכלא ובחלופות מעצר

"משתדלים לתת את היחס הכי טוב". פליטים במעשיהו (צילום: אבי מועלם)  

"איננו אויבים של ישראל"

למרות הסיקור התקשורתי וניסיונותיהם של פעילים ופוליטיקאים להביא לשחרור הפליטים הסודנים, בהוראת משרד הפנים כ-120 מהם עדיין מוחזקים במתקני כליאה וכ-200 נוספים בחלופות מעצר בקיבוצים ובמושבים. בכלא מעשיהו, למשל, שוהים באגף העובדים הזרים כ-40 פליטים שחלקם משתחררים מדי פעם לחלופות המעצר. "מדובר בטרגדיה אנושית", מרחיב מפקד הכלא רמי עובדיה. "אני מתשאל אסירים שנמלטו מהתופת ואינם יודעים מה אירע למשפחותיהם".

- באילו תנאים הפליטים כלואים?

"אנחנו משתדלים להראות להם את הצד האנושי של ישראל ולספק להם תנאים משופרים. כך למשל, הם אינם מתערבים בין האסירים הפלילים ומותר להם להחזיק מכשירי טלפון ניידים וכסף מזומן", עובדיה משיב. לדבריו, "אנחנו רק עושים את העבודה שלנו. המתנדבים הם אלו שעושים מלאכת קודש אמיתית,

ועובדים לילות כימים להטבת התנאים של הפליטים ולשחרורם. בעיני, הם חסידי אומות עולם".

את דבריו של עובדיה מגבים הפליטים הכלואים באגף 15 בכלא מעשיהו, המבקשים גם להודות למפקדת האגף רינת מצא על יחסה אליהם. אך בשיחות עימם שבה ועולה המצוקה הנובעת מהכליאה הממושכת והעובדה כי בניגוד לפליטים בקציעות, הם אינם מורשים לעבוד ומעבירים את ימיהם בחוסר מעש. "איננו אויבים של ישראל ומקומנו אינו בכלא", הם אומרים. "אך למרות הכל, ישראל טובה יותר ממדינות ערביות. איננו יכולים לשוב למצרים כיוון שאם נחזור אליה יש חשש סביר שנוחזר לסודן - ושם אין ספק שנמות".

"בישראל כולם טובים", מכריז ב', שהסתנן לארץ לאחר שנמלט מעיר מגוריו מלאקאל שבדרום סודן, וכלוא בקציעות כשמונה חודשים. הוריו, אחיו ואחותו, הוא מעיד, נרצחו במהלך מלחמת האזרחים העקובה מדם המתחוללת בדרום סודן מזה שני עשורים. "במצרים לא רק השוטרים אלא גם האזרחים היו מכים אותנו וקוראים לנו בשמות גנאי, אבל פה החיילים טובים. הם אספו אותנו כשעברנו את הגבול והציעו לנו מיד אוכל ושתייה. גם כאן בכלא מתייחסים אלינו טוב וחמדה היא כמו אימא שלנו. אבל זה עדיין כלא, וקשה לי להבין למה ישראל כולאת פליטים שנמלטו מרצח".  

"עובדים מסורים ואנשי שיחה מרתקים". פליט במפעל (צילום: תמר דרסלר)  

"אפשרו לנו לחיות כאן"

ביום רביעי האחרון הורה בג"צ למדינה לנמק תוך 45 יום מדוע לא תחדל מכליאת לפי חוק ההסתננות. את העתירה הגישו עורכי דין מטעם "מוקד סיוע לעובדים זרים" והקליניקה לזכויות פליטים באוניברסיטת תל-אביב. עד שהמדינה תשיב, אפשר להתנחם במצבם של מי שהתמזל מזלם ושוחררו לחלופות מעצר בקיבוצים ומושבים, שם הם מועסקים בענפי חקלאות ושוהים תחת תנאים מגבילים. הקיבוצים הדרומיים, מדווחים אנשי המוקד, הם סיפור ההצלחה הגדול ביותר של קליטת הפליטים. שכן למרות שמדובר בחלופת מעצר, המארחים מספקים להם תחושה של בית חם. לדברי הקיבוציניקים הרווח בהחלט הדדי, שכן הפליטים התגלו כעובדים מסורים ואנשי שיחה מרתקים.

בקיבוץ יטבתה, למשל, מתגוררים היום שבעה פליטים, בהם משפחה אחת, שמרביתם עובדים במטע התמרים. "הקיבוץ כולו נרתם לקליטתם, והם הפכו מהר מאוד לחלק בלתי נפרד מהקהילה שלנו", אומרים החברים ומספרים שבימי ההולדת של אורחיהם נאפות לכבודם עוגות חגיגיות. גם בקיבוץ אליפז השכן נקלטו שני פליטים מדרפור, אחד מהם הוא ע', צעיר בן 25 שבטנו המצולקת מעידה ללא קול על העינויים שעבר בסודן. מזכירת הקיבוץ מספרת שכמה חברים התנדבו

להעביר להם שיעורי עברית פעמיים בשבוע, וכי ע' כבר מתחיל לכתוב ולקרוא עברית. גם 24 הפליטים שנקלטו במושב סמוך ומועסקים בקטיף עגבניות, לומדים עברית.

"היחס במצרים לפליטים סודנים הוא נורא ותמיד היה נורא, לכן הגענו לכאן למרות המסע הקשה שעברנו בדרך", אומר ד', גבר מרשים שנמלט על חייו מאזור דרום סודן, שם הותיר מאחוריו אישה וילדים שכנראה לא יפגוש עוד לעולם, וכיום שוהה ביטבתה. "כאן, בישראל, כולם אנשים טובים. החיילים, הסוהרים והאנשים במושבים ובקיבוצים. אבל אנחנו רוצים להיות אנשים חופשיים ולבנות לנו חיים בארץ. איננו אויבים, אנחנו אוהבים את ישראל ורוצים להשתלב במדינה ולהודות לה על כל מה שעשתה למעננו".

ממשרד הפנים נמסר בתגובה כי "מדובר בעמדה כללית של המדינה. כל הגורמים המעורבים, משרד הפנים והחוץ, משטרת ההגירה וכו', מנסים למצוא פתרון לסוגיה עקרונית זו".